מאת: ישראל פרקר

שתי כותרות לכתבה מסתחררות בראשי כרגע, מיועדות לבחירתי: "בארץ ישראל האחרת"  או אולי " אצל מלי על הדשא". שמא אבחר בפשרה: "שם בא"י האחרת, אצל מלי על הדשא".

סיימתי עוד יום עבודה מתיש. טיפלתי בעשרות אי מיילים אל ומאת הרבה ספקים ולקוחות ברחבי העולם. מילאתי דלק במיכל מכוניתי וכאות הוקרה קיבלתי עיתון יומי כשי ממנהל התחנה. מזגתי לעצמי כוס קפה (עוד שי מהתחנה) ועברתי במהירות על כותרות העמודים הראשונים של העיתון. בעל רצח את אשתו, שלושה נהרגו בתאונת דרכים, האירנים ממשיכים לאיים עלינו בנשק גרעיני, 7 רקטות נורו על שדרות ו.... מדכא, נוטה לייאש, מעצבן. השלכתי את העיתון לפח והחלטתי לחפש את ארץ ישראל האחרת במקום אחר ולא בעיתונות. למען האמת זאת הייתה משימה קלה עבורי הפעם. מלי בר נתן הזמינה אותי לאותו ערב  לחגיגת יין בביתה המטופח שבגן הדרום (ע"י אשדוד).

חצי שעה מראשל"צ, רמזור אחד ירוק ואני כבר על הדשא של מלי. קבלת פנים מלאה צחוקים בישרה על האווירה הצפויה במקום. סביב שולחן ארוך עטור בגבינות, ירקות, סלטים, פרוסות לחם טרי וכוסות זכוכית ישבו וציפו: טלי, חגית, מיכל, עופר, יהושע, יהודה, מאיר,ריטה, אבי, מוטי ואמנון. (מלי הייתה עדיין עסוקה במטבח)

כולם ציפו בדריכות ללגום יינות חדשים שלרובם לא היו מוכרים עדיין. ערב יינות יקבי גראז', כינתה את האירוע מלי בהזמנתה.

אכן, יקב  גראז' אמיתי אחד לפחות היה שם (כשמו כן הוא - פרטים בהמשך) והיו גם צחוקים, המון, לאורך כל הערב. זה בעצם מה שכיף בכל העסק... כיף שלא מוזכר בעיתונות היומית. יין זה לא רק הלגימה עצמה אלא גם האווירה מסביב.

 אמנון, איש ההייטק, הציג את אנשי היקבים האורחים:

מאיר וריטה כפיר,"המוכרים", מיקב כפיר שבגן יבנה, אבי דמרי, "איש יינות הנשמה", הוא שליש משלושת האחים מיקב דמרי שבשערי תקווה ומוטי גרינברג "החוטא" בעשיית יין בגראז' ובמרתף הבית בהרצליה פיתוח.

ראשון פתח את בקבוקיו מאיר כפיר, שהציג את סידרת התוויות החדשות של היינות שכנראה כבר תעבור בקרוב שדרוג. "שם היין הכתוב כרגע רק על התווית האחורית, (כדי שחסרונו יסקרן את חובבי היין שיצטרכו להפוך את הבקבוק ולחפשו) יהיה כתוב בעתיד גם על התווית הקדמית", הבטיח מאיר. להזכירך מאיר, לתוויות יש תקן וכדאי להקפיד לקיימו.

היין הראשון שנמזג הוא הויונייה, רב הריחות הפירותיים הנעימים. "יין לבן צריכים לשתות בלי לחשוב יותר מדי וליהנות ממנו בלילות הקיץ החמים" אומר מאיר בפשטות. הויונייה מפתח ארומות פרי בבריקס גבוה ולכן נוהגים לאחר בבצירו. מאיר אומר שבשנה שעברה אלה היו הענבים האחרונים שנכנסו ליקב אף כי הם לבנים שבדרך כלל נבצרים ראשונים, לפני האדומים.

בין הנוכחים נשמעו קולות בעד ונגד יינות לבנים. אני בעד. לדעתי אין כמו יינות לבנים מצוננים היטב לשעת כיף ונינוחות , כשרוצים להתפנק!!!

שרדונה 2004 היה היין השני שמזג מאיר לכוסות. היין תסס לא בחבית עץ אך בילה עם שבבי עץ אלון כחודש וחצי והתיישן על השמרים במיכל הנירוסטה. מאיר מדגיש שהיין צריך קצת להתאוורר ולהתפתח בכוס לפני לגימתו. כדאי לציין שיש תחושה בפה כאילו שהיין שהה בחבית עץ. השרדונה  מאוד מרענן. הוא עם אלכוהול גבוה בין 14 ל15 אחוז. "המיץ הראשוני היה ב26 בריקס בעת הבציר", מסביר מאיר במקצועיות.

