מאת: שגיא קופר

בכל היקבים בארץ מתקיים בימים אלה הבציר של שנת 2005, שיימשך עד חודש אוקטובר ואולי אף מאוחר יותר. אין הזדמנות טובה מזו לצאת ולהתרשם מהבציר, חלקו ה"סוער" של ייצור היין - החל מקליטת הענבים ביקב ועד הפעולות הראשונות שנעשות בהם בהתאם לצבעו של הנוזל המשכר.

חלק מהיקבים – יקבי האלה, תבור ורקאנטי, למשל – עורכים לעיתים בציר "תיירותי", אליו הם מזמינים את הקהל להצטרף. מדובר בדרך כלל בבציר רגיל, שההבדל בינו לבין האחרים הוא שאליו מצטרפים גם מבקרים. בהתאם למדיניות היקב, לעתים משתמשים באשכולות שנבצרו, ובדרך כלל המבקרים, כולל הדרדקים שביניהם, גם יוצאים מהביקור כל אחד עם בקבוק יין ממולא בתירוש של הענבים אותם הם בצרו. יקבים אחרים אינם מקיימים בצירים תיירותיים ממש, אבל תמיד אפשר להתקשר ולשאול אם אפשר להצטרף ולהשקיף, או אפילו לעבוד פיזית בכרמים. שווה לנסות - מקסימום תקבלו "לא" אדיב. החלק של הבציר עצמו, עד לשערי היקב, אינו משהו שמחייב עבודה של שומרי שבת גם ביקב כשר, ולכן גם יקבים כשרים מאפשרים למבקרים להצטרף.

באחד הלילות האחרונים ביקרתי ביקב יתיר בשעת הבציר. "יתיר" הוא אחד היקבים הצעירים המבטיחים בארץ, שבו מספר יינות מצומצם שכבר זכו להערכה. למרות התמחור הגבוה לעיתים, היינות שלהם נמכרים יפה, כמו המרלו האחרון שיצא לשוק (שנת 2001) וזכה במדליית זהב בתחרות אשכול הזהב האחרונה, כבר כמעט ואזל מהחנויות.

יקב יתיר ממוקם ברמת ערד, אחד האזורים המיוחדים בארץ לגידול יין. היקב מקבל את הענבים שלו מכרמים ברמת ערד עצמה (מישור מדברי בעל אדמת לס שממוקם בגובה של 500 מטר בערך), ומיער יתיר (יער נטוע שבו חלקות חקלאיות שמגדלים בהן נשירים וגפנים). הבציר אליו הצטרפתי היה בציר ברמת ערד - בציר לילי וממוכן.

בלילה שבו ביקרתי ביקב חיכתה לי הפתעה: הכורם הזמין חברים שלו לצפות בבציר, ומנגד, אחד ממשגיחי הכשרות הזמין גם הוא כמה חברים מערד לבוא ולבקר. החוויה של כולם הייתה גדולה, והיה מעניין לראות כיצד החוויה הופכת למשותפת ומאחדת שני קהלים רחוקים כל כך זה מזה. אגב, הקהילות החרדיות בארץ עוברות גם הן שינוי בהרגלי צריכת היין שלהן - לא עוד יינות קידוש ויינות מבושלים, אלא הכרה בעובדה שכדאי לעבור ליין כשר "רגיל" (הכוונה היא ללא מבושל, אבל בהכשרים המקובלים כמו בד"צ ושות'), בגלל ההבדלים באיכויות ובטעמים. חנויות יין שפונות לקהל החרדי כבר נפתחו, והעסקים, כנראה, לא רעים בכלל.

אז מהו למעשה ההבדל בין בציר ממוכן לזה הידני? בציר ממוכן שונה מבציר ידני בכך שהוא מוציא כמות גדולה יותר של מיץ מהענבים הנבצרים בטרם הם מגיעים ליקב. כדי להבטיח שלא תהיה תסיסה לא מבוקרת, בוצרים את הענבים בשעות הקרות ביותר, ועושים הכל בשביל שהענבים יגיעו מהר ככל האפשר ליקב. הבציר ביתיר הוא בציר לילי, והטמפרטורות נמוכות דיין – תאמינו לי, זה בדוק. היקב מרוחק כחמש דקות נסיעת משאית מהכרם, ובסופו של דבר, שטחי כרמים גדולים בארץ קשה לבצור בבציר ידני, וכל יקב עושה את התחשיב של עלות-תועלת-איכות ומחליט כיצד לבצור. מה שחשוב הוא, שליתיר אי אפשר לבוא בטענות כלפי איכות היין.