מאת: דוד גונן
לפני זמן מה, קניתי באחת מרשתות שיווק היין, כמה בקבוקים של יין מיקב מרגלית, מבציר 2000, הישר מידיו של אסף מרגלית. לא אגלה שמה של הרשת שמא יקומו עלי צדיקי הפורום ויאשימוני שאיני אלא שליח מטעמם של סוכני המכירות הסמויים - עושי דברו של אדונם ישראל פרקר - רבקה פומרנץ ודני רובין יש"שמ(1)
(הערות ובאורים לר"ת, ראה במקרא שבסוגריים, בשולי הדברים).
מורי ורבי הרא"ו(2) שליט"א(3) הזהיר אותי לא פעם ולא פעמים, לא לחדרר יינות מתיישנים בדקנטר, אלא לעת מזיגתם לכוס, בלבד. כמובן, שלהבדיל מחסידים שוטים מצויים, התעלמתי מעצתו של הרה"ג(4) וכך הצלחתי להרוג איזה קברנה סוביניון אחד, או שנים, של מרגלית (ו/או של אחרים.)
אך הפעם, להבדיל, החלטתי לשעות לעצתו של הדגוּל ולא לחדרר אלא למזוג ישר לכוס ולחדרר בכוס!!. מקסימום – "להוריד כתפיים".

ומעשה שהיה כך היה.
השבת הזיוָונית שקפצה עלינו היום, עודדתני לצאת את הבית, עם רעייתי, על-מנת לחוש, ולו במעט, את השמש החורפית המלטפת שכה חסרה לנו, לאחרונה.
היעד – סרטו של וודי אלן "נקודת מפנה", בקולנוע פארק, רעננה, ולאחריו – סעודת שבת-בצהריים במרפסת הגלויה לשמש שבת-בצהריים של המסעדה "ברקרולה" הכפר-סבאית. לשם כך הוצאתי ממקרר היין את מרגלית מרלו 2000 האחרון שלי, ארזתיו היטב והנחתי אותו על ברכיה של רעייתי (מקום בטוח, האמינו לי, אני מכירו היטב) – שלא יתעצבן בשעת הנסיעה, ח"ו(5) - ויצאנו לדרך להצגת שבת מוקדמת, ב- 11:30, רעננה.
כל ניסיונות ההתקשרות שלי לברקרולה - לפני תחילת הסרט ובהפסקה – כדי להודיע שאני מגיע עם מרלו 2000 של מרגלית ושיודיעוני מהם דמי החליצה שבכוונתם להשית עלי – עלו בתוהו. או שהם טרם ענו לטלפון (לפני 11:30) או שהיה תפוס (החל מ – 12:45 – שעת ההפסקה בסרט).
כשיצאנו מהסרט, ב- 13:45, קרו שני דברים:

• היינו מעולפים מהסרט. לדעתי – הטוב בסרטים שראיתי בשנים האחרונות. טוב יותר אפילו מ-"דרכים צדדיות" היֵיְננִי.
[(וודי אלן)=(גאון)]. אין מילה אחרת ולא ארחיב בעניין זה.
• הקול אותו שמענו, בסופו של דבר מן העבר השני של הקו הודיענו שאין מקום, בברקרולה עד ארבע אחה"צ (להזכירם – המרלו 2000 של מרגלית, עדין נח לו על ברכי האחת והיחידה, ש-ח"ו(5) לא יתעצבן ולא יאונה לו כל רע).

הכל - כל המסעדות בכל השרון הצפוני - היה מלא עד אפס מקום (חמאס, או לא חמאס; תרדמת, או לא תרדמת; עמונה, או לא עמונה).
סיימנו את מסע החיפוש לא בברקרולה ולא במסעדה אחרת, אלא בבית, עם מזון To Go שקנינו ב-"סטקיית הכפר" של כפר סבא. זו ידועה באיכות המשובחת של המטבח המזרחי שלה, סטיייל חומוס, טחינה, סלט פִּטריות (חמות), סלט יְרקות, סלט כּרוּב, קבב, נתחי פרגיות ודומיהם. הסברתי לזוגתי שהאוכל לא כל כך מתאים ליין, אבל היא לא ויתרה: "הבטחת מרלו 2000 של מרגלית, אז מרגלית מרלו 2000 יהיה; נא לפתוח אותו".
לא עזרו כל אזהרותיי בעניין התאמת היין לבשר. Her Ladyship החליטה – וכהחלטתה – כך היה.

מה אומר ומה אדבר - תבורך הגברת.
ללא חידרור מיוחד – חמש דקות בכוס, בלבד (ויבורך גם הרא"ו(2), כאמור בראשית הדברים) – התקבל מרלו שופרא דשופרא. קודם לכל - שפעת הריחות שעלתה ממנו כבר מהמזיגה הראשונה הייתה מהממת. שזיפים ודובדבנים בשלים שלטו באף. וככל שהיתה ההרחה מאוחרת יותר - כן התרבו גוני הפרי בריח.
בטעימה, היה היין עגול לחלוטין והפגין איזון מלא בין כל הרכיבים, תאווה לחיך.
ולבסוף - הטעם השיורי שלט בחלל הפה, בנעימות, לשניות ארוכות.
יין אלגנטי ומורכב, עדין ונעים; חגיגה לאף ולחיך.
חיסלנו את הבקבוק, שנינו (מהר מדי, לטעמי).

הלקח (הנלמד בפעם האלף ואחת): שמע בקול אשתך, גם אם דעתה הפוכה משלך.
ובבנין ציון ננוחם.

מיקרא:
1)ישתבח שמם
2)הרב אהוד ולטר
3)שיזכה לחיים טובים, אמן
4)הרב הגאון
5)חס וחלילה

פברואר 2006