מאת: שגיא קופר - "בקבוק"

איך השיניים שלכם? טובות? למה אני שואל? כי מאוד יכול להיות שאם הן לא מי-יודע-מה במצב מדהים, זה דווקא היין שאשם בעניין. הבשורה הטובה היא שיש מה לעשות בנדון.

הדברים שאני עומד להזכיר כאן הם לא ממש חדשים. זה לא שהם בני יובל שנים או משהו – מקסימום בני עשר – אבל בשנתיים האחרונות יש קצת יותר מאמרים בתחום. העניין עלה אצלי בביקור האחרון אצל רופא השיניים, שהפתיע אותי בשני גילויים: א. אין לי פלאק ב. האמאיל של השינים לא נראה מי יודע מה.

אז אחרי ששיתפתי אתכם בסודות מהתיק הרפואי שלי, הנה הפרטים. אם אתם ייננים, או טועמי יין מקצועיים – זה נוגע בעיקר לכם.

במשך לא מעט זמן אני שומע על "שיני יין", כלומר שיניים שנצבעות בגוון אדום או סגול ארגמני, בעיקר אחרי טעימות יין ארוכות. מי שמשתתפים באירועי en primeur כאלה ואחרים, מדווחים על סיום כהה במיוחד, בגווני סגול-חום מזעזעים, ורגישות רבה, בעיקר בחניכיים ובצידי הפה. האשמה מוטלת בעיקר על חומרי הצבע ביין, אבל בואו נעשה קצת סדר, כולל בסכנות האמיתיות.

דבר ראשון, לא כולם רגישים לדברים הבאים באותה מידה. ישנם בני משפחה אחת, ייננים שניהם – שמותיהם, אגב, שמורים אצלי, אפילו לא במערכת – ששיני הבעל נמצאות במצב טוב וסביר, והוא לפחות לא מדווח על אירועים חריגים, ואילו אשתו עוברת טיפולי שיניים רבים (ויקרים). הסיבה לשונות היא גנטית, כשמדובר במבנה והרכב האמאיל, בכמות הרוק ובהרכב הרוק. זה, האחרון, מגן על השיניים ביוצרו שכבה מגנה של גליקופרוטאינים (תרכובות של סוכר וחלבון).

באופן דומה נבחנו ההבדלים בין אנשים שונים כבר במחקרים שבוצעו בסוף שנות התשעים והמסקנה הזאת – שיש הבדל ברגישות בין אנשים שונים – אינה חדשה.

אבל חומרי הצבע בשיניים אינה, ככל הנראה, הסכנה העיקרית. כן, הם משפיעים על צבע השיניים, אבל בטיפולי הלבנה אפשר להסיר את מרבית, אם לא את כל הגוון המתקבל. ניסויים שונים שנערכו, מצביעים על כך שככל הנראה אין נזק לאמאייל של השיניים עצמו בעקבות טיפולים אלה.

חומציות – שן המשחק

הבעיה עם יין – כל יין, ובמיוחד לבן – היא החומציות הגבוהה שלו (pH נמוך). מדובר במשקה בעל חומציות של 3.0 – 3.8, שיכולה להגיע אף לחומציות של 2.8, אם מדובר ביינות מבעבעים. החומציות הזאת פוגעת במשטחי האמאייל של השן. חומציות גבוהה פרושה יותר יוני מימן חופשיים, ואלה הם מאוד אקטיביים, מפרקים תרכובות אורגניות ואנאורגאניות וגורמים נזק.

כשאני הייתי די צעיר, היה משקה תפוזים מסוים שהוכן מאבקה, שבה הייתה כנראה הרבה מאוד חומצה ציטרית. באחד מימי ההולדת הכיתתיים נשפכה כוס "מיץ" כזה על אחת הבלטות של המארחים. התוצאה, אחרי הניגוב, הייתה כתם עמום במקום בו נשפכה התמיסה; ה"גלזורה" של המרצפת פשוט הותססה ונעלמה. אפקט דומה אפשר לראות על שיני חלב שמושארות בכוס קולה (ניסוי שגור בבתי ספר בכיתות א-ב): בבוקר למחרת אין שן, פשוט כך. החומצה הפוספורית שבקולה היא שאחראית לאפקט.

היות ויין עשיר בחומצות, וה- pH שלו נמוך, האפקט שלו על האמאייל לא רחוק מהאפקט של אותה כוס משקה על הרצפה, או של הקולה על השן בניסוי. מי שרגיש במיוחד הוא מי שניחן באמאייל רך במיוחד (עניין גנטי), חורקי שיניים (מתח ועצבנות לא מוסיפים לבריאות בעניין הזה) ומי שכמובן חושפים את השיניים והחניכיים שלהם לחומצות היין באופן תדיר וארוך: ייננים, טועמי יין מקצועיים או חובבים, קנייני יין וכיו"ב, מן הסתם.

מה עושים?

