קטגוריות:
| >> רשמי ביקור ביקבים » "בפרדס ליד השוקת..." - יקב מרגלית | |
צילומים: חגי פומרנץ "בפרדס ליד השוקת, צל ערביים וירוקת וציפור שותה ואני כמותה.... " דומה שאין ישראלי יותר מזה.... אחד המיתוסים עליהם גדלנו..... כך חשנו ביום ששי האחרון, בהתקבצנו בפרדס בו מצוי המבנה של יקב מרגלית, בגבולה הדרומי של חדרה. צל ערביים התחלף בצל עצי הדר, ובמקום השוקת ניצב לו, במעבה הפרדס, בית אריזה להדרים, המשמש כמבנה היקב. קרני שמש של שעת בוקר מאוחרת ליטפו את המבנה עתיק היומין. ימיו רבים כימי החוק העות'מאני, התקף, עדיין, במחוזותינו. אותו חוק אשר בצילו נאבקים האב יאיר והבן אסף, כדי לקבל את האישורים הנדרשים, מהרשויות, לבניה של מבנה היקב החדש שלהם, בבנימינה הסמוכה, תוך שהם מוצאים עצמם בסבך קפקאי הנמשך כבר מספר שנים. בהרהור שני, נראה שרק סבך הביורוקרטיה המציאותי הזה, הוא יותר ישראלי ממיתוס הפרדס, האשכולית התלויה, הירוקת והציפור השותה... ויש עוד מיתוס.... אם כבר הזכרנו את העות'מאנים ואת הישראליות, הרי שיקב מרגלית מזכיר לנו את שניהם בדרך נוספת; כל המבקש להגיע אל היקב, מכיוון דרום, צריך לתור בעיניו אחרי מבנה המהווה את נקודת הציון היחידה לזיהוי מקום הפניה ימינה, אל היקב. מייד אחרי מבנה זה יש לרדת מדרך המלך אל דרך החתחתים המובילה אל הפרדס בו מצוי היקב. תמיד חשבנו כי זהו אחד ממבני קבר השייך הרבים, הפזורים ברחבי הארץ. אך לא... המבנה הוא יד זיכרון לאבשלום פיינברג. הנה לכם מיתוס ישראלי נוסף – אבשלום פיינברג. פה פעל אבשלום, אחד המחוללים הנועזים של מחתרת נילי, בימי מלחמת העולם הראשונה (והטורקי אז בארץ... ). מאחוריו בדהרתו על סוסתו, בין חדרה לזכרון יעקב, ישבו, בין השאר, האחיות אהרונסון – פעם רבקה, ארוסתו ('אלף נשיקות לך, אהובתי" כתב אבשלום, אז
ואם נראה לכם שיקב מרגלית אפוף מיתוסים בלבד, אז דעו לכם כי ההיפך הוא הנכון. יש בו גם ניפוץ של מיתוסים; בכל מה שנוגע ליין ובמהלך הרצאה אחת, שארכה מעט יותר משעה, ניפץ יאיר באוזנינו מספר מיתוסים בתחום הייננות. הנה כמה דוגמאות:: אחת: ככל שגפן היין מבוגרת יותר, היא מניבה פרי שאפשר לייצר ממנו יין משובח יותר. לא נכון. איכות הפרי אינה נובעת מגיל הגפן. באירופה, שוררים תנאי קור; כתוצאה מכך, צמח הגפן גדל לאט וגזעו דק; חולפות שנים רבות עד שהגפן מגיעה לגודל מתאים ומניבה פרי משובח. בארץ, לעומת זאת, תנאי האקלים אחרים. החום רב יותר; הגפן צומחת במהירות וכבר אחרי 5-7 שנים, ממועד נטיעתה, היא נראית ממש כמו עץ בעל גזע עבה. בתנאים הללו – המיתוס האמור – אינו נכון. דוגמא מספר שתיים: גפן במצב מצוקה מניבה פרי שאפשר לייצר ממנו יין משובח יותר. ההיפך הוא הנכון. במצב מצוקה – מחסור במים, באור, בחנקן וכד' - נפגע מנגנון ההבשלה של הגפן והיא לא תייצר ענבים משובחים. במקרים מסוימים – הדבר יכול אף להביא למותה של הגפן. ברקע המיתוס, אומר יאיר, יש יסוד עובדתי כלשהו, הנובע מכך שיבול נמוך של