קטגוריות:
| >> הצגות וטיולי יין בארץ » גפן בלאדי-ארץ ישראלית | |
מאת: ישראל פרקר בתמונה משמאל: רמי דנון ואמנון לוי היין הישראלי המקורי הגיע גם לבמת תיאטרון הקאמרי. צפיתי בהצגה ונהנתי מאוד גם מהמשחק הכל כך טבעי של הצוות, יהודים וערבים, מהקשור ליין שבהצגה, וגם מהתוכן הכל כך עכשווי ואופייני למדינתנו. לפרקים אפילו לחלחו דמעות את עיני, שזה אולי אות וסימן להזדהות עם התוכן. שאול, בחור ישראלי, עקר, הוא אידיאליסט המלא בחלומות. שאול מנסה לגלות ולשחזר את הגפן הארץ- ישראלית העתיקה הגפן הארץ ישראלית נכחדה בתקופת הכיבוש המוסלמי ועתה, שאול ושותפו לחלום, ידידו הפועל הערבי רמזי, מנסים בעקשנות לממש את החזון על ראש הר בנגב. הם מגדלים כרם גפנים ומצפים לבציר הקרוב מאוד שמענביו יכינו את היין המקורי הזהה ליין הקדום. לעומתם, רחל, אשתו של שאול שהיא, מסתבר, הרבה יותר מציאותית, מנסה לשרוד כלכלית, תוך כדי ניהול מסעדה וחלום על בניית צימרים סביבה. הויכוחים בין שאול החולם ורחל המציאותית שזורים לאורך ההצגה. האידיליה הדו-קיומית בין הישראלי לערבי, ידידו ועוזרו, מתנפצת בגלל מעשה הלשנה לשרותי הביטחון. המעשה חושף את המתחים הקשים שבתשתית היחסים, ומפורר את החבורה. סוף עצוב לחלום שכל כך בקלות יכול היה להפוך למציאותי. נעזרתי בחומר המופיע בחוברת התוכנייה שחולקה לקהל שהגיע להצגה בתיאטרון הקאמרי כדי להביא את דבר גפן הבלאדי המקורית לידיעת חובבי היין העכשווי.
איש תחת גפנו -שיחה עם איך הגעתם לנושא המיוחד הזה, לחיפוש אחר הגפן העתיקה? בתחילת הדרך, כשאתה מתחיל לכתוב, לא תמיד אתה יודע לאן אתה חותר. רק בקריאה שלאחר מעשה, כשהמחזה כבר היה גמור, הבנו מה יצאנו לחפש. יש פה סיפור על גבר עקר, שמחפש את הגפן העתיקה שגדלה פעם בארץ ישראל, גפן שהיא הזרע האוטנטי של הארץ הזאת (לא נתייחס כרגע לשאלה למה הוא עקר). השאלה מה הוא אוטנטי, מלווה אותנו זמן רב. האם אוטנטי הוא כל מה שהיה פעם? האם אוטנטי הוא הדבר הטבעי? מה הופך דבר לאוטנטי? שאלת הזהות - זהות מזרחית, זהות ישראלית, זהות יהודית, מעסיקה אותנו. דרך הגפן העתיקה של ארץ ישראל, שאין יותר אוטנטי ממנה, ניסינו להביא את החיפוש אחרי הדבר האמיתי, הגרעין האמיתי. ולמה יצרתם גיבור עקר? כי עקרות היא שיבוש הסדר הטבעי של הדברים. יש בעקרות אמנם הרבה כאב, אבל מצד שני זהו מנוע אדיר לפעולה וזהו מצב דרמטי. כאשר אין לך ילד טבעי משלך, אתה חייב להמציא אותו, לברוא אותו. אנחנו ארץ של מהגרים, ובארץ כזאת חל שיבוש בסדר הטבעי של אז "גפן בלאדי" מצטרף אל המחזות הקודמים שמטפלים בנושא הטעון של יחסי הורים ובנים? זה הנושא שלנו. זה הנושא שמעסיק אותנו. ב"גפן בלאדי" יש מערכת יחסים טעונה בין אדם בוגר, שאול, גיבור המחזה, לבין רמזי, הפועל הערבי שעובד אצלו. ובין שניהם מתפתחים גם יחסי אב ובן. אם ב"הצמה של אבא" ניגשנו לנושא הזה באופן ישיר, ב"גפן בלאדי" אנו תוקפים אותו מזווית אחרת, דרך פילטרים. זה כבר לא