אבי הלוי

סיפור ההיכרות שלי עם יקב תבור התחיל בתערוכת היינות הראשונה בבית הסקוטי. היות ורציתי להשתתף בשני ימי התערוכה, החלטתי שביום הראשון אטעם יינות לבנים וביום השני אדומים. משמאל לכניסה למבנה הפנימי עמד הדוכן של יקב תבור. אריה סלע, חקלאי מכפר תבור, איש נעים ומסביר פנים נתן לי לטעום שרדונה טעים במיוחד. אני זוכר שרדונה ריחני מינרלי, לא יותר מדי חמאה, לא יותר מדי עץ, יופי של יין. למחרת כבר פגשתי באותה פינה בחור צעיר בעל פני נער. היה זה אורן סלע בנו של אריה, שלימים נעשה מנכ"ל היקב.

יקב תבור עבר כברת דרך ארוכה בשנים האחרונות. לאט לאט ובלי הרבה רעש כובש יקב זה, לדעתי, מקום של איכות בים היקבים שמציף אותנו. גם בכמות יש לו מקום נכבד: היקף הפעילות של יקב תבור גדל מ- 20 טון ענבים שעובדו בשנת 1999 ל- 120 טון שיעובדו בבציר הקרוב. בנוסף, הפעילות השיווקית תפסה תאוצה: חברת UDV יבואנית ומפיצת משקאות אלכוהוליים משווקת מזה כמה חודשים את יינות תבור וכן התבשרנו לאחרונה על חיבורים מעניינים בין יקב תבור לבין מסעדות ידועות שם.

אנו באמצע אוגוסט 2004. לחנות 'בית הטבק והיין' בראשון לציון הגיעו אורן סלע ואריה מחברת UDV להציג בפני חברי מועדון הלקוחות של החנות מיבחר מיינות היקב. אורן פתח את הערב בספרו על הרקע שהביא את משפחתו ועוד כמה משפחות בעלות כרמים בכפר תבור להקים את היקב בשנת 1999. לאחר שנים שבהן מכרו ענבים ליקבים אחרים החליטו משפחות אלו לעשות לביתם ולהקים יקב משלהם. יינן היקב הוא אריה נשר שעלה מרוסיה לפני כ-15 שנה ובארץ עבד כיינן ביקבי כרמל ותשבי. כנהוג ביקבים איכותיים, יש הפרדה ומעקב אחרי יינות שהופקו מענבים בחלקות שונות וכך התברר שיש הבדלים בין היינות. לחלק מיינות יקב תבור שמות המרמזים על סוג הקרקע של הענבים שהם מקור היין: 'גיר' 'בזלת' ו'טרה רוסה'.

הטעימה נפתחה בשני סוגי שרדונה מסדרת אדמה, שהיא סדרת היינות הצעירים. טעמנו זה לצד זה את ה- תבור אדמה שרדונה גיר 2003  ו- תבור אדמה שרדונה בזלת 2003.  שני יינות דומים אבל שונים. תהליך הייצור שלהם זהה אבל מקור הענבים עושה את ההבדל. אורן סיפר לנו על תהליך הייצור שכולל ביקוע של הענבים, השריית התירוש על הקליפות במשך כמה שעות ואח"כ העברה לחביות עץ לתסיסה אלכוהולית במשך 15 יום. בהמשך עובר היין הזה תסיסה מלולקטית ובתום 5 חודשים מוצא היין מהחביות כדי שלא לספוג יותר מדי טעמי עץ. בטעימה השוואתית אהבתי יותר את השרדונה גיר שהיה לי יותר ריחני וטעים. השרדונה בזלת מאופק יותר בריחותיו אבל טעים לא פחות.

יין לבן נוסף טעמנו והוא תבור אדמה סוביניון בלאן גיר 2003. יין שקוף כמעט לבן. אורן הסביר שהדבר נובע משני גורמים: האחד הימנעות ממגע עם עץ והשני מניעת חמצון. ליין ריחות נעימים של פרי הדר ובטעימה חשים בחומציות וטעמים המזכירים אשכולית. הענבים ששימשו לייצור יין זה באו מכרם וותיק בן 20 שנה שכמעט ונעקר על ידי בעליו עקב כך שהיבול היה נמוך מדי לציפיותיו. משפחת סלע שכנעה את הבעלים שלא לעקור את הכרם ודווקא היבול הנמוך הוא שמביא לפרי מרוכז שמבשיל מוקדם והוא בעל חומציות גבוהה מהרגיל. אורן מספר שהיין הזה נחטף על ידי אוהבי סוביניון בלאן וביקב כבר לא נשאר אף לא בקבוק אחד.

