קטגוריות:

גלריות תמונות
אביזרים, מונחים והמצאות
ארועים עד מאי 2003
אתרים הסטוריים
ביקורת בגובה העיניים
בירה
בישול ויין
בעולם הקולינריה והבארים
גולשים כותבים
גולשים מדרגים ומספרים על יינות ששתו
הביקורת של סוניק
היינות במקרר שלכם
הכל מכל
הכל מכל ביקבים
הכרם, הגפן והבציר
המועצה לגפן היין
הצגות וטיולי יין בארץ
חנוכת יינות
טעימות יין
יין בעולם
יין ובני הנעורים
יין ובריאות
יין וגבינות
יינות ישראל בפחות מ60 ש"ח
יננים כותבים
יקבים ביתיים
יקבים מהעבר
כתבות
לא רק יין
לומדים באקדמיה ליין ובמכללת תל חי
מאמרים
מגזין פורטל היין הישראלי
מומחי יין טועמים ומעלים דעות
מידע על יינות ישראלים
סטודנט ישראלי בצרפת
ספרי יין ישראלי
על היין וייצורו
עם יננים בישראל
פרסים והמלצות יינות ישראל בחו"ל
קורסי יין
רשמי ביקור ביקבים
שונות
שועל בכרם
שמן זית ישראלי
תמונות מכרמי ישראל
תערוכות וירידי יין
Articles
Handcrafted Wines of Israel
History
Israel Wine Industry
Israeli Olive Oil
Kosher / Holy Land
Letters
New Wines
News
Rogov's Tastes
Welcome
Wine Tourism
Wineries
>> שונות » איכות בתעשיית היין בישראל – חלק ב'


אבי הלוי

 

'איכות בתעשיית היין'. נושא זה העסיק משתתפים רבים ביום השני לכינוס הבין לאומי ה- 15 של האיגוד הישראלי לאיכות אשר התקיים לאחרונה במלון רנסנס בירושלים. האיגוד הישראלי לאיכות הינו גוף שהוקם לפני כ- 30 שנה ומטרתו לקדם את האיכות במוצרים ושירותים בישראל. זוהי הפעם הראשונה שנושא האיכות בהקשר ליין עולה בכינוס מעין זה. היוזמים היו משה פרץ ויהודה גבאי, שני חובבי יין, מהנדסי איכות בקמ"ג, שרתמו לעניין כמה מהדמויות המוכרות בעולם היין הישראלי וכן אנשי אקדמיה.

 

לפני ימים אחדים הבאנו את החלק הראשון של הכתבה ובו הרצאותיהם של: דוד זיו מנכ"ל יקבי כרמל, פרופ' עמוס הדס חוקר במשרד החקלאות, ד"ר צבי קרן ממכון התקנים ופרופ' נאוה חרובי ממכללת נתניה.

 

לפניכם החלק השני של הכתבה, ובו תמצית הרצאותיהם של: ד"ר אלי כהן, חוקר ומרצה במחלקה לניהול מלונאות ותיירות באוניברסיטת בן גוריון שבנגב, מר שלום בלייר, מנכ"ל יקבי רמת הגולן, פרופ' עודד שוסיוב, מרצה וחוקר במכון למדעי הצמח והגנטיקה באוניברסיטה העברית הפקולטה לחקלאות ברחובות ופרופ' בן עמי ברבדו פרופסור להורטיקולטורה (גידול גפן ועצי פרי נשירים) באוניברסיטה העברית, הפקולטה לחקלאות ברחובות.

