מאת: רן כינורי

השבוע התאספנו, חברים, אוהבי וטועמי היין, שנוהגים לחטוא וללגום מפעם לפעם, בלווי ארוחה מכובדת, מגוונת ורבת מנות, בכדי לכבד, לברך לשמוח ובעיקר לטעום מהיין האנין והמשובח, עטור הפרסים והמדליות, שברוך יוסף, יינן יקב זמורה, שקד לייצר ולטפח.

אנו מלווים את היין של ברוך מראשית דרכו, ואף טרחנו וטעמנו אותו עוד טרם הבשיל. היינו שותפים כמעט לכל תהליכי ייצורו החל מבחירת הבקבוק, צורתו גובהו וצבעו וכלה בעיצוב התווית. אין ספק בליבנו כי ככל שימשיך ברוך לטעום, לבחוש, לפנק, ללטף ולטפוח לחביות, כך ילך וישתפר טעמו.

יש בינינו רחבי אופקים, המבינים ביין באופן אקדמי, מלומד ומדעי, והיודעים איזה יין נוצר מתי ועל ידי מי ובאיזה שנה וכמה נקודות קיבל באיזו תחרות ומי היו השופטים והכי חשוב האם בכלל שווה לקנותו. ויש בינינו אותם בורים ועמי הארץ ששואלים את המלומדים מה לקנות.
אולם רובינו ככולנו פשוט אוהבים למזוג את היין לכוס במבט עורג ומתגעגע, לסובב את הכוס בתנועה מקצועית, רבת רושם, להרים את הכוס מול האור ולבחון כמביני עניין את צבעו, גוניו ושקיפותו. אנו אוהבים להכניס את חוטמנו לתוך הכוס ולשאוף את הניחוח מלא האדים והריחות למעמקי ריאותינו ולציין כי ריחו מזכיר לנו פרח או פרי זה או אחר, וכמובן לציין שכך ראוי לו ליין הזה שיהיו צבעו וריחו תואמים אותו פרי. אז, ללגום מלוא החיך את היין, לגלגל אותו בלשון, לשקשק אותו בלחיים ולתת לניחוח למלא את חלל פינו בטעמו הנפלא, להחליק אותו למעמקי גרוננו ומשם לבטננו, ובסבר פנים רציני וחשוב, כיודעי דבר ובעלי ניסיון רב, לנהל שיחה מעמיקה, חשובה ורצינית, עם וויכוחים והסכמות בנוגע לטעמים הנלווים השזורים בו.

מברוך למדנו מעט מאוד על היין.למדנו שלא צריך להתחכם לו כי אם לאהוב אותו.
למדנו שלא חשובה השנה אלא הטעם. למדנו שלא שותים יין אלא טועמים אותו לכל אורך הבקבוק ורצוי גם את זה שאחריו. למדנו שיין טוב שותים בחברה טובה.

מיותר לציין שלא הופתענו מהזכייה אבל מברכים עליה בכל ליבינו.
איתה או בלעדיה אנו מעריצים את היין ואוהבים את יוצרו.

קובי ועדינה ומוטי וצילה ורן וציפי