קודם כל, ניגשים לרופא השיניים הקרוב למקום מגוריכם – או עבודתכם, מיד נגיע לזה – ומתייעצים איתו. המאמר הזה לא מהווה תחליף לייעוץ רפואי, בשום מקרה. בכל מקרה, מקריאת מאמרים די רבים בשבועות האחרונים, עולה הקונצנזוס הבא. הוא מפתיע במקצת, כיון שהוא מנוגד לכל התובנות שפועלות על בני תמותה שאינם מרבים בטעימת יין:

1. פלאק מגן: למרבה הפלא, או שלא, אותה שכבה שנוצרת על השיניים במשך הלילה ובמשך היום, ואותה מסירים בטיפולי שינניות שונים, ובהברשת שיניים, כמובן, מגנה על האמאיל של השן. היא לא מגנה ככל הנראה על שורשים חשופים. ההמלצה: לא לצחצח שיניים בבוקר של טעימה אינטנסיבית ואם כן, אז לתת שלוש שעות לפחות לפני הטעימה ואחרי הצחצוח. מעט פלאק נבנה על השן במהלך הזמן הזה.

2. צחצוח הורס: היות והחומצות ביין מרככות את האמאייל של השן, מומלץ לא לצחצח שיניים אחרי הטעימה. כמה זמן אחרי? מינימום שעה, ומצאתי גם 12 שעות.

3. תהיו עדינים: צחצחו במברשת רכה – זה נכון לכולם – ובעדינות מרובה ככל האפשר. הסיבה? האמאייל, המרוכך, רגיש יותר אצלכם.

4. כן למסטיק: לא כל מסטיק, כמובן, אבל מסטיק ללא סוכר. לעיסת מסטיק מגדילה את כמות הרוק בפה ומשנה את ההרכב שלו. למרבה הפלא או שלא, רוק שנוצר אחרי לעיסה אינטנסיבית של 10 דקות יהיה עשיר יותר בסידן ובפוספט (זרחן), שני יסודות שדרושים לבניין השיניים, והם אלה שמתפרקים מהן בחשיפה לחומצות. הרוק לא רק יוצר את אותה שכבת הגנה, אלא גם מיצב את ה- pH. יש לו יכולת ל"בפר" – מהמילה האנגלית buffer – את כמות הפרוטונים, וכאילו "לספוג" אותם, ובכך להעלות את ה- pH.

5. הרבה מים: זוכרים את ההמלצה של אייבי נתן - "שתו מים – שתו רק מים"? זה נכון. בין יין ליין, ככל היותר במהלך הטעימה. לא חייבים לשתות, אפשר לירוק, אבל מים שוטפים ומדללים את החומצות.

6. הורידו את כמות הקפה, הפסיקו לעשן... הנזקים לשיניים שלכם יהיו עוד יותר אינטנסיביים, כיון שהן כבר רגישות ממילא.

מלבד הטיפולים המניעתיים הקלילים האלה, שיש להם ככל הנראה השפעה ברוכה, יש מה לעשות גם במישור הכמעט תרופתי:

הפשוט ביותר הוא לגשת לרופא השיניים – ממילא אתם צריכים לעשות את זה, זוכרים? – ולבקש מרשם לג'ל פלואוריד. אני הצטיידתי בג'ל של אלמקס (טבע), אבל מן הסתם יש גם אחרים בשוק.

ההוראות אומרות לצחצח פעם בשבוע, אבל זה לבני תמותה רגילים. ההמלצה שמצאתי הייתה לצחצח ערב קודם בג'ל הזה (יש לשים לב לא לבלוע!). הפלואוריד בונה ומחזק את אמאייל השן. נכון, יש מחלוקת באשר לנחיצות ההוספה שלו למי השתייה, אבל פה מדובר במקרה אחר לגמרי.

Capping – זה כבר עניין יקר למדי, ואני לא בטוח מתי הוא נחוץ או אם ה- caps רגישים או לא לחומצות. מדובר בציפוי השן במשטח לבן, נקי ותמים. הפורצלן לא נצבע, אבל כאמור, אני לא יודע מה מידת הרגישות שלו לחומצות. רופא השיניים מן הסתם ידע את התשובה.

סיכום? פשוט:

חומצות – לא טוב. מסטיק ללא סוכר – סבבה. צחצוח – בעדינות, כמה שעות לפני וכמה שעות אחרי. לשתות הרבה מים ולא להיכנע ללחץ של השיננית: טיפול של פעם בשנה כנראה יספיק. קנו ג'ל פלואוריד וזכרו להשתמש בו...

דבר אחרון: אם אתם ייננים, או שמקצועכם כרוך בטעימה אינטנסיבית של יינות, שיקלו לדרוש מהמעסיק שלכם ביטוח שיניים הולם וכיסוי הוצאות מתאים. כל הסימנים מראים שבהחלט מדובר בסיכון מקצועי אמיתי. בזאת גמרתי, גם את המאמר, וגם על מה שעוד נשאר מהיחסים שלי עם הנהלות היקבים...

לחיים!