 

 

ד"ר אלי כהן, חוקר ומרצה במחלקה לניהול מלונאות ותיירות באוניברסיטת בן גוריון שבנגב, הרצה על האיכות הנתפסת של יין בעיני הצרכן. בהרצאתו דיבר על מחקרים  שנעשו באוסטרליה ואשר הוא היה שותף בחלק מהם. השאלות שבדקו המחקרים היו: איך הצרכן בוחר את היין? מהם הגורמים המשפיעים עליו בבחירת היין כאשר הוא בא לרכשו? איך הצרכן תופס את האיכות? כמו כן בא המחקר לבדוק מה השפעת המחיר בשיקולי הצרכן בבחירת יין. צרכני היין עומדים בפני מבחר גדול של יינות מזנים שונים, אזורי גידול, איכות, מחירים ומשתנים אחרים המשפיעים על תכונות היין. החלטת הצרכן לקנות או לא לקנות בקבוק יין נגזרת מהאיכות הנתפסת של היין על ידי הצרכן, אשר מושפעת מגורמים שונים כגון: היקב המייצר את היין, אזור הגידול של הענבים, זן הענבים והמותג המצוין על גבי הבקבוק. המחקרים הראו שצרכנים נוטים לרכוש מותגים, אולם נאמנותם למותג אינה נשמרת לאורך זמן כאשר תכונות המוצר אינן מיוחסות לטעם ולריח. יין הוא דוגמא למוצר טבעי אשר תכונותיו משתנות בהתאם לאזורי הגידול ותהליכי הייצור. התווית המופיעה על הבקבוק ומסמלת את המותג מאגדת בתוכה את תכונות האיכות של היין הבאות לידי ביטוי בשם היקב, שנת בציר, זן הענבים ותכונות ייחודיות נוספות האופייניות למותג. המחקרים הראו שהמותג הוא המדד החשוב ביותר בבחירת יין על ידי הצרכן באם לצרכן אין אפשרות לטעום את היין. יחד עם זאת, צרכן יין בלתי מנוסה יתקשה לבחור יין כאשר עומד בפניו מבחר רב של מותגי יין. צרכני יין מנוסים נוטים להוריד את הסיכון בקניית יין על ידי לימוד מוקדם, חיפוש מידע והתייעצות עם מומחים. לעומתם, צרכני יין בלתי מנוסים נוטים להוריד את הסיכון ברכישת יין על ידי שימוש באסטרטגיית המחיר, דהיינו רכישה במחיר נמוך. לימוד מודעות הצרכנים למותגי היין והעדפותיהם בבחירת יין מאפשרים נקיטת אסטרטגיות שיווק המתאימות לפלחי שוק ספציפיים, שיפור המכירות והעלאת תדמית היקב ומותגיו".

 

