מאת: רבקה פומרנץ

צילם: חגי פומרנץ

בסתיו 2005 החל פורום היין של פורטל היין הישראלי בפעילות שמטרתה להעמיק ידע ולהרחיב את דעת חבריה בנושא יין. דניאל רוגוב, מבקר יין ומסעדות וסופר, הוזמן להתארח בערב בו התאספו חברי הפורום אצל מלי על הדשא. על הערב והיינות שנטעמו בו פורסמו דברים בכתבה הראשונה.

כתבה זו מתמקדת בתגובותיו של רוגוב לשאלות חברי הפורום ולהאשמות שמוטחות עליו מכל עבר בפורומים שונים באינטרנט.

לגבי יכולתו של מעשן כבד להיות מבקר יין השיב רוגוב כי באירופה 80% מהייננים ו – 60% מהשפים מעשנים. אם עורכים רשימה של מבקרי היין החשובים באירופה מתברר שרובם מעשנים. מחקרים על עישון שנעשו באוניברסיטאות נכבדות כמו קורנל, הרווארד או בורדו אומרים שלאנשים שהתחילו לעשן בגיל צעיר יש שינויים בחיך אך לא נזק. המעשנים בונים את רפרטואר הטעימים על וביחד עם העישון. אם אדם מעשן חש ביין בדומדמניות שחורות אלה אותן דומדמניות שטועם האחר חש. אפשר לקחת דוגמא מעולם הצבעים: נסתכל על צבע בגד של פלוני. כולם מסכימים שהוא אדום, אך האם הם רואים את אותו האדום? זאת אין יודעים.

מר רוגוב סיפר שבשנת 1998 קבל הזמנה להכין כתבה על 20 המבקרים הגדולים של המאה העשרים, מבקרי יין ומבקרי מסעדות. ב - 2001 הוא הסתכל שוב על הכתבה והתחוור לו כי מתוך 20 המבקרים האלה 18 מעשנים. והם חיו בממוצע עד גיל 82.

באשר ליכולתו לטעום 15,000 יינות בשנה השיב רוגוב כי מקצוען שאינו יכול לטעום 60-70 יינות ביום אינו מקצוען.

מאיפה מקבל רוגוב את כל היינות לטעימה? כמעט כל יקב בארץ שולח לו כל יין שהוא עושה. היקבים עושים זאת מרצונם. הם אינם חייבים לשלוח לו יין. אם לא שולחים לו יין, הוא קונה יין. אין לו בעיה יש לו תקציב לכך. בנוסף הוא מבקר ביקבים וטועם יין. הוא מעיד על עצמו שהוא כנראה היחיד בעולם שכל יום מגיע עבורו באמצעות UPS ארגז יינות מחו"ל אותם הוא צריך לטעום.

בתערוכות בינלאומיות כמו וינאיטלי או ויאקספו עליו לטעום עד 200 יינות ביום. אם אינו טועם כאלף יינות בחמישה ימים הוא בצרות, כי זאת עבודתו.

אל תחשבו שכל האירועים שהמבקרים מוזמנים אליהם, כמו לשאטו מרגו או לערב עם הברונית דה רוטשילד, הם בעלי עניין או הילה. אתה מוזמן יחד עם 450 אנשים נוספים שאינם יודעים מי אתה ואתה לא יודע מי הם, אוכל אוכל ושותה יין כמו בבר מצווה ובסוף אתה כל כך עייף שאתה שואל את עצמך בשביל מה הלכת. מצפה לך עוד לילה ארוך: כתיבת ה TN - רשמי הטעימה שלך.

כדאי לדעת, מספר רוגוב, שאני טועם יותר יין כשר מכל אדם אחר בעולם.

באשר להאשמה שהוטחה כנגדו כי רוגוב מושחת. רוגוב אומר שהוא מוכן לקבל בקבוק אחד של יין מכל יקב בעולם ולא יותר. אם זה קורה וזה כבר קרה שמישהו שולח לו יותר, הוא שולח את היין בחזרה. אם יצטרך בקבוק נוסף מיין מסוים הוא יקנה אותו. בקשר למושחת, מספר רוגוב כי פעם כתבו בפורום שלנו כי הוא ביקר ביקב מסוים. שלחו לו אז לימוזינה ארוכה, הטיסו שף מצרפת, וכשיצא מהיקב הבגאז' של הלימוזינה היה מלא בקבוקי יין. האמת היא שבאותו יום הוא ביקר ביקב פלם ובאתר שלו כתב את רשמי הטעימה. בהומור הוסיף כי פלם הגיע לאסוף אותו בשעה שמונה בבוקר עם רכב ישן מאוד מלוכלך וכשהגיע ליקב נתנו לו קפה בוץ . אבל הוא סלח להם, כך כתב, כי הילדים האלה עושים יין מצוין.