אב ובן קלאסיים, אלא זרים שבחרו לקשור עצמם ביחסי אב ובן. ולא סתם זרים אלא יהודי וערבי על כל המורכבויות שיש כאן. במהלך החזרות הבנו שאותה חבורה משונה שמיקמנו על ראש הר בנגב, ושיש בה זוג יהודי, טבח ערבי מבוגר ופועל ערבי צעיר, הם סוג של משפחה. במשך השנים הרבות שהם חיים שם ביחד, הם פיתחו ביניהם סוג של קשר, שהוא משפחתי והוא בא מתוך בחירה שלהם. זאת לא משפחה שנולדים אליה אלא משפחה שבוחרים בה. יש בה הרבה בעיות, המון קשיים, תחרות, קנאה, זעם, אבל גם אהבה וחום ודאגה. כמו בהרבה משפחות. ומעבר ליחסי הורים-בנים, בכל המחזות הללו מנסים גיבורי המחזה לבנות את זהותם מחדש. יש ב"גפן בלאדי" יהודים ויש ערבים ונוצרת מתיחות ביניהם. לא התכוונתם למחזה-משל פוליטי? זהו מחזה על בני-אדם. הקהל שלנו הוא קהל פוליטי והם יביאו איתם את הפוליטיקה. המחזה הזה, לדעתי, יכול להצליח גם ב...שבדיה למשל. ההבדל הוא שבישראל, הצופים שייכנסו לאולם, יביאו איתם הרבה מידע מתוך האקטואליה שלנו, שהוא כמו מצע שעליו יונח המחזה. אנחנו מביאים כאן סיפור אנושי וכל השאר פתוח לפרשנות של כל מי שיצפה בהצגה. הניחוח הכנעני שיש למחזה הזה הוא מכוון? ברור שזה לא במקרה. התפישה הכנענית תמיד נראתה לנו מרתקת. כתפישה שלמה היא מאד בעייתית ולא לגמרי ישימה, אבל אלמנטים מסוימים שכלולים בה מאד מעניינים. היא אולי לא יכולה להיות תוכנית פעולה, אבל היא בהחלט מאד מאתגרת ומעוררת. בפנטזיה שלנו, תחת המטרייה הזאת ייגמרו ההבדלים בין מזרחי למערבי, יהודי וערבי, ידיד ואויב. שם יוכלו כולם לחיות בשלום. ומה מסמל יותר את השלום מאשר איש שיושב תחת גפנו?
שוקי ישוב, מיקב עגור, יעץ לשחקנים ולכותבים בענייני היין והוא כותב:
נחשון סנה מספר על: פרופסור ה"גפן העתיקה" בישראל, חלום ומציאות גפן הבר, שגילה, על פי שרידיה המאובנים הגפן המבויתת (הגפן האירופית ליין ולמאכל, Vitis vinifera, L.), הפכה תוך זמן קצר יחסית לגידול חשוב ביותר במשק החקלאי, כמקור ענבים למאכל ולייצור יינות. הארץ נודעה בשפע יינותיה ואיכותם (אגרת סינוהה 1970 לפנה"ס). עדות להיותם יינות יוקרה נמצאה בקברות הפרעונים הראשונים במצרים, שתוארכו לשנת 3300 שנים לפנה"ס. היצוא הורחב לארצות שכנות ולאגן הים התיכון המזרחי. לשיא יוקרתם הגיעו יינות הארץ בשלהי בית שני ותקופת ביזנטיון, כאשר יוצאו לרחבי האימפריה הרומית-ביזנטית ואף הגיעו אל מחוזות הגבול שלה (צרפת, ספרד ואנגליה). אולם, לאחר תקופת זוהר זו, עם כיבוש הארץ על ידי הערבים, החלה דעיכה איטית תחת השלטון המוסלמי. תהליך הדעיכה נמשך גם כאשר חודשה עשיית היין בתקופת הצלבנים, ששלטו בארץ כמאתיים שנים. היקף הייצור פחת עם ההשתלטות המחודשת של המוסלמים על שטחי הממלכה הצלבנית, שנמשכה כשבעים שנה והסתיימה עם גירוש הצלבנים האחרונים ב-1291. תעשיית היין קרסה ונעלמה (למעט ייצור יין על ידי יהודים ונוצרים לצורכי פולחן ומשפחה) עד אמצע המאה ה- 19. זני הגפן בארץ בעבר אין בידנו