את המרצה הבא כמעט שאין צורך להציג. זהו מר שלום בלייר מנכ"ל יקבי רמת הגולן. שלום בלייר הוא ממקימי קיבוץ אלרום, היה, בין שאר תפקידיו, מנכ"ל מועצת הפירות ומזה כחמש שנים הוא מנהל את יקבי רמת הגולן. שלום בלייר דיבר על מהפכת האיכות בתעשיית היין הישראלי: "מהפכת האיכות בייצור יין בישראל התבצעה בשלושה גלים שהראשון שבהם התרחש בערך באמצע-סוף המאה ה- 19, עם התחדשות היישוב היהודי בארץ ישראל. היהודים הגיעו לארץ, היו צריכים יין לצרכים דתיים, נטעו כרמים וייצרו יין. היקב הראשון הוקם בתוך חומות העיר העתיקה על ידי טפרברג ב- 1855. מאוחר יותר הוקמו יקבי כרמל מזרחי על ידי הברון רוטשילד אך היו גם יקבים נוספים. מה שאפיין את תעשיית היין של אותה תקופה הוא יינות פשוטים, ברובם מתוקים, מזני ענבים נחותים הנחשבים בעגה המקצועית זני כמות ולא זני איכות. הזנים הנפוצים היו קריניאן, גראנאז' ופרנצ' קולומבר. היינות של אותה תקופה שווקו בארץ ולקהילות היהודיות בחו"ל. הוקמו כמה יקבים: יקבי כרמל מזרחי, סטוק (שלימים הפק להיות ברקן), אליעז (בנימינה), טפרברג (אפרת), פרידמן וסגל. השוק היה רגוע ושליו: עשו יין ושתו יין כי יהודים צריכים יין. אין לזלזל בתקופה זו כי היא באה לאחר 700 שנים של דממה: לא כרמים ולא יין עקב השלטון המוסלמי באזור. הגל השני החל עם הקמת יקבי רמת הגולן בשנת 1983. הדבר הראשון שהשתנה היה שינוי תפיסה בנוגע לזני הענבים. לא עוד זני כמות, כי אם זני איכות: קברנה סוביניון, סוביניון בלאן ומאוחר יותר גם מרלו ושרדונה. כמו כן הוחל בקליטה והפעלה של טכנולוגיה מודרנית. נרכש מיטב הציוד שניתן היה להשיג באותה תקופה מצרפת, איטליה, גרמניה וארה"ב. הובאו ייננים בוגרי אוניברסיטאות שלמדו והבינו את התהליכים המתרחשים בייצור יין. שינוי תפיסה נעשה גם בשיטת ההתקשרות בין היקב לכורם. לא עוד תגמול לפי כמות בלבד אלא גם לפי איכות היין המופק מהענבים. הושם דגש על מוצר איכותי ושיטת שיווק שמושכת את הלקוח, מחדשת ומפתיעה. בשנים הראשונות פנינו לחו"ל כדי להיחשף. בארץ עוד לא היו תערוכות, תחרויות וכתבי יין כמו היום ואילו בעולם הנושא הזה היה מפותח. לאחר שהצלחנו בחו"ל קל יותר היה בארץ: הבאנו מדליות, הבאנו הכרה, הבאנו כתבות טובות בעיתונות הבין לאומית. לא נשארנו לבד, גם היקבים האחרים השתתפו בגל השני ושיפרו את איכות היינות המיוצרים על ידם. עד 1995 קמו יקבים חדשים: תשבי, דלתון ויקבי בוטיק כמו מירון, מרגלית וקסטל. יינות ישראלים איכותיים מתחילים להיות נפוצים בארץ ובעולם וזוכים להכרה בין לאומית. גם בעולם חל שינוי, עושים וצורכים יינות טובים יותר. כרמים של זנים נחותים נעקרים וניטעים זני איכות. העולם שותה יין יותר טוב. בארה"ב, למשל, צריכת יינות במחיר של למעלה מ- 7 דולר לבקבוק עולה בקצב של 15% לשנה. זה מביא אותנו למהפכת האיכות – הגל השלישי. בעשור האחרון קמו בארץ עשרות יקבי בוטיק. יש כעת בארץ לא פחות מ- 120 יקבי בוטיק שמייצרים ומוכרים יינות. אלפי דונמים של כרמי זני איכות ניטעו בשנים האחרונות. עשרות ישראלים לומדים ייננות בארץ ובחו"ל וניקלטים אח"כ ביקבים בארץ. לסיכום: היין הישראלי השתפר מאוד. הישראלים אוהבים את היין הישראלי ומגלים פטריוטיות בנושא. יותר ויותר מסעדות מציעות בתפריט יינות ישראליים. אני צופה שבשנים הקרובות ימשיך הגידול בצריכת היין בארץ עד 10 ליטר בממוצע לנפש לשנה. היינות הישראלים ימשיכו להשתפר באיכותם וזנים נוספים יתפסו מקום של כבוד במגוון היינות הקיימים כיום".

 

