ישראל פרקר
שבת אחרי הצהרים בינואר 2003. חזרתי לעמק חפר, מחוז ימי ילדותי. נולדתי בו במושב כפר חגלה (זה שהתפרסם לאחרונה בתכנית הטלביזיה "המופע של סטיב", 70 שנה לאחר שנוסד), ואת ימי כזאטוט ביליתי רבות בפרדסי פרי ההדר ובין שורות כרם ענבי המאכל של סבא וסבתא שלי בכפר ויתקין (משפחת ישראלי).  היו בכרם ענבים מזנים שונים, לבנים ואדומים, קטנים וגדולים.  כשהתחשק לי לאכול ענבים בימי הקיץ הלוהטים, הייתי לוקח מזמרה, חולף בין שורות הכרם ובוצר לי את האשכול היפה ביותר בו חפצתי, ומיד הוזנקו ענביו הטריים לפה והתפצפצו  בו עם טעמו הנפלא של התירוש. לא חשבתי אז לא על יין ובטח לא על הקשר ההדוק שלי כיום לענבי היין וליין הישראלי. לא תיארתי לעצמי אז, וגם לא הרבה שנים לאחר מכן, שבאחד הימים, או יותר נכון בשנת 2001 , יקום בכפר ויתקין יקב  שייצר יינות מזנים שונים. זה  אכן קרה, והיקב הוא "יקב ויתקין"  (055-556303) אליו הגעתי במסגרת סיורי ביקבי ישראל והדחף הנסתר שלי לאתר בארץ עוד יקבים חדשים.

דורון בלוגולובסקי, נכד ממשיך למייסדי הכפר,  ואשתו שרונה, קיבלו אותנו בביתם הנאה (שפעם היה מבנה של לול תרנגולות) המצא סמוך ליקבם הקטן (שפעם היה חלק מרפת השוקקת בפרות מניבות חלב).
הכל התחיל באיטליה, סיפר לנו דורון שעבד כמה שנים במקום  בתעשיית השיש. 
שם למד להכיר יינות, ובכלל לשתות וליהנות מהם, והפך  לחובב  שתייה ויין.
כשחזר לארץ  נשא לאישה את שרונה, אחותו של  היינן אסף פז היינן, והלחצים  בכיוון הקמת היקב החלו. מקום יש, ענבים לא חסרים בארץ, ייעוץ מיקצועי חינם גם יש ( הכל נשאר במשפחה).  והפרוייקט יצא לדרכו המעניינת. הבציר הראשון היה בשנת 2001, ובשנת 2002 כבר יוצרו 1,500 בקבוקים. בשנת 2003 יבוקבקו ביקב ויתקין למעלה מ5,000 בקבוקי יין לבן ואדום.