גפן יכול לספק פרי משובח יותר; אך הדרך לייצר יבול נמוך אינה בהכרח באמצעות "עינוי" הגפן. דוגמא מספר שלוש: תעשיית היין מתחלקת בימינו לשתי גישות: עולם ישן ועולם חדש. לא נכון. זוהי תפיסה שהייתה שרירה בעבר, אך אינה תקפה עוד בימינו. בימינו חל מהפך של ממש; ייננים שהוגדרו בעבר כבעלי תפיסות ודגשים של העולם החדש הבינו שאי-אפשר להתעלם מן הטרואר, כגורם מרכזי באיכות היין שהם מייצרים. ומנגד – גם החסידים האדוקים ביותר של העולם הישן, מצרפת מאיטליה ומספרד, שולחים את צאצאיהם - דור ההמשך של הייננים - אל אוניברסיטאות בצרפת ובקליפורניה, כדי שילמדו שם שיטות מודרניות לגידול ולייצור גפנים ויינות, בדרכים שונות מאלה המסורתיות, שהועברו מדור לדור, במשך דורות רבים של אבותיהם הייננים. מסביר תפיסת העולם החדש, שונה בדגשיה מזו של העולם הישן. תפיסה זו נשענת, בראש ובראשונה על הזן. אם היא מתייחסת בכלל לטרואר, הרי זה באמירה: "הטרואר? עם הטרואר נסתדר כבר. מה שלא הצלחנו בו בכרם, נתקן ביקב". ביקב – יבוצעו תיקונים במה שיצר הטבע (הגנה מפני חימצון, טיפול בחומציות ועוד) וזאת, תוך חתירה לשליטה מקסימלית במה שקורה ביקב; בכל יקב נבנית מעבדה וזו עוקבת מקרוב וברציפות אחרי מצב הכרם והיין. היינן בעל התפיסה של עולם חדש עושה שימוש בידע מתוחכם כדי ליצר מוצר שבו יש לו (ליינן) שליטה מלאה, בהתפתחותו ובהשלמתו. שם היין הוא שם הזן, היקב, היינן. איש מדע היאיר הזה. מנסה בכל מאודו לדבוק במדידות, בעובדות, במתודולוגיה. אך, בכל זאת, הוא מביא גם מבט פילוסופי על ההבדל בין העולם הישן לחדש. וכה אמר יאיר, לסיכום הדברים: "בעולם הישן, היין הוא תוצר של האדמה; בעולם החדש, היין הוא תוצר של האדם" על פי תפיסת העולם הישן, יש לקבל את הטבע כמות שהוא ואין לשנותו. אין לבצע בתוצרי הטבע כל מניפולציה ולכל היותר אנו רשאים להפוך אותו למותג. על פי תפיסת העולם החדש, היין הוא תוצר של האדם. האדם שולט בתוצר ורותם את הטבע לצרכיו.
1. האקלים - טמפרטורה (חורף/קיץ, יום/לילה) משקעים והתפלגותם לאורך השנה, משטר הרוחות וכד' 2. האדמה –מבנה פיזיקאלי וכימי של הקרקע, החומרים הנותנים לקרקע את תכונותיה וכד' 3. הטופוגרפיה – גובה, שיפועים, כיוון השמש וכד'. כאמור, הכל טכני, הכל מדיד, ומעל לכל - הכל ניתן למניפולציה בכרם, ואם לא בכרם, אז ביקב. יאיר לא היה מוכן לקבל כל תיזה אחרת, אלא אם תוכח במתודולוגיה מדעית. בתפיסה זו היה שבוי, כלשונו, שנים רבות. ההוכחה הנדרשת לשינוי והשינוי בעמדה באו, לאחרונה, ובשני שלבים: • שלב ראשון: סיורים אינטנסיביים שערך, בליווי יאיר אחר ( במהלך סיורים אלה פגש עשרות אנשי יין אירופאים אוטנטיים - מגדלים ויצרנים - שוחח עימם ולמד, כדבריו, להכיר את הייחודיות והיתרונות של הטרואר, המייצג במהותו, את תפיסת העולם הישן. • שלב שני: הארה פתאומית שבאה לו, במהלך הרצאה וטעימה שנוהלו על-ידי אחד מנביאי העולם החדש - מישל רולאן (שבא, למרבית הפליאה, מליבו של העולם