איך הוא מחליט מתי מגיע עת הבציר האופטימאלי? " אני בודק גרגרים, טועם ענבים ומחליט בדרך כלל לפי צבע הגרגרים. שהגרגר שחור אני בוצר ואז כבר בעצם קיימת סכנת רקבונות וקבלת אלכוהול גבוה."

האווירה מתחילה להתחמם. בדיחות מתעופפות מכל עבר והצחוקים גוברים. (ארץ ישראל האחרת כתבתי והתכוונתי לזאת השמחה, העליזה- בזכות היין כמובן)

 מלי מבקשת ממאיר לטעום יינות ששאב מהחבית. מאיר אומר שהוא אוהב יין מחביות. כשפותחים בקבוק חייבים לסיים את כל היין שבו אחרת הוא מתיישן ומאבד את תכונותיו הטובות. מהחבית ניתן להוציא כמות קטנה, לטעום ולסגור את החבית. מומלץ לעשות טופינג כמובן כדי למנוע מהחמצן הטורדני לעשות שמות ביין.

הכוסות נשטפות ביסודיות. חובבי יין אמיתיים לא ילגמו יין אדום מכוסות בהם שאריות יין לבן....

מאיר מזג יין אדום מבקבוק ללא תווית. זה היה בלנד בצבע סגול כהה זוהר משתי חביות שונות. "מי יודע מה זה?" שמות זנים נזרקו לאוויר מכל עבר. "סירה\פטיט סירה 2005 ", הכריז מאיר כמנצח.  בין הנוכחים התנהל ויכוח קולני  בנושא: האם סירה ושירז זה אותו דבר. "אותו מקור אך מקלונים שונים, מאוסטרליה ומאירופה" מסכמים יודעי דבר שמומחיותם היא לא רק בטעימה. זה היה יין סמיך וטעים עם ארומה גבוהה וטעם שיורי המבקש עוד.

האדום הבא מיקב כפיר היה קברנה פרנק. "ברגע שהתסיסה החלה וראיתי את הצבע הסגול היפה החלטתי שזה יהיה יין זני ולא איזה מרכיב שולי בבלנד. מאז "יושב" לו הקברנה פרנק לבד בחבית וכנראה כך יבוקבק בנובמבר 2006", מסביר מאיר, איש המחשבים, שהיין המתפתח מעניין אותו הרבה יותר מהמקלדת המשעממת, שלעולם אינה משתנה (או מתפתחת).

"שני שלישים מהיין שהו בחבית חדשה ושליש בחבית בת שלוש שנים. החמיצות גבוהה, וחמיצות גבוהה דבר לא שיגרתי. "מסכם מאיר. הנוכחים לבשו מבט רציני (לא כל כך שיגרתי באותו ערב) גילגלו בפה את היין לאחר שהריחו אותו מכל הכיוונים, בלעו וניראה שנהנו.

מלי ממלאת את הצלחות שהתרוקנו בעוד גבינות, סלטים ופרוסות לחם ומאיצה ביינן הבא להתחיל במלאכת הצגת יינותיו. אבי דמרי מיקב דמרי הצעיר.

הראשון נמזג לכוסות דמרי מרלו  2004 שנוצר מענבים שהגיעו מאזור רמת ערד שדרום. זהו היין הראשון המסחרי מהיקב הממוקם בשערי התקווה. היין "ישב" חודשיים במכלי נירוסטה עם שבבי עץ , בלנד שבבים מאלון אמריקאי וצרפתי. כן, למדתי הערב שלא רק ביין עושים בלנדים. גם בשבבים מערבבים סוגים שונים לצורך קבלת הטעמים והריחות הנדרשים ע"י היינן. "השנה התחלתי לעבוד עם חביות עץ ונייצר כ4,000 בקבוקים יחד עם שני אחי", מבטיח אבי.

אבי מספר שאת יינותיהם הראשונים עשו במסגרת הקורסים בשורק ובסוד היין. הנוכחים אהבו את היין ומיד טעמו את הקברנה סוביניון מענבי הגליל העליון. גם יין זה בילה מספר שבועות במחיצתם של שבבי עץ. "יין כיפי ללא ציפיות מיוחדות" מסכם אמנון וציין שהוא מקווה לשתות בעתיד בלנדים של יינות מיקב דמרי. 200 ₪ לארגז 6 בקבוקים. זהו המחיר שיקב דמרי מציע את יינותיו החדשים. מחיר מפתה לכל הדעות.

האווירה השובבה עולה טורים, קצת קשה לזכור את שלל הבדיחות, גסות יותר ופחות שהתעופפו באוויר. אך מה זה בעצם חשוב כרגע העיקר שצחקנו בערב עצמו.

עופר ממכבים, אורח קבוע בהרבה אירועי יין, עשה הופעת אורח קצרה ליין שקנה ביקב קיבוץ שניר. ("צריך לעזור לחברה, לא?") טעמנו קברנה סוביניון ומרלו המיוצרים במיוחד למסעדות בצפון. טעם צפוני וריחות הרי גולן, איך לא.