אורן הסביר שייצור יין לבן קשה יותר לביצוע מיין אדום. ראשית היין הלבן דורש טכנולוגיה שונה, הוא תוסס בטמפרטורה יותר נמוכה, כ- 14 מעלות, ולכן יש לקרר את המיכל תוך כדי התסיסה. כמו כן, היין הלבן יותר רגיש להתחמצנות ויש לטפל בו יותר בזהירות. זו הסיבה שיקבים חדשים מתחילים, בדרך כלל, קודם כל ביינות אדומים ולאחר התבססותם הם נכנסים גם לייצור יין לבן.

חנות בית הטבק והיין, הנמצאת באזור התעשייה המערבי של ראשון לציון, היא פנינה לאוהבי משקאות אלכוהוליים, יין וסיגרים. הבעלים, משה רומנו ואבי בשן, מצויים כבר למעלה מ- 20 שנה בעסקי סיגרים ולפני כ-5 שנים, לאחר שעברו קורס אצל ברי ססלוב, החלו גם במכירת יין (מסתבר שברי מכשיר גם סוחרים, לא רק ייננים...). את החנות מנהל רן צור, צעיר נמרץ ופעלתן. רן הכין לנו שולחן ערוך בטוב טעם עמוס בלחמים טריים, גבינות משק, זיתים, עגבניות מיובשות, שמן זית וירקות טריים (עלות ההשתתפות בטעימה מסוג זה, אגב, היא 50 ש"ח לאדם).

עברנו לאדומים והיין האדום הראשון שטעמנו היה תבור אדמה מרלו גיר 2002 . "האם אתה בטוח שזה מרלו ולא קברנה?" שאל אחד המשתתפים את אורן. שאלה זו ביטאה את התחושה של כמה מן המשתתפים שמכירים בדרך כלל את המרלו כיין מעודן ורך. אורן סיפר שהיין מורכב מ-90% מרלו ו- 10% קברנה סוביניון. הצבע הכהה והעוצמה של היין הזה נובעים מבשלות גבוהה של הפרי וכתוצאה מכך רמת סוכר גבוהה ובהמשך רמת אלכוהול גבוהה (13.4%). אני, שאוהב יינות עוצמתיים אהבתי מאוד את היין הזה.

היין הבא היה תבור אדמה קברנה סוביניון - טרה רוסה 2002. יין שרובו קברנה (93% ) עם מעט מרלו. הופק מענבים שגדלו בחלקת אדמת טרה-רוסה (אדמת חרסית חומה-אדומה שהיא רדודה בדרך כלל ומתחתיה יש שכבת סלע). יין אדום כהה, ריחות וטעמים אופייניים לקברנה סוביניון צעיר יחסית. שהייתו במשך (רק) שנה בחביות עץ מנעה השתלטות רבה מדי של העץ ויצרה יין פירותי למדי. אני באופו אישי אהבתי יותר את המרלו.

היין האחרון גרם לי לעונג רב. זהו התבור מסחה 2000. סדרת מסחה היא הסדרה הגבוהה של היקב. המסחה 2000 מורכב מ-90% קברנה ו- 10% מרלו. ענבים טובים, שנת בציר טובה, יינן מוכשר, שנתיים בחביות עץ לא חדשות ושנה בבקבוק – כל אלו יצרו, לטעמי ולדעת יתר הטועמים, יין מעולה. צריך רק לתת לו להיפתח בכוס וההנאה מושלמת.

ומה יותר טוב בסיום טעימה שכזו להתרווח בכורסא שבקומה הראשונה של החנות, להצית סיגר איכותי ולעשן בניחותא. הצטרפתי אל כמה מהטועמים לעישון סיגר שכזה ושמעתי סיפורים על מפגשי ימי שישי. כמו בחנויות אחרות גם כאן יש גרעין של מספר חברים הנפגשים באופן קבוע בימי שישי בצהריים לטעימת יינות ועישון סיגרים. החנות דואגת לכיבוד, החברים בוחרים יינות ובמחיר של כ-100 שקלים למשתתף יש חגיגה שבועית.

ערב נחמד ביליתי בחברת אנשי יקב תבור ולקוחות בית הטבק והיין. שיהיה לכולם בהצלחה ולחיים, לחיי היין הישראלי!

אוגוסט 2004