שגיא קופר

פגשתי את בני סורקין, מי שהיה עד לפני כשנה מנהל הכרמים של יקבי רמת הגולן, לצורך הכנת כתבה אחרת. במהלך השיחה, שאלתי אותו שאלה כמעט תמימה, "איך הגעת להיות מנהל הכרמים של היקב?"

הוא חייך, חשב רגע, וענה תשובה שלדעתי היא מעניינת, כיוון שהיא משקפת את ראשית ימי היין המודרניים של ישראל.

"במקרה," הוא אמר, "או כמעט במקרה. עליתי לארץ בשנת 1969, בחור בן 19. הגעתי לגרעין נח"ל לקיבוץ מרום גולן, שהיה אז צעיר מאוד – בן שנתיים בסך הכל, ו"התמקמתי" במטע התפוחים. כמה שנים טובות אחר כך הייתי חבר בועדת הנטיעות של רמת הגולן, ואז בגוף שנקרא "מור"ג" - מחקר ופיתוח רמת הגולן. כך שיצא שהכרתי כל אבן ועץ בגולן, כל משק ומקום שניתן היה לגדל בו משהו, והכרתי גם הרבה מאנשי יקבי רמת הגולן בתקופה שבה היקב היה עדיין צעיר מאוד."

בשנת 1988 נשלחה טלי סנדובסקי ללמוד ייננות בדייוויס. לפני כן שמשה טלי כלבורנטית של היקב הצעיר, וברגע שנסעה, נוצר מעין "חור", שמישהו היה צריך למלא.

"בוקר אחד," מספר בני, "תופס אותי שמשון וולנר, ממייסדי יקב רמת הגולן, ואומר לי משהו כמו "בני, אתה הלוא בעל תעודת לבורנט, לא? אתה רוצה לבוא לעבוד אצלנו? אני חייב לבורנט ועכשיו!"

"הסתכלתי עליו," הוא ממשיך, "ספקתי כפי ואמרתי משהו כמו "שמשון, יש לי משפחה, אני צריך משרה מלאה, היום יש לי אפילו רכב, אתה רואה אותי עובד אצלכם בחצי משרה?"

"רכב, שמכב לא חשוב," אומר לי וולנר, "רכב אני אתן לך, ואתה רוצה משרה מלאה? אני גם אתן לך משרה מלאה."

"אוקיי, ארבע שעות ביום במעבדה,"בני ממשיך ומקשה, "ומה בשאר היום?"

"אני לא יודע." אומר לו וולנר, "אתה אוהב להסתובב בחוץ, לא? אז תהיה איש שדה. תסתובב בכרמים."

וכך למעשה קם מנהל הכרמים של יקבי רמת הגולן, ויתכן מאוד שמנהל הכרמים הראשון בעידן היין המודרני.

האיש שאולי השפיע עליו יותר מכולם, אומר בני סורקין, הוא פיטר סטרן. סטרן, איש דייוויס, הגיע מצידו לארץ גם ביד המקרה. בזמן ההקמה של יקבי רמת הגולן חיפשו המייסדים יועץ מקצועי יהודי ליקב החדש. באמריקה חיפשו, והזמינו את סטרן, יהודי, כך חשבו לפי שמו, לשלוח קורות חיים ליקב הישראלי.

למרות שסטרן היה זה שהשפיע הכי הרבה על מנהל הכרמים הישראלי הראשון, ובכלל על תעשיית היין הישראלית (היום הוא יועץ ליקבי כרמל), הרי שבני מעיד שבמשך השנים פגש הרבה אנשי מקצוע ומומחים בתחום. "מכל אחד היה לי מה ללמוד," הוא מעיד בצניעות, "בארץ ובחו"ל. צריך לזכור שעבדתי עם ארבעה ייננים שונים ברמת הגולן, וכך יצא שהכרתי ארבע גישות שונות לחלוטין, שלא לדבר על ההכרות עם הכורמים – לטוב ולקשה."

בשש עשרה שנותיו ביקבי רמת הגולן, עם הרבה נסיעות וניסיון מקצועי, גיבש סורקין את דעתו על עולם היין שלנו: "התחלתי בזמן שבו אף אחד ביקבים לא התעניין בכלל במה שנעשה בכרמים. היום הרמה עולה, ההתמקצעות רבה והייננים – במיוחד הצעירים – מקדישים הרבה מאוד זמן לנעשה בכרם. התפיסה של "היין מתחיל בכרם" היא לא תפיסה זרה היום," הוא אומר, "ובהחלט מרגישים את השיפור בכל הקשור ברמת היין."

"והבעיות," אני שואל, "איפה הבעיות?"

"בעיות לא חסרות," בני עונה, "הבעיות מתחילות מלמעלה, מהעדר חוק יין מקצועי וענייני, שלא רק שאף אחד לא יכול לאכוף אותו, אלא שנראה שאת אף אחד לא מעניין לאכוף אותו. הגדרת אזורי היין בארץ היא לא מקצועית – בעיקר בכל הקשור ברמת הגולן, אבל זאת הבעיה הקטנה שלנו."

עניין מחוזות היין משקף בעייתיות ישראלית טיפוסית ביחס הממשלה וייתכן גם של התעשייה אל צרכן היין. יקבים יכולים לקחת יין שרובו מגיע מאזור אל"ף, לבקבק אותו עם קצת יין שמגיע מאזור בי"ת ולקרוא לו על שם האזור היוקרתי והיקר יותר. העובדה שאין דיווח מסודר של כמויות הענבים שמגיעות לכל יקב גורמת לכך שלכאורה יש יותר יין מענבים. אין הגדרה מסודרת של הענבים במותרים לשתילה באזורים המסוימים, והברדק – משווע. "בזמנו," מספר בני, "ויקטור שונפלד רצה לארגן יקבים שיכפו על עצמם סטנדרטים של איכות, אבל העניין לא התממש. כשהייתי ביקב רמת הגולן הכנו גם תוכנית להגדרת הגולן כמחוז יין. התוכנית שלנו נגנזה יחד עם עוד הרבה דברים אחרים."

"בעיה נוספת לפי דעתי בארץ" אומר בני, "זה המחירים המטורפים לגמרי של חלק גדול מיינות הבוטיק, כשבמקרים רבים מדי האיכות היא מתחת לכל בקורת. ישנם לא מעט יינות בוטיק טובים ואפילו טובים מאד, אבל גם הם לפי דעתי בדרך כלל מתומחרים הרבה מעבר לפרופורציה."

בני סורקין עובד היום כיועץ עצמאי ליקבים כמו דלתון ובנימינה, ועדיין עובד עם יקבי רמת הגולן על נקודות מסוימות (החליף אותו בתפקיד שלומי צדוק). לאחרונה הוא התחיל לעבוד עם יקב אורגני צעיר – יקב בשן, שבשנת 2004 בצר לראשונה את הענבים שהוא מגדל בדרום רמת הגולן (400 מטר גובה).
מה כתוב על כרטיס הביקור שלו? כתוב, בפשטות, "בני סורקין, מומחה לכרם יין".

פברואר 2005