את היין מתסיס דורון במיכלי נירוסטה ששימשו פעם להובלת חלב מהרפת למחלבת הכפר. ניסינו לחוש בריח  הזבל ברפת לשעבר והוא לא היה. זיכרון קטן ממנו הגיע מהמשק השכן בו רץ סייח  סוס יפה מראה מצד לצד בתוך חצר מגודרת, כאילו  מנסה להשוויץ ביופיו הסוסי. בחצר הבית מחרשה ישנה שפעם הייתה רתומה לסוס ופילחה את אדמת הפלחה הפוריה בשדות כפר ויתקין עוד לפני שהגיעו למקום הטרקטורים.
בחדר החביות המקורר שכבו כ 20 חביות עץ ובהם יינות מזנים שונים: קברנה פרנק, קרניאן, זינפנדל, קברנה סוביניון, פטיט סירה, קרניאן, שירז ויין דמויי פורט.  היו גם בקבוקי ויוניאה, וגווירצטרימנר.  סליחה דורון אם שכחתי כמה זנים. טעימת יינותיך בקצב המסחרר בודאי לא הטיבה עם זכרוני באותה עת. דורון החליט להקדיש מזמנו ולייצר דווקא יינות שלא כל כך מקובלים ביקבי הבוטיק. מרלו למשל לא מצאנו אצלו, "מפני שלא מצאתי ענבים טובים, במחיר סביר ובזמן שבו הייתי יכול לייצר יין זה".
ביקב ויתקין קולטים ענבים מכל הארץ מהרי ירושלים עד רמת הגולן.  הבציר מפוזר במיוחד על פני חודשיים וחצי לפי ההבשלה באזורים השונים. וכך ניתן להשתמש בציוד היקב לייצור יינות ממספר גדול של זנים.
גם בחצר משקו של דורון, סמוך לעצי הקלמנטינות,  נטוע כרם קטן של ענבי שירז, ומשקיפה עליו סוכת השומרה.
דורון בסיוע יועציו החליט לייצר יין  איכותי גם מקרניאן, זן שבמשך שנים כיוונו אותו להיות זן כמותי  שנמכר במחיר נמוך. הדרך היחידה להתפרנס ממנו הייתה ייצור גדול לדונם,  ולכן אי אפשר היה לקבל איכות. הוא היה חומר גלם דליל למיץ ענבים ,רוזה  ויינות אדומים קלילים.  טעמנו את "קרניאן ויתקין" ששהה 9 חודשים בחבית עץ. היה לו טעם פירות אדומים, קצת מנטה וצבע כהה מאוד. חשתי גם במרירות קלה האופיינית לדעתי לזן זה. הייתה כאן הוכחה שגם מזן זה ניתן לייצר יין איכותי אם דואגים להשתמש בענבים מובחרים.
לויוניאה 2003 שטעמנו לפני כן היה צבע מוזהב, טעם פירותי עם המון רעננות וחלקות בבליעה. היין מיועד לביקבוק בעוד חודש.
לגבירצטרימינר היבש היה ריח וטעם בולטים מאוד של ליצ'י שכאילו התפצפץ בפה. מעניין לציין שבכל יקב הטעם השולט והריח ביין זה  קצת שונים מאלה של משנהו.
לשירז יש צבע סגול כהה מיוחד ובולט. ריח פרחוני וטעם פירות יער שחורים. היין הוכנס לחבית לפני שנה והיא עשתה לו הרבה טוב. הטעם השיורי ארוך.
את הקברנה פרנק יעדו לבלנד בהתחלה, אך שטעמו אנשי יקב ויתקין אותו הם החליטו  להשאירו כיין זני. היין בעל טעם  וריח של פלפל ירוק ( וגם שחור לעיתים)
גם לפטיט סירה יש צבע כהה מאוד , שחור סגול, אפיצות גדולה מאוד הורגשה בפה, סימן לרמת טאנינים גבוהה.
שתינו ושתינו והיין החל לרדת לרגלים... זמן לשבת ולשוחח עם דורון ושרונה על המושב, על יין, על שלושת הילדים. נהנו גם מעוגיותיה הטעימות  והחמות  של שרונה שרק יצאו מהתנור.   יש מין  גאווה יחידתית בכפר ויתקין, המושב הותיק שגם בו הולך ומתבסס יקב. מדי פעם מגיעים ביקורים  של חובבי יין מחו"ל הבאים בליווי בני משפחה, אנשי הכפר. האורחים טועמים, וקונים וכך היין של יקב ויתקין  מתחיל להתפזר  גם לכיוון מרתפי  היין בעולם.
הגיע זמן הטעימה של היין האחרון לאותו ערב, זינפנדל 2002. ( זהו הזן שכמעט בזכותו התחלנו את אהבתנו ליין וסובב אותו) הזינפנדל של דורון שהה 8 חודשים בחבית. הוא יין ארומתי מאוד ואנו אהבנו אותו.
בשבילנו נסגר מן מעגל קטן באותו ערב בו ביקרנו בכפר ויתקין. מעגל שהתחיל לפני כמה עשרות שנים בכרם של סבתא וסבא  ונסגר בכרם השירז של דורון בלוגולובסקי (שעוד לא נולד כשהתחיל מעגלי הקטן...), לא הרחק משם. את סיפורי ילדותי הססגוניים אולי אמשיך  לתאר במקומות אחרים , אך את סיפורי היין הישראלי אמשיך בקנאות להביא באתר זה למענם של חובבי היין הישראלי.

לחיים, לחיי עוד יקב ישראלי.