קטגוריות:
| >> הכרם, הגפן והבציר » "איכות הענבים בארץ בירידה מתמדת..." | |
"איכות הענבים בארץ הולכת ומדרדרת, דבר המשפיע ישירות על איכות היינות". כך אמר לי דובי טל מחוות טל, שתלן ויצרן יין ביקב רד פואטרי, הנמצא בין הכרמים סמוך למשתלת הגפנים ועצי הפרי שבחווה. חוות טל ממוקמת צפונית לישוב כרמי יוסף. שוחחתי באקראי עם דובי ורציתי לשמוע ממנו על זנים חדשים ואיכותם של הענבים בארץ. במהירות סטתה השיחה לנושא שניראה שהוא מסעיר מאוד את דובי, איש האדמה והיין. דובי האיר לפני פינה שניראה לי שלא רבים יודעים עליה. אנו כל הזמן דנים באיכויות היין הישראלי ובהשתפרותו הרבה בשנים האחרונות. אין ספור פעמים שמעתי מייננים שונים את המשפט שהיין מתחיל בענבים ואין כל אפשרות לעשות יינות טובים מענבים נחותים. והנה לפי דבריו של דובי רמת הענבים בארץ הולכת ומדרדרת ואשמים בכך השתלנים (מכיני השתילים במשתלות), המגדלים (החקלאים) ואלה המפקחים על גידול הכרמים בארץ. "אם לא יהיה שינוי קיצוני בנושא לא נוכל לקבל בעתיד יינות ישראלים איכותיים." מסכם דובי. איני יודע אם דבריו של דובי הם "דברים מטעם", או תיאוריות שלו בלבד. החלטתי להביא את הדברים כלשונם, למען יקראו אותם מדריכי גידול הכרמים, השתלנים, המגדלים, יוצרי היין ולוגמיו. חשוב לנו, הצרכנים, החרדים לטיבו של היין, לדעת מה דעתם של אנשי מקצוע אחרים בנושא. האם ישנם כאלה המחזקים את דעתו של דובי או אלה המתנגדים לה ומוכנים לסתור אותה? חשוב מאוד המקור של חומר הריבוי. המגדלים פשוט אינם מבינים זאת. בעיות קשות מתחילות עתה עם זן המרלו בארץ. הרבה כרמים מתחילים להיות חולים מכיוון שהיה בשתיליהם וירוס מסיבות שונות. כרמי המרלו מתמוטטים ומצטרפים אליהם גם כרמי השרדונה. עובדה זו מביאה לירידת איכויות היין. בכרם פגוע הענבים מאחרים את הבשלתם, מאבדים את היכולת לצבור חמרי טעם וארומה, הגפן עייפה והיין לא מעניין. לא מגיעים בגפנים כאלה לרמת הסוכר הנכונה. רמת הסוכר היא חיווי לרמת בריאות הגפן. ככל שהגפן צוברת סוכר בקצב איטי יותר, משהו לא בסדר בה. התופעה התגלתה בתחילה בכרמי הצפון והמשיכה גם לאזורים אחרים בארץ. הדבר קורה בעיקר משתלנות לא נכונה. שתלנות גפן זה מקצוע. לצערי הוא הפך למקצוע חסר כבוד המתנהג עם הלקוחות בהתאם לרצונותיהם." דובי המשיך בדבריו הקשים (לדעתי) לאחר שלגמנו מכוס יין שייצר מענביו. "אנו בענף קשה מאוד עם דקויות, ואת העובדה שהענף ירד לתחתית המדרגה רואים בתוצאות הלא טובות. אותם ייננים המתגאים בבקבוקים של 150 ₪ שוכחים שהאדמה מתחילה למטה, עמוק בשורשים. כרמים שנוצרו בגלל שתלנות לא נכונה לא בנויים להתפתח הלאה לאורך שנים והם יורדים מאוד מבחינה איכותית. זאת תופעה שלא צריכה לקרות. מה האירופאי עושה שהישראלי לא עושה? (עשו פעם והפסיקו.) השתיל האירופאי הקלאסי הוא שתיל של כנה ארוכה בת לפחות שני פרקים. לשתיל כ5-6 שורשים גדולים המסוגלים בכרם ליצור שורשים מרכזיים ארוכים שיתנו לענבים את הטרואר האמיתי ויוכלו לנצל מים עמוקים או היקפיים. השתיל הישראלי העכשווי בנוי מהרבה שורשים קטנים היונקים מים עליונים ולמעשה הוא בכלל מנותק מהקרקע שהוא חי בה. מעט מאוד מהכרמים מעמיקים שורש ומסוגלים לתת טרואר אמיתי. חובה לחבר את הגפן לאדמה ולא לטפטפת המשקה מים באזורים הקרובים לפני הקרקע. לצערי אני במיעוט. ישנם אנשים אחרים במדינה המכתיבים מה יהיה. הם אולי מעוניינים שתשומות החקלאי יהיו זולות והוא יקבל כמה שיותר תמורה. מטרה זו אכן טובה למגדלים ולרווח מהענבים אולם אינה מתחשבת באיכות הענבים ליין. גפן טובה חייבים שתהייה חזקה ותדע להתמודד עם האדמה. נוסף לזה חייבים לשמור על ניקיון וטוהר חומר הריבוי. חלק מהאחריות לזה נופלת לא רק על כתפי המפקח או על זה שמוכר את השתילים אלא גם נמצאת באחריותם של השתלנים. נושא זה כנראה נפרץ בשנים האחרונות ואינו מכובד. הדבר נובע מהעובדה שבגלל שלשתלנים אין הרבה מרווח להתפרנס מהשתילים שהם מייצרים הם עושים הכל כדי לייצר שתילים זולים, רווחיים יותר. רוב החקלאים לא מבינים מהו שתיל טוב ושהם צריכים לשלם עליו יותר אם הם רוצים שיניב ענבים מושלמים ואיכותיים יותר, בעלי טעמים, ארומות והרכב טוב. בארץ אין עדיין מסגרת ואישור לגדל חומרי ריבוי לבד במשתלות והשתלנים נאלצים לקנות את כל חומר הריבוי מחברת "הזרע" במחירים הגבוהים ממחירי העולם. לעומת זאת בעולם השתלנים מגדלים את חומרי הריבוי לבד בפיקוח גופים ממשלתיים הנותנים הכשר לשתילים העומדים בדרישות. כך אפשר לקבל שתיל טוב באמת במחיר זול יותר. בישראל עשו פשרה וכדי לקבל שתיל זול ירדו ברמתו. זהו דבר שאירופאי, שהיין יקר לו, לא מוכן לעשות. אנחנו כענף כולנו נפגע מזה בעתיד." כך סיים דובי טל את דבריו הקשים בתקווה שדברים ישתנו כאן במהרה וכולם יוכלו לגדל שתילים בריאים, חזקים ומצוינים שיגרמו לגפנים להניב ענבים משובחים מהם יכינו יינני ישראל יינות איכות. דצמבר 2006 |
