ישראל פרקר
שבת בבוקר, בשמים עננים כבדים מבינהם הציצה שמש חייכנית ומחממת. חודש דצמבר 2003 . אחרי מספר ימים של גשם הייתה הפוגה. אנו בפתחה של המערה. עוד מעט נרד אליה. בדרך לרעות (ע"י מכבים) ראינו עשרות מכוניות של מטיילים המחפשים פטריות בין עצי האורן של יער בן שמן. אלה פטריות שצצו (כמו שפטריות נוהגות לעשות) לאחר הגשם.
מערה יש ברעות, תחת ביתם של הזוג צביקה ואורנה אלדר. וזו לא סתם מערה, אלא מערה בה נמצא יקבו של צביקה, "יקב המערה של צביקה". את המערה ששטחה כ- 30 מ"ר חפר צביקה במו ידיו מתחת ליסודות ביתו בתוך אבן הגיר. יום אחד הוא הגיע לביתו עם ארגז גדול ובו פטיש חציבה חשמלי שרכש. אורנה בודאי הייתה בשוק קטן, אך צביקה יצא לדרך, ותוך מספר חדשים הושלמה המערה. המראה בתוכה נשאר טבעי ממש כפי שניראת מערה בטבע, מערתו של האדם הקדמון בה תמיד היה קריר ולח. על מלאכת עשיית היין שוקדים בצוותא צביקה וחברו הטוב שלמה גולן. שניהם, כדאי לציין, היו בעבר קצינים בקבע שנפגעו בחיידק היין לפני מספר שנים לאחר שסיימו את קורס הכרת היין בהדרכתו של קובי גת, ביקב כרמל מזרחי שבראשון לציון. (גם אני התחלתי את "קריירת" היין שלי באותו קורס, אני המשכתי בטעימה וכתיבה והשניים החלו לייצר יין...).
צביקה שעבד מספר שנים בבזק ראה בחדרה של סמנכ"לית השיווק, בקבוק יין אדום ללא תווית. את היין עשה גד צברי, שהיה מתאבק שהשתתף באולימפידת מינכן וניצל.
באותו רגע התעצמה בלב צביקה ההחלטה להתחיל בייצור היין גם הוא.
12 שנים גר הזוג אלדר בביתם הנאה שברעות אליו הגיעו מדירת שני חדרים קטנה בראשל"צ (עירי). שאיפה הייתה להם כל השנים, להתחבר לטבע, והם עשו זאת. לאחר סיום הבניה חולקה העבודה בינהם. אורנה קיבלה את תפקיד מעצבת הגינה לפני ובצידי הבית, וצביקה הפך לאחראי על נטיעות העצים בבוסתן עצי הפרי הנמצא בשטח הגדול שמאחרי הבית. והתוצאות מדהימות !!! הגינה עמוסה בצמחים ענקיים בשלל צבעי ירוק. השבילים מכוסים באבנים. (ראינו שם גם גריל בר בקיו מיוחד מעשה ידיו של צביקה שמוצאו בארגנטינה) מן חורש טרופי קטן. לבשנו שקיות ניילון על הנעלים (המצאה של צביקה) לשמור עליהם מלכלוך הבוץ הטובעני, והתחלנו לספור ולזהות את עצי הפרי שבבוסתן. אבוקדו, אגס, אנונה, אפרסמון, אפרסק, נקטרינה, בננה, גויאבה, תותית, גפן איזבלה, דובדבן, לונגן, לימון רגיל, לימון ננסי, ליצ'י, מנגו, מנדרינת מיכל, אגוז מקדמיה, פומלה, פומלית, פג'ויה, פוטנגו, פקן, קיווי, רימון, שיזף, שסק, תאנה, תפוז ותפוז ננסי. 30 זני פירות יש שם בבוסתן משפחת אלדר.
מתברר שיש לנו כאן לא רק "משוגע" ליין, אלא גם "משוגע" לטיפוח עצי פרי. מצאנו שם למשל עץ שעל כל אחד מענפיו צומחים שזיפים מזן שונה כתוצאה מהרכבות שעשה צביקה. לצביקה גם יש טבלת גנט בה נמצאים על ציר אחד כל חודשי השנה ועל ציר השני רשימת כל עצי הפרי שבבוסתן. בטבלה מסומנים חודשי התנובה של כל עץ, וצביקה דאג לנטוע עצים כאלה כך שתמיד יהיה פרי לפחות מכמה מהם.
נזכרתי לפתע שבעצם הגעתי לראות את היקב שבמקום, וירדתי מיד שוב למערה, לראות את ממלכת ייצור היין, מטרת בואי...
למעלה מ10 דמג'נים מזכוכית יש שם, מלאים ביין בציר 2003. כ1200 בקבוקים ימולאו מיין זה. הטמפרטורה במקום 15 מעלות. הלחות גבוהה, ריח חזק של טחב. בריאות לבקבוקי היין (ראו מרתפי יין עתיקים בצרפת ואיטליה). היין תוסס ומאוחסן גם בחביות כחולות וגם בשקיות ניר אלומיניום גדולות נפח.
באחת הפינות חפר צביקה מחילה בסלע בה הטמפרטורה נמוכה בעוד שתי מעלות. במחילה ה"עתיקה" יאוכסנו 300 בקבוקים מיין 2003.
צמד הייננים, צביקה ושלמה מביאים את ענביהם ממספר כרמים משובחים בארץ:
קברנה, מרלו ופרנץ קולומבר מכרם שוסיוב בכרמי יוסף.
שירז וקברנה פרנק מחוות טל שבכרמי יוסף.
קברנה מכרם בן זימרה ואיזבלה מהגפן הפרטית בבוסתן אלדר שברעות.
השניים הנמצאים בתחילת דרכם כיצרני יין משבחים כל העת את עזרתם של קולגות המייעצים להם במלאכת העשייה, אורי חץ משאטו גולן, היינן הדרום אפריקאי של דלתון, ראובן מסוד היין, פרופ' עודד שוסיוב מכרמי יוסף, שתלן הגפן והיינן דב טל מכרמי יוסף, ליה לוי ואחרים.
טעמנו את אחת התוצאות, קברנה סוביניון 51 משנת 2002. הענבים מכרם בן זמרה.
היין הלך והתפתח בכוסית ככל ששהה בה יותר. הניחוחות השתבחו והטעם התאזן. אין ביין כמעט בי סולפידים. הצבע אדום כהה, והיין סמיך. התחלה טובה ליקב המערה של צביקה. שתינו עוד ועוד, טעמנו גבינות עם הצ'ימיצורי המעולה שהכין צביקה, איחלנו הרבה הצלחה לעוד יקב קטן הנמצא באזור בו היו הרבה יקבים בתקופה קדומה, וחזרנו הביתה לסעוד עם האישה את ארוחת הצהרים של יום השבת, קצת לפני שנת אחר הצהרים. (זאת דרכם של יקים כמוני...)
לחיים, לחיי היין הישראלי.
|