הישן – מסנט אמיליון שבבורדו). יאיר השתתף בטעימה זו של יינות מהעולם החדש – ממקומות שונים על-פני הגלובוס. במהלך הטעימה התרשם מאד מהאיכויות הגבוהות של היינות. אך, לפתע, הכתה בו התובנה: כל היינות – ככל שהיו מעולים באיכותם – היו זהים זה לזה; לא ניכרה שום ייחודיות ליין מקליפורניה מאוסטרליה, או מדרום אפריקה. יינות מצוינים, כל-אחד, אך דומים. במלים אחרות – גלובליזציה של עולם היין ואיבוד הייחודיות של הענף בכל הנוגע ליינות האיכותיים. הגלובליזציה הזו, האחידות הזו ("המשעממת", לדברי יאיר) מתקבלת על הדעת כל זמן שמדובר ביינות פשוטים, הנשתים "סתם כך". היא אינה קבילה ככל שהדבר מתייחס ליינות איכות. וכאן בא שינוי בעמדה האישית שלו, מיינן בעל התפיסה של עולם חדש בלבד, ליינן בעל תפיסה מודרנית - העולם רוצה ייחודיות הנתמכת בחידושי המדע והטכנולוגי. בעבר – היה הבדל בתפיסות. כיום – התפיסות מיטשטשות, מתערבבות זו בזו ואי אפשר להצביע בוודאות על זה כמייצג עולם ישן ועל ההוא כמייצג עולם חדש. הדבר בא לידי ביטוי גם ביינות שמייצר יקב מרגלית. בעבר, יצרו רק יינות זניים, כמיטב המסורת של העולם החדש, תוך שימת דגש על הזן, במקום הראשון (ולא על הטרואר). עם שינוי הגישה, החלו לייצר את הבלנד "אניגמה" המייצג ייננות בתפיסה המקבלת את העולם הישן. מרצה בחסד, היאיר הזה. דובר שיטתי ורהוט. מציג משנתו בבהירות ומערב בדבריו התיאורטיים דוגמאות "מן החיים", מבלי לאבד את המיקוד ואת החוט המקשר בין הדברים. אין תֵמה בכך שכל המשתתפים בביקור – ובתוכם מבעלי הדעה הפעילים והאסרטיביים ביותר, מבין חברי הפורום – ישבו דמומים, מאזינים בקשב מתוח ושותים בצמא ובפה פעור, כל מילה שיצאה מפיו של יאיר. הצמא לא היה רק לדבריו של יאיר, אלא גם לתוצרי עבודתו – היינות. כאן נכנס לפעולה יינן היקב תודה ליאיר על ההרצאה המאלפת. תודה לאסף על היינות המשובחים. תודה לרבקה הבלתי נלאית על הארגון. תודה לכל החברים. תודה מיוחדת לטבע
רשמים מטעימת היינות ביקב מרגלית מאת: טעימת חביות קברנה סובניון 2006: מקור הענבים בכרם "קדיתא" שבאיזור הר מירון (בסמוך לכרם קאיומי), והיין, כיתר יינות טעימת החביות, נמצא כ- 5 חודשים בחביות בשלב זה. צבעו אדום עמוק וכמעט אטום. האף פירותי מאד, עשיר ודחוס (ומעט אלכוהולי), עם פרי יער אדום ושחור (דומדמניות), דובדבן, וגוונים מרתקים של עשן ואנימליות. בפה הגוף בינוני-מלא, עדיין תסיסה מלולקטית עדינה, הריכוז טוב והפרי מתפתח יפה ביחד עם טאנינים רכים יחסית וחמיצות מאוזנת היטב. הסיומת בינונית באורכה ואלגנטית, בטעמי דובדבן וקאסיס עם גווני מוקה וקפה קלים. סה"כ התחושה היא של יין מעניין ואינטליגנטי, מהוקצע, איכותי ובעל עומק, המשכיל להציג היטב את מאפייני הכרם המצטיין בו נולד. ללא ספק, יופי של יין! קברנה פרנק 2006: מקור הענבים ליין זה בכרם צעיר יחסית (כ- 7 שנים) שבאזור בינימינה. צבעו גארנט עמוק וכמעט אטום. גם כאן האף פירותי מאד (תות שדה) מדויק