אבי הלוי

אינני יודע איך אתם, אבל  אני, מרגע שמכוניתי נכנסת לכביש הסרגל, מרגיש כאילו הגעתי לארץ אחרת, ארץ הצפון. אני מוריד את הרגל מהגז, מייצב את המכונית למהירות שיוט ומתבונן בנוף שמסביב. יש לכך מין השפעה מרגיעה שכזו עד שנדמה לך שאתה לא רוצה שהכביש ייגמר. כך היה גם בשעות בין הערביים של יום אחד בסוף מאי 2004 כאשר הייתי בדרכי, עם עוד שני חברים, להשתתף באחת מפגישות 'חוויית יין'  שנערכו במפגש מיזרע ללקוחות המקום.

מסתבר שכביש הסרגל כן ניגמר בסופו של דבר ואז נכנסים לעפולה ויוצאים ממנה ופונים שמאלה ומגיעים למקום המזכיר את חניוני הדרכים  שבחו"ל: תחנת דלק ומאחוריה מלון 'נוף תבור' שלצידו מרכז קניות גדול ומפואר הכולל בין היתר מעדנייה משובחת, חנות יין  ומסעדה מצוינת. העפנו מבט אחרון שלפני שקיעה אל הר תבור הנישא ממול ונכנסנו פנימה. את פנינו קידמו שולחנות ערוכים שאליהם הסבו כבר ראשוני האורחים.

כאן המקום לספר על אורי גלבוע. אורי הוא עו"ד ירושלמי מצליח, היפר אקטיבי, שחקן ברידג' מצטיין (יש תעודות וגביעים) ובעיקר, מה שחשוב לענייננו – חובב יין נלהב. מזה כמה שנים שאנו לוגמים יין בצוותא באירועים שונים החל מטעימות, ביקורים ביקבים, ירידי יין וכלה באירועים שאנו יוזמים ביחד ומארגנים לחברינו. לפני כמה חודשים מצלצל הטלפון ומצידו השני של הקו אורי גלבוע: "קיבלתי הצעה להעביר כמה מפגשי יין לקבוצת לקוחות מפגש מיזרע", הוא מספר, "מה דעתך?" אודה ואבוש שתגובתי הייתה פליאה והסתייגות. "אין לך מה לעשות?" שאלתי. "למה לך לחצות את הקווים? בוא תישאר חובב יין ותשאיר את ההדרכה לאחרים"

אבל הוא עשה זאת, ובגדול. כמי שמתכונן למשפט המאה הוא חרש את האינטרנט, בלע ספרים, למד בעל פה את כל חוברות 'יין וגורמה' והכין כרטיסיות עם מספרים ונתונים. הוא פנה לכל יבואני היין וליקבים בארץ וגייס יינות לטעימה. את התוצאה הרגישו 24 תושבי הצפון ברי מזל שזכו לחוויית יין מדהימה במשך 8 מפגשים. המפגשים חולקו לפי ארצות ובכל מפגש דיבר אורי על איזורי היין של אותה ארץ תוך שהוא מלווה את הרצאתו בטעימה של יינות האופייניים לארצות ולאזורים השונים. מבלי לפגוע במשתתפים, חושבני שרבים מהם קפצו שלוש מדרגות במפגשים אלו.

אנו הערב בפגישה מס' 7, והנושא הוא יינות ישראלים – יקבי הבוטיק. על השולחנות מבחר מנות ראשונות: פלטות בשרים, פלטות גבינות וירקות טריים. לכוסות נמזגו זה לצד זה שרדונה C 2000 של יקב קסטל ושרדונה קלו דה גת 2002. שני יינות דומים אבל שונים. אהבנו את שניהם עם העדפה קלה לכיוון ה- C. אורי פתח בסקירה על תולדות תעשיית היין בארץ ישראל, החל מנוח שהיה הכורם הראשון, שאף השתכר מהיינות שייצר, דרך ממצאים ארכיאולוגיים מתקופת המקרא הקשורים ביין: אמפורות, גתות וכד'. בתקופת המלכים, מספר אורי, הגיעה צריכת היין לשיא שמוערך בכ- 40 ליטר לנפש לשנה (לעומת 7 ליטר כיום). באותה תקופה שימש היין לא רק לשתייה כי אם גם לרפואה וחיטוי. לשיא שגשוגו הגיע ענף היין בארץ בתקופת בית שני, אך עם חורבן הבית התחסלה גם תעשיית היין בארץ.