הרצאתו של פרופ' עודד שוסיוב ניתנה בנושא השפעת ארומות על איכות היין.  פרופ' שוסיוב הוא מרצה וחוקר במכון למדעי הצמח והגנטיקה בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית. היה תלמידו של פרופ' בן עמי ברבדו ועשה בהדרכתו את הדוקטורט בנושא ביוכימיה של ארומת הפרי והיין. לפני כשנתיים הקימו השניים יקב בשם כרמי יוסף והם מנסים ליישם ביקב זה את הידע שצברו. אומר עודד: "ביינות אדומים מקורות הארומה הם שלושה: האחד הוא הפרי, השני הוא השמרים שיוצרים תסיסה והמקור השלישי הוא החבית. מסתבר שרוב האנשים נמשכים דווקא לארומה שמקורה מן הפרי. הסיבה היא שבעצם הענבים לא נוצרו כדי שיעשו מהם יין. זוהי המצאה של האדם בכמה אלפי השנים האחרונות. הענבים הם חלק ממנגנון מתוחכם להמשך הקיום של הגפן. מה שעושה הגפן היא מייצרת פרי ארומטי המושך את בעלי החיים והאדם והם אלה שאמורים להפיץ את הזרעים. הבעיה בתהליכים הקיימים בד"כ בייצור יין שנעשה הכל כדי לא לשמר את ארומת הפרי ואני מתכוון בעיקר לייצור יינות בסגנון העולם הישן. בתהליכי הייצור של יינות העולם החדש המצב טוב יותר. כדי שאנו נרגיש את הארומות בפרי, ארומות אלו צריכות להיות נדיפות וזה מהסיבה שאנו חשים את הארומות דרך חלל האף. כמו כן, חשוב להבין שהארומות נוצרות בפרי בשלב מאוד מסוים כדי שלא למשוך את בעלי החיים לאכול את הפרי בטרם יהיה הזרע מוכן להפצה". כאן הציג עודד גרף המראה את רמת הארומות בפרי בשלבים השונים של התפתחותו והסביר כי ברוב המקרים הבציר נעשה לאו דווקא בשלב שבו ארומות הפרי נמצאות בשיאן. "מאחר וחיפשנו רעיון איך לייצר יינות עם דגש על ארומת פרי החלטנו לנצל את תכונת הצמח לשרוד באמצעות שחרור אנזים בשם בטא גלוקוזידאז כאשר הוא מצוי בעקה (STRESS). פעולה זו עוצרת את כל תהליכי הצמיחה הרגילים בצמח והוא עובר למסלול 'חירום'. דוגמא לתכונה זו ניתן לראות בתופעה שכאשר שוכחים להשקות את העץ שבחצר הוא מתחיל ללבלב כדי ליצור מהר פרח ופרי, לשרוד ולדאוג לדור הבא. מה שקורה אצלנו בכרם, הוא שלאחר האביב שבו פינקנו את הגפן, בשלב שלפני הבציר, אנו מכניסים את הגפן לעקה. דבר זה נעשה על ידי על ידי הסרת הרבה מאוד עלים מסביבת הפרי וחשיפתו לקרינת שמש חזקה ועצירת פתאומית של ההשקיה. דבר זה גורם לגפן 'לחשוב' שהיא הולכת למות ואז נעשות פעולות הישרדות כמו כניסת צבע חזק ושחרור ארומות לפרי. בשלב זה, שבו הארומות בשיא, אנו בוצרים את הפרי. בהמשך אנו נוקטים בפעולות נוספות כדי לשמר את חומרי הארומה האלו: קירבה מכסימלית בין הכרם ליקב, מעיכה בטמפרטורה נמוכה, ערבול איטי במשך שלושה ימים של התירוש הקר עם הקליפות ורק אחר כך מעלים את הטמפרטורה ומוסיפים שמרים כדי לקבל תסיסה. כל הפעולות האלה משמרות את הארומות ומביאות אותן, בסופו של דבר אל הבקבוק".

 