יש המפקפקים אם רוגוב טועם טעימה עיוורת או לא. בבית הוא טועם טעימה עיוורת. הוא משאיר רשימה של 20 יינות שהוא רוצה לטעום והאסיסטנטית שיש לו בחצי משרה, או אשתו, דואגות למזוג את היינות לכוסות. בחדר הטעימה הוא לעולם אינו מעשן. הוא מקבל את היינות בכוסות עם מספרים, טועם בקבוצות של 6-7 יינות ומשאיר אותם מאחור כדי שיוכל לחזור ולטעום. כשהוא מסיים הוא נותן ציונים. אינן לו מושג מה הוא טועם. כשרוגוב בא לתערוכה הוא יודע מה הוא טועם. כשהוא עושה טעימה וורטיקאלית ביקב כלשהו - ברור שהוא יודע מה הוא טועם.

האם כשנחמדים אל רוגוב ביקב הדבר משפיע על הציונים שיינות היקב מקבלים? ביקב טבעי שכולם נחמדים אליו. אך דברים אלה הם חלק מכללי המשחק וזה לא משפיע עליו בתור מבקר יין. בתוך הברנג'ה אין לו חברים. כולם חברים עד שהם מקבלים ציונים. והקולגות אוהבים אותך עד שאתה הופך יותר מדי חזק.

רוגוב מציין מקרה אחד של ניגוד אינטרסים. זאב דוניה, אחד הייננים הטובים ביותר בארץ לדעתו, הוא חבר שלו הרבה לפני שהתחיל לעשות יין. מבחינת רוגוב לכתוב ביקורת על היינות של דוניה זה כמו לכתוב על היין של אח שלו.  איך בכל זאת נותנים ציונים ליינות של יקב סוסון ים? דוניה שולח לרוגוב בקבוק אחד של כל יין לפעמים שניים. רוגוב קונה עוד שניים מאותם יינות ושולח אותם עוד באותו יום לשני קולגות שלו באירופה. הם טועמים את היין ונותנים לו ציונים.

מאשימים את רוגוב שהוא מעניק ציונים גבוהים מדי ליין ישראלי. הוא חושב שרוברט פרקר נותן ציונים יותר מדי גבוהים ליינות קליפורניה וגם ליינות בורדו. כל עניין הציונים הוא כדי להבין את הכיוון של המבקר. הביקורת היא החשובה. יכול להיות, מתוודה רוגוב, שליינות הטובים בארץ הוא נותן נקודה או נקודה וחצי יותר.

רוגוב לעולם אינו כותב על מה שלא טעם זה לא היה ולא יהיה. אחד הבעיות של להיות מבקר היא שאין הוא יכול להיות בכל הטעימות.

האשימו את רוגוב שהוא כותב בשם עט וזה חטאו. יש רבים שכתבו בשם עט. למה הוא עושה זאת? הרבה אנשים שחיו באירופה עושים זאת כי כסטודנטים באוניברסיטה אסור היה להם לכתוב בעיתונים. ולכן כותבים בשם עט. מדוע רוגוב ממשיך בשם הזה ולא בשם האמיתי? כי בעולם היין מכירים אותו בשם רוגוב. העורך הראשי של עיתון "הארץ" יודע מה השם האמיתי שלו, והשיקים מגיעים על השם האמיתי שלו ובכל זאת קורא לו העורך בשם רוגוב.

כינו את רוגוב שקרן כי כתב שטעם יינות מסוימים ביום שבת. הם לא מבינים שבניו יורק המקומות פתוחים ביום שבת וגם ביום ראשון.

מדוע אין הוא עונה על האשמות בפורום שלנו? אם האיש מזדהה וכותב כמו גנטלמן רוגוב יענה לו ישירות. מעל דפי הפורום הוא לא יעשה זאת. גם בעיתון "הארץ" אסור לו לענות על שאלות אלא רק באתר שלו עצמו או באתר של העיתון.

רוגוב מפריך את ההאשמה שאם אינו אוהב את היינן הוא כותב רע על היין שלו. אלו שטויות. הוא כותב על היין, הוא מעיד על עצמו, ולא על אנשים.

האשמה נוספת נגדו היא שהוא מוכר את הספרים שלו בדרך היין וגם בתערוכות. רוגוב אף פעם לא מכר ספר, לדבריו. לפעמים הוא אכן מגיע לאיזה מקום לחתום על הספרים שלו, כמו כל סופר בעולם. מי שמוכר את ספריו זה המו"ל שלו. מאשימים אותו שהוא מושחות כי מוכרים את ספריו ביקבים ובחנויות יין. היכן מוכרים ספרי יין, אם לא ביקבים ובחנויות יין?