את האורחים שירתו בכיף בני ובנות קיבוץ מיזרע העובדים במפגש. פיצה ריחנית ומהבילה הוגשה ומאי שם הגיחו שני היינות האדומים הראשונים של הערב: ססלוב אביב ק.ס. 2002  ו-  פלאם קלאסיקו 2002. שני יינות מצוינים ולא יקרים. האביב ק.ס. 2002 עולה, לדעת רבים, על האביבים הקודמים של ברי. זהו יין עשיר עם גוף מלא ומהנה מאוד. גם הפלאם קלאסיקו אינו מאכזב, בלנד קברנה- מרלו מעולה כמו תמיד. צבעו סגול חציל עם חמיצות קלה המזכירה לנו שהיינן הוא גולן פלאם בעל האוריינטציה האיטלקית. מתאים מאוד לפיצה.

שוחחתי עם אחד המשתתפים, עו"ד אחמד מסלחה, יליד 1949, מהכפר דבוריה. "אתה בטח נוצרי", אמרתי לו. "דווקא לא, מוסלמי" ענה. "אם כך" שאלתי "איך ייתכן שאתה חובב יין? האם אתה חילוני?" אחמד הסביר שאין באיסלם מושג כזה להיות חילוני. אי שמירת מצווה אחת אינה הופכת בהכרח את האדם לחילוני. את ההיכרות שלו עם עולם האלכוהול עשה בעת היותו סטודנט לפני למעלה מ- 32 שנה. היה שותה בירות ומשקאות אחרים בחברת חבריו הסטודנטים ולפני כ- 15 שנה עשה "הסבה" ליין. הוא מנוי על מגזינים ליין, יש לו מקרר יין בבית עם אוסף גדול של יינות, והיין האהוב עליו הוא קברנה סוביניון מסדרת ירדן של יקבי רמת הגולן. כמו רבים מאתנו הוא פריק של יין ומגיע לאירועים וטעימות, לא רק באיזור הצפון.

היינות הבאים היו שורק טל שחר 2002 ולאחריו מירון קברנה 2000 שהפתיע את כל הנוכחים. צבעו מרתיע מעט, אדום כתום נוטה לחום, אבל הוא שופע ריחות של יין בשל וטעמו נעים מאוד. טוב עושה יקב מירון שמשתמש בחביות ישנות ומאפשר לנו ליהנות מיין מוכן לשתיה מבלי שצריך לחכות שנים להתבגרותו.

אורח נוסף שמשך את תשומת ליבי היה מיכה פיודיק, חקלאי מעפולה. "הייתכן?" שאלתי "חקלאי שגר בעיר?" מסתבר שמיכה, חקלאי בן חקלאי, דור שלישי בארץ, הוא בעל אדמות באזור וחבר באגודה החקלאית בעפולה. בעבר גידל כותנה על שטח של 700 דונם וכיום יש לו בעיקר מטעי זיתים.  אל תחביב היין הגיע לא במקרה: אביו נהג להכין יין בעצמו. הוא אוהב יין (ואוכל) ונהנה מאוד ממפגשי חווית היין עם אורי גלבוע. היה רוצה מאוד להמשיך במפגשים אלו גם בעתיד לפחות אחת לחודש.

לשולחנות הוגשו נקניקיות צ'וריסוס עסיסיות ונתחי פילה ביין, ולכוסות נמזגו פלאם מרלו 2001 (אלגנטי) ו- מרגלית מרלו  2002. (עוצמתי). אורי ממשיך בתיאור תולדות תעשיית היין בארץ ישראל: "התעשייה דשדשה עד המאה ה- 19, עת ניפתח בית הספר החקלאי במקווה ישראל שבמסגרתו ניטעו כרמים והוקם יקב. ב- 1880 החלה פעילות הברון רוטשילד בארץ והוקמו היקבים בראשל"צ ובזיכרון יעקב. זריקת עידוד קיבל ענף היין בארץ עם העלייה הגדולה שהתרחשה אחרי קום המדינה כאשר חלק מהעולים הביאו עימם תרבות ייצור וצריכת היין מארצות מוצאם".

