מאת: ישראל פרקר
יקב אמפורה השיק יינות חדשים ביום פתוח שנערך במבנה היקב הממוקם על המורדות המערביים של הר הכרמל, לא הרחק ממושב כרם מהר"ל. עשרות חובבי יין וחברים הגיעו ליקב לטעום את היינות החדשים. אלה שאהבו אותם יצאו מהמקום עמוסים בקרטונים.
באולם המבקרים רחב הידיים נמזגו היינות הבאים:
אמפורה ריטון 2002
בלנד המורכב מ- 80% קברנה סוביניון, 12% פטיט סירה ו-4% סירה ו-4% מרלו שהתיישן במשך עשרים חודשים בחביות עץ אלון צרפתי.
אמפורה קברנה סוביניון 2002
יין המורכב מ- 95% קברנה סוביניון ו- 5% מרלו שהתיישן עשרים חודשים בחביות עץ אלון צרפתי.
אמפורה מרלו 2002
יין המורכב מ- 95% מרלו ו-5% קברנה סוביניון מכרמים בגליל העליון ובכרמי יוסף שהתיישן במשך עשרים חודשים בחביות עץ אלון צרפתי.
עוד מידע על היינות
היינן גיל שצברג ומנהלת השיווק של היקב, מגי נוגסי, היו עסוקים באירוח, ובשבילי הביקור במקום היווה הזדמנות נאותה לערוך סיור מודרך עם אגרונום היקב דן אלוף, לראות ולהבין יותר טוב את דרך היין הארוכה של יקב אמפורה, מהכרם לבקבוק, ומהו בעצם סוד הצלחת היקב.
דן אלוף עובד כאגרונום ביקב כבר שלוש שנים. הוא לומד תואר שני בפקולטה לחקלאות ברחובות עם הת
מחות בתחום גפן היין. במרכז לימודיו ניצב המחקר בנושא שיפור הפוליפנולים בענבים. הפוליפנולים הם חומרים חשובים לאיכויות היין וגם בהיבטים הבריאותית יש להם חשיבות עבור הלוגמים. הם חומרים אנטי אוקסידנטים ומעכבי חמצון ודן מבצע מחקר כיצד להגדילם בהרכב הענבים בכל מיני מניפולציות, תוך כדי גידול היין בכרם. "בכרם אנחנו מגדלים יין ולא ענבים" חוזר ומדגיש באוזני דן.
ליקב אמפורה יש 120 דונם כרמים בגליל העליון באזור קיבוץ יפתח. בכרמים גדלים הזנים קברנה סוביניון, שירז וויונייה. סמוך מאוד ליקב, בחוות מקורה, נמצא כרם המרלו האורגני של אמפורה, בשנת 2005 נערך בו הבציר ראשון. במהלך הבציר מונחים אשכולות הענבים השלמים על מסוע מכני הניצב בכרם. הענבים עוברים על המסוע ברור ומיון מאוד קפדניים. רק האשכולות הטובים והנקיים ממשיכים קדימה. הם נופלים בסוף מסלול הברור ל"מפריד- מועך", המפריד את הענבים מהשדרות ומעניק מעיכה עדינה מאוד לענבים מבלי לפגוע בחרצניהם. בסוף התהליך מתקבל תירוש המורכב מהזג, המיץ והחרצנים. הענבים הלבנים עוברים ל"פרס" המפריד קליפות וחרצנים מהמיץ הניגר למיכלי התסיסה.
בענבים אדומים התערובת עם הקליפות מגיעה למיכלי התסיסה העשויים נירוסטה.
ביקב אמפורה קולטים כ-80 טון ענבים בשנה. עבורם ניצבים באולם מספר גדול של מיכלים בנפחים הבאים: 2 גדולים כל אחד בנפח 20,000 ליטר וקטנים יותר בנפחים: 500 ליטר 1,0
00 ,2,000 , 5,000 ו- 10,000 ליטר. המספר הרב של המיכלים מאפשר גמישות בהפרדת התסיסות בין הזנים או באותו זן אך של ענבים באיכויות שונות שיכולים אפילו להגיע מאותו כרם. כך מקבלים מעין סדרות שונות של יין, שעל התפתחות כל אחד מממנו ניתן לפקח ביעילות בנפרד.