לפעמים רוגוב נכנס לפורום שלו בשם בדוי: ריצרד הרי או ג'ורג'. הוא עושה זאת אם הוא רוצה לשאול שאלה שלא מתאים לו לשאול בשמו, אך הוא מעולם לא השתמש בשם של מישהו שהיה בפורום. השימוש בשם בדוי הוא כאשר הוא רוצה להביא משהו בעל עניין לידיעת חברי הפורום. למשל, היה דיון בארץ על יינות של איזה יקב ואף אחד לא שאל: רוגוב, האם טעמת יינות יקב זה ומה דעתך. אז רוגוב שאל את השאלה בשם בדוי ופרסם את הציונים שנתן ליין. אחרת היו תובעים אותו. כן, יש בפורום כאלה שכותבים לא בשמם. זה מקובל בכל פורום בעולם. ולעומתם יש שמות של אנשים שאחרים חשבו שהם לא קיימים עד שפגשו אותם. גם משתתפים קבועים בפורום נכנסים לפעמים עם שמות מצחיקים, אך זה בשביל ההומור.

אנשים הטילו ספק באשר לנכונות הסיפור של רוגוב על ההתנסות שלו במרינס. אמרו שזה בלתי אפשרי וגם גינו אותו בשל גרסאות שונות של אותו סיפור. זה קרה ב 1959. האם מישהו חושב שרוגוב זוכר איזה מלון זה היה או איזה מספר כביש. זה הופך לאיזה היסטוריה של החיים וזהו.

בעניין המדריך ליינות ישראל המופיע בשפה האנגלית ולא בעברית הסביר רוגוב שהוא אינו קובע אם לתרגם את הספר לעברית. השיקולים הם כלכליים ומי שקובע הוא העורך, שהוא הבוס.

חבר פורום  מתח ביקורת על כך שביקורת היין של רוגוב "חלבית מדי.” אם יין לא טוב רוגוב כותב בעדינות מדי. הוא היה מצפה לקרוא בקורת נוקבת. רוגוב הסביר, שכשהוא כותב על יין שאין לו אפטר-טייסט ויש יותר מדי עץ ונותן ציון 72 זה אומר את הכל. נכון שבעיתונות המודרנית מה שמכונה נובו-ז'ורנליסם, ניתן לקרוא "זה חרא של יין ואתה אדיוט לשתות זאת.” אך רוגוב נמנה על עיתונאי העולם הישן ואינו כותב כך.

חבר פורום שבקיא מאוד בביקורת שכותב רוברט פרקר מעיד שגם מבקר זה לא יכפיש יקב או יתן לו ציון 40 גם אם היין שלו בלתי שתי מתוך הערכה לעמל שהשקיע. צריך ללמוד להכיר את הביקורת של המבקר.

עוד נטען נגד רוגוב שבביקורות על המסעדות הוא נכנס במסעדנים וכשמדובר ביקבים הוא לא מסתכסך איתם. הוא מנסה להלך על חבל דק. מנסה להיות ביקורתי אך בעדינות אולי מפני שאינו רוצה להיות מנודה.

רוגוב מפנה את החברים לספרו, שם ניתן למצוא די הרבה יינות שקבלו 65-75 . את ההבדל בביקורת שלו על מסעדות לעומת ביקורת היין ניתן לייחס לעובדה שביקורת יין היא של 40-60 מילה בעוד שביקורת מסעדות - 1200 מילה.

כדי שלא תקרנה טעויות בטעימה, רוגוב לפעמים טועם את אותו היין פעמיים. אם נתן לאותו יין פעם 91 ופעם 90 זה בסדר. אך אם בפעם השניה נתן לו 76 זה אומר שמשהו בחיך שלו באותו בוקר לא היה בסדר וכל הטעימות שלו של אותו בוקר נמחקות.

למבקר יש כוח ועליו להיות הוגן. כי מי הם הלקוחות שלו? אלה שקוראים אותו. כלפיהם יש לו אחריות וכלפי המסעדנים והיקבים. הוא חוזר לא אחת על טעימות בגלל האחריות הגדולה.

לאחר שרוגוב הבהיר את עמדתו בעניין כל הטענות שהועלו נגדו, הוא פנה להרצאתו בנושא היין הישראלי.

סיכום דבריו, בכתבה הבאה שתפורסם באתר.

אוקטובר 2006