ומהוקצע, בגוון ירקרק קל ואופייני עם רמז לפלפל שחור. בפה הגוף בינוני, גם כאן עדיין תסיסה עדינה, הריכוז טוב וגם כאן טאנינים רכים יחסית עם חמיצות טובה המובילים לאיזון רב, ולסיומת בינונית, בטעמי דובדבן ופרי אדום בגוון פלפל שחור אופייני. סה"כ גם כאן, כיאה ליקב בעל מסורת ארוכה של מצוינות, יין מהוקצע, איכותי ומאוזן מאד. מרלו 2006: אחת לזמן רב יוצא לי לפגוש יין שהוא כה מיוחד, מרתק אניגמה 2006: כבעבר, גם השנה בלנד פופולארי זה של היקב מכיל קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק שמקורם בכרמים של היקב (מבציר 2000 היקב אינו קונה עוד ענבים ממקור חיצוני). צבעו גארנט עמוק וכמעט אטום. האף מציג פרי אדום עשיר ומדויק, מעט ירקרק, עם אנימליות מרומזת וקצת אלכוהולי. בפה שוב תסיסה מלולקטית עדינה בשלב זה, הגוף בינוני-מלא, הפרי פתוח ונגיש יחסית ומשתלב היטב ובאלגנטיות עם טאנינים מוצקים אך לא מייבשים, והכל מוביל לסיומת בינונית-ארוכה ונעימה ומאוזנת היטב בגווני פרי יער אדום ושחור, דובדבן קפה עם אלון וציפורן מרומזים ברקע. סה"כ בלנד בורדולזי אלגנטי ומהוקצע, עשיר ואיכותי. יופי של יין! יינות מבוקבקים קברנה פרנק 2005: בדומה לאחיו הצעיר מ- 2006, מקור הענבים בכרם שבבנימינה, בשנה זאת היין מכיל כ- 10% קברנה סובניון. צבעו גארנט עמוק צלול ויפה. האף עשיר ומהוקצע, אלגנטי, עם פרי אדום, תות וגוון וניל קל. בפה הגוף בינוני, הפרי מתפתח היטב, החומציות גבוהה והטאנינים מוצקים אך עגולים ומשיים, ומובילים לסיומת בינונית באורכה, עם גווני פרי אדום, תות, קפה ופלפל שחור אופייני. סה"כ יין אלגנטי ועשוי היטב, נעים מאד לשתיה כבר כעת אך בוודאי ישתבח בשנים הקרובות. יופי של יין! קברנה סובניון 2004: גם כאן מקור הענבים בכרם "קדיתא", ושוב ניתן להבחין בו במאפייני חלקה דומים לאלו של אחיו הצעיר מ- 2006 (אנימליות, עשן). צבעו אדום עמוק וכמעט אטום. האף כרגיל מדויק, עשיר ודחוס, עם פרי יער אדום, קאסיס וגווני עשן ואנימליות קלי אניגמה 2004: לסיום חזרנו לבלנד הפופולארי והאיכותי של היקב, שגם בשנה זאת הוא מורכב מקברנה סובניון, מרלו ו |
טעמי פרי יער אדום ושחור (שזיף) עשירים, דחוסים, והכול מוביל לסיומת ארוכה מאד ונפלאה, פירותית מאד, בגווני חבית מרומזת ועשן, עם דובדבן, פרחים (סיגליות) ומסטיק נהדרים. סה"כ למרות שהיין עדיין "בתהליך", הוא כה עשיר ומיוחד, מורכב, מרתק ומפתיע, שלא נותר אלא לעמוד משתאים לנוכח תוצר זה של אמא אדמה (ושל יינן מוכשר). אחד היינות המורכבים, המדהימים ואולי הטוב והמרתק שבמרלו שטעמתי בשנים האחרונות, וללא ספק יופי של יין!
ם. בפה הגוף בינוני-מלא, והפרי עשיר ומתפתח היטב, ביחד עם מתיקות מדומה מורגשת, לסיומת בינונית-ארוכה, אלגנטית, בגווני קאסיס, מעט שזיף מיובש, ווניל, ציפורן, מוקה וקפה. סה"כ שוב יין מהוקצע, איכותי ובעל עומק, שמיטיב להציג את הטרואר הייחודי ומאפייני הכרם המיוחד הזה שבאזור הר מירון. ללא ספק, יופי של יין!