התסיסה ביקב אמפורה נערכת בטמפרטורה מאוד נמוכה, 24 מעלות באדומים ו-18 מעלות בלבנים. שבועיים וחצי עד שלושה נערכת התסיסה של היינות האדומים ואחריה מתבצע תהליך השריית היין על הקליפות לצורך קבלת הצבע והעמקת הטעמים. כדי להקטין את סכנת החמצון של היין המתהווה, מוזרם לכל מיכל גז ארגון המבודד את היין מהחמצן. ההשריה נמשכת כחודשיים בטמפרטורה 18-20 מעלות כדי להאט כל תהליך ביולוגי העשוי לפגוע בתירוש.
לאחר שלב ההשריה היין עובר למכבש הפניאומאטי לצורך הפרדת היין מהקליפות ומהחרצנים. היין מועבר למכלי הנירוסטה, המשקעים שוקעים מטה ובעזרת שפיה מוציאים רק את היין הנקי הנמצא מעל המשקעים. את היין הצלול מעבירים לחביות עץ האלון היורדות במעלית מיוחדת למרתף רחב ידיים, הנמצא כ-7-10 מטר מתחת לאדמה.
בטמפרטורה של כ-14 מעלות וברמת לחות של כ-85 אחוז קבועים, נשמר היין בחביות
וכך מוקטנת התאיידותו מהן. כ-360 חביות בנפח 228 ליטר כל אחת נמצאות במקום, כמעט כולם מגיעות מיצרן קטן הנמצא בבורגון שבצרפת.
גיל שצברג, היינן, בחר את החביות באופן קפדני. דן הסביר שבבורגון עובדים עם זנים מאוד שבריריים ועדינים כמו פינו נואר ושרדונה, לכן החביות מאוד עדינות ומתקבל בסופו של תהליך יין מאוזן עם טעמי העץ העדינים.
לאחר יישון של כשנתיים גיל ודן טועמים את היינות מכל החביות וכותבים הערות על כל יין. בעקבות הטעימה מתדיינים השניים על טיב היין בכל חבית: פירותיות, ארומה, פגמים, עפיצות ועוד. הם מחליטים יחד לאיזה בלנד וסוג יועבר כל יין מכל חבית. היינות מועברים שוב למיכלים, למעלה, לצורך עשיית הבלנד המושלם. בשלב הבא מבקבקים את היינות (ביקב מכונת ביקבוק עם הספק של 1,200 בקבוקים בשעה.) ומכניסים את הבקבוקים לכלובים להתיישנות של 6 חודשים נוספים ומשם לסגירה בקפסולות, הדבקת תוויות ולמחסן התוצרת הגמורה המקורר.
70 אלף בקבוקים בשנה מייצרים ביקב אמפורה. התוכניות הן לגדול עד ל-100 אלף בקבוקים ושם לעצור.
ישבתי נינוח בין האורחים במרפסת הצופה על חורשה ירוקה. לגמתי את שלושת היינות. אהבתי את הריטון, רב הטעמים ואת המרלו המרוכז. מסביב שלטה השלווה שמה שהפריע לה היה מעוף הדבורים בין אלפי הפרחים הצבעוניים שפרחו מסביב. ישבתי והבנתי יותר טוב שתהליך הייצור של יין אייכותי הוא לגמרי לא פשוט וקצר ויש להשקיע בו הרבה, החל משימוש בענבים איכותיים דרך תהליכים מבוקרים ומקצועיים כשהכול חייב להיות עטוף באהבה אין סופית למקצוע. הבנתי גם מדוע יין טוב הנעשה בכמויות לא גדולות במיוחד לא יכול להיות זול.
לחיים, לחיי היין הישראלי.
מרץ 2006
