ישראל פרקר

סוף השבוע מתקרב ושוב התכנסו חבריו של אלי זקרי בביתו הנאה שברחובות, לערב של יין  ישראלי ואוכל טוב.

הפעם אורח הכבוד היה מיקי ברמן מיקבי ברקן שהציג מבחר מיינות היקב.
בקבוקי היינות עמודה בשורה בפינה על הבר, ומחכים לתורם.
החברים מגיעים אחד, אחד,  כשלרובם בולטים הסיגרים מכיס החולצה. אות למסע התענוגות של סוף הארוחה. על השולחן הארוך היו מפוזרים סלטים מסוגים שונים.

מתיישבים סביב השולחן ומחליפים חוויות על יינות ששתו לאחרונה, וגם פוליטיקה השתרבבה בשפע.
מנה ראשונה פטה כבד אווז ורדרד מעשה ידי גברת הרשקוביץ (להתפאר). הכבד בטעם עדין, עילאי, נמס בפה. מרחנו על פרוסות הלחם שומן אווז כתום בשיכבה דקה מאוד, להקטין את הנזק...(אני מקווה שעורקי הדם שנסתמו קמעה, נשטפו ונוקו בהמשך הערב ע"י כמות היין  הרבה ששתינו.)
לכוסות נמזג היין הראשון, פינו נואר 2001 מכרמי מצפה רימון. היין הראשון מזן זה שיקבי ברקן ייצרו. מיקי סיפר על היין ואמר שיקבי ברקן מייצרים בשנה 11 מיליון בקבוקי יין ויקב סגל, שאף הוא שייך לברקן מייצר 2 מיליון בקבוקים נוספים.
 

מריחים את היין, מערבבים, לוגמים ומחליפים דעות על טיבו.
יין שני , קברנה מרום גליל 1999 של סגל. היין מכרם דישון שברמות נפתלי. הוא שהה שנה וחצי בחביות עץ. טעם העץ והטאנינים  השאירו קצת את אותותיהם ביין. יין מורכב עם הרבה טעמים פירותיים.
נינו זקרי, בנו של אלי טרח כל הערב ועזר בהגשת האוכל. הוא חילק בצלחות מנה גדושה של קוסקוס עם ירקות מבושלים ברוטב, מלווים בבשר הודו שבושל 7 שעות ביין אדום.  רך, טעים, ודורש עוד. אצל זקרי אין בעיה עם עוד. הצלחת מתמלאת חיש בעוד מנה.  כוסיות היין מתמלאות כל העת בעוד יין, כאילו ע"י יד נעלמה. (ידו הנדיבה של אלי).

מיקי ברמן ממשיך בהסבריו על היקב ויינותיו. שאלות צצות מכל ערב והתשובות ממהרות להגיע.
היין הבא , קברנה גליל 2000 רזרב, מכרמי חולדה. אדום כהה ועשיר טעמים. הראש מתחיל להסתחרר ואלי זקרי לא מרפה וממלא את הכוסיות עוד ועוד.
נינו ממשיך בהאבסת המזון ומגיע עם כלי גדול מלא בפלחי דלעת. הייתי חייב לעצום לרגע עיניים ולחזור 40 שנה אחורה, לימי ילדותי. נזכרתי בסבא וסבתא שלי שגידלו בחצר ביתם שבכפר ויתקין דלעות, מין פרי כתום ענק, וכשהייתי מגיע לבקרם בשבתות, הייתי אוכל אצלם דלעת מרוסקת מבושלת עם צימוקים, סוכר וקינמון. "מעדן מלכים", קראה לזה סבתא שלי. מאז לא אכלתי דלעת.  אלי זיקרי הזכיר לי, בלי שידע בכלל, את מעדן המלכים שלי, אף כי בדלעת שבישל היו חסרים הצימוקים, הסוכר והקינמון הריחני. אולי כאן המקום גם לספר שאני  נולדתי בכפר חוגלה (הסמוך לכפר ויתקין), כפר שהפך למפורסם לאחרונה בזכות תכנית הטלביזיה "המופע של סטיב". סטיב נולד באותו כפר הרבה שנים אחרי...
הגיע הזמן לפתוח עיניים ולחזור למציאות העכשווית.

מיקי מיקב ברקן כבר עזב את המקום, מיהר הבחור. על השולחן הונחו פרוסות עוגה טעימות  בעלות מספר שכבות מתוקות כשלידם ריבועי סוכר שרוף (שכמעט שבר לי את השיניים). עוגה הולכת מצוין עם יין קינוח ואלי בחר ביין טוב ומיוחד ירדן סמיון אציל 2001  של יקבי רמת הגולן – בקבוק מספר 878 מתוך 3000 שיוצרו. הייתה זו הזדמנות כמעט נדירה לחברים לטעום יין מיוחד זה, שפטריית הבוטריטיס עזרה לו להתגבש.  לסיום נשלפו הסיגרים מהכיסים וריח העשן המתקתק מילא את החדר.
בשבילנו הייתה זו הזדמנות להודות למשפחת זיקרי, להיפרד מהחברים  ולחזור לעיר היין – ראשל"צ.  למדנו להכיר עוד כמה יינות ישראלים בערב המהנה הזה. המשך בודאי יבוא.
לחיים, לחיי היין הישראלי.