קטגוריות:
| >> הכל מכל » ברייאן ג'ורדן בארץ | |
מומחה היין והעיתונאי הבריטי, ברייאן ג'ורדן הגיע לביקור קצר בישראל כאורח של יקבי בנימינה ויקבי כרמל. במסגרת ביקורו בישראל ערך מר ג'ורדן, ביקורים בכרמים וביקבים ברחבי הארץ. ג'ורדן, הנמצא בישראל זו הפעם השלישית, ביקר גם ביקבי הבוטיק הנכללים במותג היין הישראלי לשוקי חוץ שהקימו יקבי כרמל – Handcrafted Wines of Israel . מנהל היצוא ביקבי כרמל, אדם מונטיפיורי, מציין כי ביקורו ג'ורדן נועד בין היתר לאפשר לו לעמוד מקרוב על האיכויות והסטנדרטים הגבוהים של ענף היין הישראלי. לדבריו, ביקורו של מומחה יין בקנה מידה עולמי ביקבי ישראל הוא אבן דרך חשובה בהצבת היינות הישראליים על מפת היין האיכותי העולמית. "שיתוף הפעולה בין יקבי כרמל ויקבי בנימינה באירוחו של מר ג'ורדן בישראל, נולד מתוך הרצון לקדם את תעשיית היין בישראל, על כן הוחלט על שיתוף פעולה למען הענף כולו" אמר אילן חסון מנכ"ל יקבי בנימינה. בביקורו בארץ הגיע ברייאן ג'ורדן לביקור ביקבי בנימינה. ביקב נערך מפגש מקצועי עם בכירי ענף היין בארץ ונציגי מכון היצוא. במסגרת המפגש קיים האורח הבריטי, המוערך עד מאוד בעולם היין הבינלאומי, הרצאה על יכולתה של ישראל להצליח כמדינה ולא כיקבים בודדים, בייצוא משמעותי של יינות מתוצרתה לאירופה בכלל ולשוק הבריטי בפרט.
"הבעיה המרכזית שאני מזהה בהתנהלותו של השוק ענף היין הישראלי שאין חזית אחידה כיחידה אחת. דרוש שיתוף פעולה בין היקבים ואז ניתן יהיה להצליח כמדינת מותג יין" הסביר ג'ורדן. מדינות שונות כגון אוסטרליה או צ'ילה אשר הפנימו את דרך ההתנהלות הרצויה, הלכו צעד אחד ובנו מערך של נציגות אזורית, מעין שגרירות מקומית לתעשיית היין של מדינתם, שתוכל למקד את הפעילות ולפעול כיחידה אחת. ביקורת נוספת על ענף היין השמיע ג'ורדן בדברו על אינפלציית הזנים הגדלים ומיוצרים בשוק המקומי. על פי חוות דעתו המקצועית היה צריך שוק היין המקומי להתרכז ב 4-5 זנים בלבד לצד קברנה סוביניון ומרלו מחוייבי המציאות. בין הזנים המומלצים לגידול באקלים הישראלי : שרדונה, ויוניה, שיראז' טמפרניו וקריניאן. אבל יש גם לא מעט סיבות להיות אופטימי. היינות הישראלים על פי ג'ורדן כבר זכו להכרה בינלאומית בכל הקשור לפרסים בינלאומיים והם מזוהים כיינות איכותיים. השלב הבא המתבקש להפוך את היין הישראלי לעסקה משתלמת עבור הצרכן המקומי שעיקר עניינו אינו מהיכן מגיע היין אלא את התמורה שניתן לקבל בתמורה לכסף. "על ישראל לנצל עד תום את המשאב החשוב והגדול ביותר שלה מזג האויר השמשי. מזג אויר זה יכול ליצור עם עבודה נכונה יינות פירותיים בשלים שיערבו לחיכו של הקהל הבריטי, עם תמחור נכון, השמיים הם הגבול" מסכם ברייאן ג'ורדן. הרצאתו המקצועית של ג'ורדן התמקדה במגמות בשוק היין העולמי בכלל, השוק הבריטי בפרט ובנקודת המבט המקומית על יינות ישראלים בשוק האירופי. בין היתר הסביר ג'ורדן בהרצאותיו על ירידת צריכת היין באירופה, מהם השווקים החדשים המציפים את אירופה (פרו, סין, תאילנד, מקסיקו) ופתיחותם של הצרכנים הבריטיים לטעמים חדשים כל עוד הם מקבלים תמורה לכספם. ברייאן ג'ורדן, הוא דמות מוערכת בענף היין הבינלאומי עוסק בכתיבה, צלום, שיפוט בתערוכות בינלאומיות שיווק ויעוץ בנושאים הקשורים ליין ומזון. בין יתר פועלו אחראי ג'ורדן על כתיבה בעשרות מגזינים מקצועיים כגון: Decanter Wine International,The drinks Business, wine & spirit international ועוד. ג'ורדן כתב עד היום 2 ספרים חשובים בתחום היין WINE: Which? What? Where? When? Why? ו- Jordan's Guide to Good wines כמו כן, תרם תרומה משמעותית בכתיבת האנציקלופדיה הבינלאומית ליין. כמו כן, מהווה שופט בכיר בתחרויות חשובות כגון: Vinitaly ,wine & spirit competion ועוד.