תעודות או תיאורים של זני גפנים למאכל או ליין משלהי התקופה העתיקה. הוא הדין לגבי ענבי היין ששימשו את הכורמים היהודים בימי בית שני, בתקופה הביזנטית והצלבנית. יתכן שהאחרונים ייבאו עמם זנים של גפן היין שהיו נפוצים בתקופתם בארצות מוצאם או במחוזות בהם עברו בדרכם לארץ. שרידי זנים אלה לא נמצאו ולא זוהו עד היום בארץ. הזנים שנמצאו בארץ על ידי עולי הרגל היו זנים מקומיים דו- תכליתיים, חלקם הגדול ענבי מאכל וחלקם הקטן זני ענבים למאכל ולייצור יין כאחד. זנים אלה נמצאו, נבחנו ואומצו על ידי הכורמים היהודים בראשית ההתישבות ואף תועדו בספרים שכתבו יוסף וייץ (1931) ונתן הוכברג (1954). אך הכורמים היהודים העדיפו את הזנים האירופיים, הן למאכל והן ליין, אשר היו מקובלים באותם ימים. החקלאים העברים הראשונים שבאו לארץ מתרבות מסורתית דתית, חיפשו קשר ישיר בין חידוש פעילותם החקלאית לחקלאות המפוארת בעבר. חלקם חיפשו בין זני הגפן המקומיים זנים שמקורם בימי בית שני, או אף כאלה שאולי שימשו לייצור היין שנוסך בבית המקדש ("הגפן העתיקה"). אך מאחר ולא היו בידיהם הכלים לזהותם, כי אין במקורות תיאור מפורט לאותם זנים, לא נמצאו אותן "גפנים עתיקות". העניין ב"גפן העתיקה" ראה עליות ומורדות במהלך הזמן ובעשור האחרון חזר שוב לכותרות. חובבי גפן ויין חזרו לחפש את הגפנים הנשכחות, "גפנים עתיקות", גפני למרות הקשיים והספקנות בהם נתקלים המחפשים, חלומם נראה להם כאפשרי והשגתו היא עניין של זמן, מאמצים וכסף, לשם ביצוע הבדיקות הנדרשות. יש ביניהם האומרים "אם תרצו, הגפן העתיקה אינה אגדה" והמהדרים, בעלי האמונה הצרופה, אף החלו לכתוב אגדות המפארות את ה"גפן העתיקה" ומעלליה. קרדיטים לאנשי התיאטרון השותפים לעשיית המחזה "גפן בלאדי". מאת בימוי תפאורה ותלבושות מיקי בן כנען מוסיקה תאורה עמיר ברנר משתתפים (לפי סדר הופעתם): שאול ברגר גיל פרנק רמזי שרדי ג'בארין תמר ברגר שירי גולן עבאס חמיס ואליד חמיס דוראד לידאווי
מנהלת ההצגה מזל מלכה-קטי עוזרת לבמאי עירית הנוקד מנהל הבמה לייזר מנס תאורן אלי חדידיה סאונד ישי חממי מלבישה דפנה הנדלי-יצחקי אביזרנית רעיה לידר / טלי דיין מאפרת טניה רוזנשטיין ספטמבר 2007 כרטיסי הנחה לגולשי פורטל היין הישראלי: 70 ₪ לכרטיס במקום 180 ₪ עד סוף חודש ספטמבר. יש לציין בעת הזמנת הכרטיסים קוד הנחה- 1191 טלפונים להזמנת כרטיסים : 03-6060900/960 |
.jpg)
הדברים, ואת זהותנו הקולקטיבית היינו צריכים לברוא מחדש. היינו צריכים לברוא זהות. לגיבור המחזה, שאול, אין ילד ביולוגי משלו, והעקרות שלו מניעה אותו לפעולה. הוא יוצא למצוא את ההמשך של עצמו, אם דרך החיפוש אחרי הגפן העתיקה, או דרך היחסים עם רמזי, הפועל הערבי שלו. .jpg)
תחילת תעשיית היין החדשה ב-1849 בירושלים, עם יסוד יקב שור ולאחר היקבים של משפחת טפרברג (1870) ומקווה ישראל (1871-3). מאז התפתחו כרמי היין והיקבים עם חידוש הפעילות ההתיישבותית והחקלאית על ידי יהודים, עד למעמד