מאת: ישראל פרקר

ביום שישי התנפנפו דגלים קצת שונים במרינה שבהרצליה. היו אלה דגלי יקב טוליפ הלבנים שהשתלבו עם הדגלים הצהובים של מועדון היכטות "דרך הים" בו נערכה מסיבת חנוכת יין חדש של יקב טוליפ: טוליפ לבן - 70% גווירצטרמינר ו-30% סוביניון בלאן. ענבי הגווירצטרמינר הגיעו מכרם בכפר יובל שליד מטולה בגובה 350 מ', וענבי הסוביניון בלאן נבצרו בכרם במושב כרם בן זמרה בגובה 750 מ'. היה זה אירוע ראשון במסגרת שיתופי פעולה שיקב טוליפ החל לעשות עם מועדון היכטות. לשניהם יש קהל מטרה משותף.

"כששותים לא נוהגים", מזכירים תמיד לנהגים בכבישים. אבל ביכטות זה קצת שונה...

עניין אותי לדעת מה עובר במוחם של מנהל יקב והיינן כשהם מחליטים לעשות בלנד מזנים שלא רבים עשו  לפניהם (ואולי אף אחד). שלפתי מבין החוגגים את רועי יצחקי מבעלי יקב טוליפ וניסתי לשמוע ממנו איך ולמה החליטו ביקב לייצר את היין הזהוב, היבש החדש. שכשמריחים אותו באף עולים ריחות פירותיים של פירות קיץ רעננים, ובפה חשים בחומציות בולטת, מאוזנת היטב עם מתיקות קלילה ונעימה.

רועי: "חשבנו למעלה משנה איזה יין לבן לעשות. חשבנו שלעשות עוד שרדונה, סוביניון בלאן או ויונייה, שהיום הוא נחשב ללהיט, זה לא מקורי. החלטנו שאנו חייבים לעשות בלנד ייחודי.  תמיר ארזי, היינן, ואני נסענו לגרמניה לטעום יינות לבנים שונים וביניהם הרבה ריזלינג. טעמנו, טעמנו וטעמנו המון ובהתייעצות עם ארקדי פפיקיאן החלטנו ללכת על בלנד של גוורץ (שם חיבה  ישראלי לגוורצטרמינר- י.פ) שרדונה או גוורץ סוביניון בלאן. אחרי התייעצות נוספת הגענו לבלנד הסופי – בלנד גוורצטרימינר - סוביניון בלאן. התחלנו לחפש את הכרמים שיתנו את התוצאה הטובה ביותר עם הבשלת שני הזנים בו זמנית, שזהו דבר לא כל כך מקובל. הגענו לכך ע"י קבלת הענבים ממקומות מרוחקים עם תנאי טרואר שונים. ההתססה הקרה הייתה במקביל ולא ביחד. טעמנו כל הזמן מהיינות ואת הבלנד עשינו אחרי התסיסות.  5% מהיין הכנסנו לתוך חביות צרפתיות חדשות שהוסיפו קצת טעם באפטר טסט. רצינו שיהיה לנו יין לבן שמחנך שוק. אחת מהסיבות שהשקענו כל כך כסף באירוע חנוכת היין במרינה הייתה כי בא לי שישתו יותר יין לבן בארץ. לדעתי שותים מעט מדי יין לבן יבש במדינה בה יש 8-9 חודשים קיץ חם. בצהרים זה אידיאלי ומתבקש לשתות יין לבן ולא יין אדום. אנחנו רוצים לשים את הלבן למעלה ולא להשאיר אותו אחרי האדומים.

עשינו יין לבן כזה שכיף לשתות אותו. הוא לא כבד מדי. הוא לא עצי מדי כמו שרדונה. הוא פירותי מאוד, ארומתי מאוד, כיפי וקליל. עשינו ממנו כ10,000 בקבוקים והוא כבר נמצא בתפריט של כ12 מסעדות ניראה שאנשים מתחברים אליו טוב. גם בשנים הבאות נייצר יין כזה."  מעניין היה לי לשמוע את התלהבותו של רועי שדיבר על היין הלבן החדש שלו.

"ולמה יכטות?" שאלתי בסקרנות .

רועי: "הקשר שלנו עם מועדון היכטות "דרך הים" התחיל לפני מספר חודשים. שני הבעלים דודי ויוסי ועמיר מנהל המכירות והשיווק של המועדון פנו אלינו וסיפרו שהם שותים רק את היינות שלנו בהפלגות ובאירועים החברתיים. מתברר שהם גם אוהבים את הסיפור החברתי של היקב הנמצא במרכז כפר התקווה, שבטבעון. קהל המטרה של המועדון והיקב הוא דומה ממעמד כלכלי מעל הממוצע. החלטנו מיד לעשות שיתופי פעולה איתם. היום מתקיים האירוע הראשון ברצף אירועים שיתקיימו במשך השנה בשיתוף הפעולה. אירועים יערכו גם במועדון וגם ביקב. אנשי מועדון הלקוחות של היקב יחשפו למועדון היכטות ואנשי היכטות יחשפו ליין וליקב. יהיו ערבי יינן וגם שייט לחיפה ומשם נסיעה ליקב לטעימות."

בין הנוכחים במסיבת חנוכת הטוליפ הלבן הסתובב בגאווה נתן, תושב כפר התקווה העובד ביקב, ולחץ את ידי האורחים כמו חתן השמחה.

רועי יצחקי: "נתן עובד איתנו מהיום הראשון של היקב. הוא עובד ביקב כל יום שהיקב פתוח. הוא נעשה ממש חלק מהמשפחה שלנו ובא איתי לאירועים של החברה וגם לאירועים משפחתיים. הוא הנשמה, הרוח החיה של היקב. הוא מביא לנו את החיוך בפנים אפילו ביום עבודה קשה. הוא חרוץ ועושה כל עבודה שצריך עם המון חום ואהבה, ותמיד עם חיוך על השפתיים. עובדים איתו גם דדי ואלי וענבל. האנשים האלה נותנים לנו את הכוח והרצון להמשיך ולעשות דברים טובים ולהמשיך ולייצר יין טוב ולזכות בפרסים. הגאווה שלהם היא ענקית כשאנחנו מקבלים מדליית זהב על יין. שווה להתאמץ בגללם ולשאוף לקבל עוד מדליות..."

לחיים, לחיי היין הישראלי.

אפריל 2008