המרצה האחרון היה פרופ' בן עמי ברבדו שהוא פרופסור להורטיקולטורה (גידול גפן ועצי פרי נשירים) באוניברסיטה העברית, הפקולטה לחקלאות ברחובות. נושא ההרצאה: 'השפעת גורמים סביבתיים על איכות הפרי והיין'. פרופ' ברבדו: "הרצאתי תתמקד בנושא של גידול הגפן. כפי שנאמר ע"י מר שלום בלייר, אפשר לעשות יין לא טוב מענבים טובים אבל אי אפשר לעשות יין טוב מענבים לא טובים. כל מי שלומד היום ייננות בעולם נידרש בראש ובראשונה ללמוד את נושא גידול הגפן. לא ייתכן לייצר יין מבלי להכיר את הפיזיולוגיה של הגפן ומבלי להבין את תהליכי הגידול וההבשלה של הגפן. איך ניתן לייצר ענבים טובים? מקובל לחשוב, במיוחד בעולם הישן, שככל שאתה מגדיל את היבול – איכות היין המופק קטנה. מחקרים בעולם החדש טוענים שאין הדבר כך, כמובן בגבולות מסוימים. במחקרים שנעשו באוניברסיטת דייויס שבקליפוניה מצאו שהאיכות נקבעת לפי היחס שבין גודל היבול לשטח העלים. כלומר, ככל שיש לנו שטח עלים יותר גדול והגפן יותר חזקה ניתן לאפשר לגפן להצמיח יותר פרי ולקבל איכות יותר טובה במקביל לגידול בכמות. שוב, כל זה עד גבול מסוים. את אותם היחסים מצאו במה שנוגע למשקל הענב, לחומצה המייצרת חומרי הארומה וכן לגבי כמות הסוכר. המסקנה התקבלת היא שכל גורמי האיכות הטריוויאליים בפרי מושפעים משטח העלים ביחס לכמות היבול. כידוע נהוג לגזום באופן משמעותי את הגפן. כדי לחשב את שטח העלים פיתחנו שיטה לפיה שוקלים את הגזם וממשקל הגזם ניתן לחשב את שטח העלים. בשטה זו יכול כל החקלאי לתכנן את כמות היבול שהוא יכול להעמיס על הגפן. לפי ניסיוננו היחס האופטימלי הוא 8 ק"ג פרי לכל ק"ג זמורות. בצרפת, למשל,  יש הגבלה חמורה מאוד לגבי כמות היבול ואסור לעבור את ה- 500 עד 600 ק"ג לדונם בעוד שאנו מצליחים בשיטה הנ"ל להגיע לטונה לדונם ואף למעלה מכך. כדי לגוון ולקבל יין בעל טווח נרחב של חומרי ארומה רצוי לטפל בחלקות כך שיהיה בהן קצב גידול שונה ויהיו בהן דרגות הבשלה שונות ולא כולן יגיעו לשלב הבציר באותו הזמן. כדי לכוון את הדבר נוקטים בשיטות הדליה מיוחדות ובהשקיה בטפטוף." בשלב זה הוצגו בפנינו תמונות מכרמים שונים ובהן נראו שיטות הדלייה שונות ושיטות השקיה שונות. בהמשך דובר על אזורי אקלים והשפעתם על פרמטרים שונים באיכות הפרי: "ככל שהאקלים יותר חם מתקבל פרי בעל יותר סוכר, כמות הצבע פוחתת ואחוז החומצה יורד. צריך להבחין שיש כמה הגדרות לאקלים: מאקרו אקלים נקבע לפי המיקום הגיאוגרפי, המרחק מהים והגובה מעל פני הים. מזו אקלים נקבע לפי כיוון המדרון וקירבה לגופי מים, אגמים וביצות. יש גם מושג הקרוי האקלים באזור האשכולות, שעליו יש לנו השפעה, והוא מושפע מצורת הגידול, שיטת ההדליה, צפיפות הנטיעה ועוצמת הצמיחה.  לסוגי האקלים השונים האלו יש השפעה על תכונות הפרי ואיכות היין ואלו למעשה טרוארים שונים."

 

בכך תם יום ארוך אך מרתק. יש לציין, למרבה ההפתעה, שקהל רב מילא לאורך כל העת את האולם שבו התקיימו ההרצאות. מסתבר שהעיסוק בנושא היין הישראלי מעניין קהל רחב יותר מכפי שניתן היה לשער. כחובב יין ותיק, אציין שלמדתי הרבה חומר מעניין ביום זה ואני מקווה שהצלחתי להעביר עניין זה אליכם הקוראים.

 

אתר היין הישראלי מאחל לתעשיית היין הישראלית הצלחה !

 

לחיים ! לחיי היין הישראלי !

 

נובמבר 2004