משנות השבעים, באופן הדרגתי, בעזרת יינות חצי יבשים כמו: Anjou Rose, Mateus Rose, and Liebfraumilch, ומותגים פשוטים יותר כמו: Don Cortez, Hirondelle, Black Power ואחרים, מתחיל היין לפרוץ את גבולות המעמד, אם כי הם עדיין נמכרים בחנויות מתמחות בלבד. היה זה Augustus Barnett אשר לראשונה יצר גישה פשוטה, חברותית ולא מתנשאת במכירת יין. אחריו הגיעו Majestic Wine Warehouses, ו- Oddbins. עדיין בשנות השבעים, היינות הספרדיים מתחילים להיות פופולאריים בבריטניה, תודות לתיירות המתפתחת. יינות אלא נתפסים כיינות פירותיים פשוטים. אחריהם מגיעים היינות הבולגרים, החלוצים בשימוש בעץ זול ובעלי זנים פשוטים. בהמשך מתחילה חדירת היינות הקליפורניים תודות ל- Geoffrey Roberts. בתחילת שנות השמונים אוסטרליה מגיעה לשוק הבריטי בעקבות עלייתו של הדולר האמריקאי ונפילתו של זה האוסטרלי. בחצי העשור האחרון אנו צופים בהצלחה של מדינות עולם חדש שהפכו למאוד פופולאריים: אוסטרליה, ניו-זילנד, צ'ילה, דרום אפריקה וארגנטינה. למעשה לשוק לא אכפת מהיכן היין מגיע. כיום רשתות השיווק הגדולות בבריטניה מחזיקות 500 מותגים מלמעלה מעשרים וחמש מדינות, ובשוק הבריטי נמצא היום יינות מפרו, אורוגוואי, מקסיקו, תאילנד, הודו, סין ומאזורים נוספים פחות ידועים. המקור אינו מעניין כל עוד היין מעניק לצרכנים את התמורה שהם מבקשים לקבל. השוק הבריטי נע מ –
בנוסף בשוק האירופי הנטייה היא לצרוך אך ורק יין מקומי ברמה אזורית ו/לאומית ותו לא. יש צורך למיתוג יותר פשוט, ליינות שהם יותר מתוקים, עשירים, סגנונות חדשים ומותגים. למדינות כמו יוון, פורטוגל, קפריסין ולאזורים פחות ידועים כמו בדרום איטליה ודרום צרפת ישנן בעיות תדמית קשות. תדמית כמובן היא הכל עבור צרכנים צעירים. מכאן שהעניין הופך לאופנה ומכאן הדגש על על הלוגו, המיתוג, הפרסום וכו'. לאור שטחי הכרמים המצומצמים וההגבלות על מותגים אירופאים ישנו קושי להרחיב ולהגדיל מותגים אלו. הם אינם יכולים למעשה להשתתף במשחק ההולך ומתפתח בשוק העולמי. בנוסף קיימים קשיים רבים עבור אלו הרוצים ליצור ולהתפתח מחוץ למגבלות הקיימות. נדמה כי בשוק האירופי שכחו כי החוקים נועדו בראש ובראשונה להגן על הצרכן ולא על היצרן. כמובן השפעות הגלובליזציה, ובעיקר אלו של תחבורה נגישה וזולה, הפכו את השוק לאחד, עולמי.
היתרונות: מזג האויר. הרבה שמש מאפשרת יינות שאינם זקוקים זנים מבוססים, חלקם לא מוערכים מספיק כמו האמרלד ריזלינג חסרונות: ישנה אסוציאציה של יין כשר. חייב להיווצר בידול. |
.jpg)