את הבשרים ליוו שאטו גולן אליעד 2001 ו- קלו דה גת 2001. בלנדים קברנה-מרלו  מצויינים אחד אחד (באליעד יש גם מעט סירה). שתינו אותם בזה אחר זה שלא ייגמר האוכל לפני היין... ניכר היה במשתתפי האירוע,  שלרובם זהו מפגש ראשון עם יינות אלו, שהם נהנים מאוד מהיינות ומעריכים את איכותם.

אורי סקר את נקודות הציון המרכזיות בהתפתחות תעשיית היין בארץ למן היין האיכותי הראשון ה- ספיישל רזרב 1976 של כרמל מזרחי, עבור דרך הקמת יקבי רמת הגולן ב- 1983, שסחפו את תעשיית היין כולה בהכנסת טכנולוגיה מתקדמת, נטיעות כרמים וטיפוח איכות, ועד ליבוא העצום של יינות שבא בעקבות החשיפה של ישראלים לתרבות האוכל והיין בנסיעותיהם לחו"ל והעלייה ברמת החיים. נקודת ציון נוספת היא הקמתם של עשרות יקבי בוטיק שהמשיכו את המהפכה שהחלה בעבר על ידי יקבי רמת הגולן. כל זאת במקביל לפעילות ענפה של קורסי יין, סדנאות וטעימות שמגבירות ומחזקות את המודעות ליין.

על כוס יין קסטל גרנד וין 99  שסיים את הטעימה "תפסתי" לי עוד מישהו לשיחה. היה זה שאול הרדוף מחיפה. לשאול עסקים באזור והוא חבר בלשכת המסחר חיפה והצפון. עוד בתחילת שנות ה- 90 הוא וחבריו הבינו את הפוטנציאל הגלום בהכרת עולם היין ככלי לשיפור התקשורת הבין אישית ולקידום העסקים. הם פנו לברי ססלוב וליאיר מרגלית שיעבירו להם קורס יין ומאז נדבק בו "החידק". יש לו אוסף של כ- 250 יינות מהארץ והעולם. בצריכה השוטפת מעדיף כחול לבן ושותה בעיקר קברנה סוביניון מתוצרת יקבים ישראליים. לדעתו אין יקבים טובים יותר וטובים פחות. יש יינות בולטים של יקבים מסוימים משנים מסוימות וזה מה שעושה את הדבר למעניין. הוא אוהב מאוד את יינות יקבי רמת הגולן (שמתי לב שיש להם נאמנות אזורית לצפוניים האלו...) ומשתתף בכל האירועים של מועדון הלקוחות של היקב.

בתום כל מפגש עוברים המשתתפים אל הבר שבמסעדה ומתכבדים בקינוח ובמשקה. כך עשינו גם אנחנו ועל כוס קפה הפלגנו בסיפורים. הנה סיפור משעשע ששמעתי ליד הבר מפי אחד המשתתפים, ששמע את הסיפור מהוריו: בכפר קטן ברומניה נהגו בני המשפחה לדרוך ענבים בשוקת שממנה היו האווזים שבחצר נוהגים לשתות מים. את המיץ היו שואבים ומעבירים למיכלים לתסיסה. יום אחד שכחו את המיץ בשוקת ובבוקר מצאו את האווזים מפוזרים בחצר מוטלים על הגב. חשבו שהם מתים והחליטו למרוט את נוצותיהם ולהכינם לבישול. בתום המריטה נכנסו בני הבית לאכול ארוחת צהרים ומשחזרו לחצר מצאו את האווזים, שהתעוררו משיכרונם, מתרוצצים בחצר מרוטי נוצות...

שבועיים מאוחר יותר התקיימה פגישה מס' 8 שהוקדשה ליינות ישראליים מתוצרת היקבים המסחריים. הפגישה הפכה להיות מסיבת סיום שבה הוגשו מיטב מאכלי מטבח המפגש עם  מבחר מרשים של יינות יקבי רמת הגולן, הרי גליל, ברקן, דלתון, בנימינה ורקאנטי. גם במסיבה ההיא השתתפתי אך לא אלאה אתכם בפרטיה. אציין רק את ההתרגשות שהייתה מנת חלקם של כל המשתתפים שחוו לאורך כמה שבועות חוויה יוצאת דופן של הכרות מרתקת עם עולם היין.