הגיע זמנו של היינן השלישי שישב בשקט והמתין בסבלנות. מוטי גרינברג התחיל לייצר את יינותיו בגרז' הווילה שלו בהרצליה ב2001. הוא למד מהאינטרנט ומספרים וכן למד בקורסים שהנחה דר' יאיר מרגלית. את ענביו רכש בהתחלה בכרמי יוסף אצל דר' היימן עד שהתחילו לבצור שם בציר מכני. "ביקשתי שיודיעו לי מתי שפלם בצר וכך הייתי בטוח שענבי יבצרו בדיוק בעת הנכונה."

בשנת 2005 רכש מוטי ענבי שירז בחוות טל וקברנה ומרלו בכרמי שוסיוב שבכרמי יוסף.

יינותיו של מוטי מתיישנים בחביות עץ. יינותיו נמזגו לכוסות והתקבלו באהדה ובביקורת טובה ע"י רוב הטועמים.

היו שם האדומים:

מרלו משתי חלקות גיר, עליונה ותחתונה, של כרם היימן.  היין התיישן בחבית עץ אמריקאית בת שנה. קברנה סוביניון מחלקת גיר תחתונה. היין התיישן בחבית צרפתית בת שנתיים.

שיראז אף הוא מכרם היימן . היין שהה בחבית עץ בת שנתיים.

יין נוסף היה יין "אנין"  שנוצר ב"טעות" וכונה כך לא במקרה. לאשתו של מוטי קוראים אנינה. מוטי סיפר שב2003 היו לו 3 חביות עץ ו3 מכלי נירוסטה מהם הוציא יין למילוי חביות העץ כשהיה חסר בהם יין שהתאדה. "הייתה תקלה טכנית. חשבתי שיש ואקום (שלא היה) והיין במכלי הנירוסטה התחמצן. טעמתי את היין הרגשתי טעם של שרי. התרגזתי, לקחתי דוגמא וטסתי לאורי חץ בשאטו גולן לשמוע את עצתו. אורי הריח וטעם ואמר שזה לא נורא. ערבבתי את כל היין ממכלי הנירוסטה כדי שיהיה יין הבית לצריכה עצמית. הבלנד ה"מקרי" מורכב מ50% מרלו, 25% קברנה סוביניון ו25% שיראז. התקבלו 70 בקבוקים. חברים התלהבו וקנו הכל. " סיפר מוטי. לחזור על טעויות בצורה מקצועית זה לא פשוט ויין כזה לא יחזור למדפי מרתפו של מוטי. טעמנו את האנין והצטערנו שעל טעויות אי אפשר לחזור במדויק גם בשנים הבאות.

מוטי נתן לכל הנוכחים דף ובו תוצאות טעימתו של מבקר היינות דניאל רוגוב שטעם את יינות גרינברג. הציונים של ארבעת היינות נעו בין 86 ל87. ההמלצה הגורפת של רוגוב הייתה לשתות את היינות כעת ולא ליישנם.

למאיר כפיר היה נדמה שלא טעמנו מספיק יינות עד כה (כבר מזמן עברנו טעימת 10 סוגים ומצב הרוח הלך והשתפר) והוא מזג לכוסות את יינות זוהרה 2004 (מהחבית) ו- 2003  מהבקבוק. זוהרה היא אימו של מאיר. "אמא אוהבת יין ובעיקר את אביחי (ע"ש האב ז"ל – אבי חיים יוסף), שיוצר מענבי מרלו." מבצירי 2004 ו 2005 לא יהיה אביחי. ב2006 יהיה. מאיר הכריז לאוזני כל, שמעתה יקב כפיר יתמקד ביינות אביחי וזוהרה.

מאיר הרכיב את בלנד זוהרה תוך כדי התהליך ושיפר אותו כל הזמן תוך טעימה מכל החביות. בלנד זוהרה 2004 נעשה ב"שיטת הצעדים". הוא מורכב מסאנג'ובזה 22%, נביולה 22%, קברנה סוביניון 11% קברנה פרנק 17% שירז 9% ומרלו 19%.

ויכוח קולנו פרץ בין המשתתפים על היין עתיר הזנים. לסיכום הובאה החלטת הצוות הבאה: היין טעים מאוד אבל אינו מתאים לארוחה כבדות מתובלות, אלא רק לארוחות קלות יותר.

שעת חצות הגיעה, בוקר של יום עבודה נוסף התקרב מאוד. נאלצתי לפרוש ראשון מהשמחה ונותר לי רק להודות למלי על האירוח המופתי, לחברה על החברותה הנעימה, לייננים על היינות הטעימים ולאשתי שחיכתה לי בבית בסבלנות.

לחיים, לחיי היין הישראלי!!!

יולי 2006

עוד תמונות בגלריית התמונות