סיכום ההרצאות שניתנו בכנס הפתיחה של תערוכת Tec ENOLOGY 2006

מאת: אבי הלוי

תערוכת Tec ENOLOGY 2006, שהתקיימה בתחילת פברואר 2006 בכפר המכבייה, בהפקת סטודיו בן עמי, נפתחה בכנס שעסק בנושא של חלוקת הארץ לאזורי יין. הכנס התקיים על רקע פעילות שמתבצעת בימים אלו על ידי מר ערן הרכבי, מדריך ראשי לגידול גפן במשרד החקלאות, ומר שלמה כהן, מנכ"ל מכון היין, שהתבקשו להגיש את המלצותיהם לחלוקת הארץ לאזורי יין לקראת אפשרות של הסדרת הנושא בחוק, כמקובל במדינות יצרניות יין בעולם.

בחלק א' סיכמנו את הרצאותיהם של פרופ' עמוס הדס ואדם מונטיפיורי. 
לכתבת חלק א' הקש כאן.

בחלק זה נביא את הרצאותיהם של ערן הרכבי, מדריך ראשי לגידול גפן במשרד החקלאות, אשר דיבר על איפיוני אזורי הגידול בישראל. ושל שלמה כהן, מנכ"ל מכון היין, אשר סיפר על ההיבטים החוקיים הקשורים למהלך הזה של חלוקת הארץ לאזורי יין.

ערן הרכבי פתח את הרצאתו בהדגישו את החשיבות שיש לקיומה של אזוריות בגידול גפן היין בארץ. לדבריו האזוריות תקדם את ענף היין ותיצור עניין ושיח ציבורי. היא תשמש מנוף שיווקי, תביא לעלייה בביקוש הכללי ליין ולעלייה ברווחיות הענף. ניתן יהיה לכוון את פיתוח הגידול באזורים המבוקשים. כמו כן, תקדם לדעתו האזוריות את תיירות היין ותאפשר פיתוח דרכי יין. מנקודת מבט של הצרכנים – עלייה באמינות המוצר ויתר בהירות מה הצרכן מקבל. מעבר לכל אלו יש גם את דרישת השוק האירופי וההשפעה שתהיה לאזוריות על היצוא.

המצב כיום

הרכבי מסביר שלמעשה קיימות כיום הגדרות אזוריות אך הן נוצרו לפני למעלה משלושים שנה. סממנים לאזוריות זו ניתן למצוא בחוק לפיקוח יצוא הצמח ומוצריו שבו, בסעיף תקן היין, מופיעה רשימת אזורי מקור הענבים ורשימת זני הענבים הראויים להפקת יין הנושא שם אזור. על פי האזוריות הקיימת מחולקת הארץ לפרוסות רוחב כדלקמן:

• אזור הגליל – תת אזורים: נצרת, תבור, כנה
• אזור שומרון – תת אזור: שרון
• אזור שמשון – תת אזורים: דן, עדולם, לטרון
• אזור הרי יהודה – תת אזורים: בית אל, ירושלים, בית לחם, חברון
• אזור הנגב – מחבל לכיש ודרומה

לדעתו של הרכבי חלוקה עתידית של אזורי הגידול צריכה להישען בראש ובראשונה על העקרונות הבאים: חלוקה ראשית לאזורים ואזורי משנה, ביסוס על חלוקה גיאוגרפית ושימוש בקריטריון גובה לפי הצורך. יהיה בה שימוש במאפיינים הבאים: גובה, מרחק מהים, קו רוחב ( צפון דרום), טופוגרפיה וקרקע. הגבולות באזורים השונים ובתתי האזורים יקבעו על ידי טופוגרפיה ברורה כמו נחלים, תכסית (עצמים המכסים את פני השטח - א.ה.) ברורה – כבישים, מסילת רכבת ואילו קו הגובה ישמש כקו מנחה. החלוקה לתתי אזורים תבנה על מספר עקרונות שהם: חלוקה על פי מרכזי גידול גפן יין על ידי צילום המצב הקיים, שימוש בקריטריון גובה על פי הצורך, תת אזור מכיל שונות בתנאי הגידול והחלוקה שלעצמה לא תצביע על איכות. שמות האזורים יינתנו על פי העקרונות הבאים: שימור שמות שכבר מקובלים בשימוש, שמות עבריים הקשורים לאזור, שמות קלים להיגוי באנגלית – כאשר שמות האזורים הראשיים יתורגמו לאנגלית ואילו תתי האזורים לא.

החלוקה הראשית תתבסס על חמישה אזורים גדולים:

·        גליל – כל הצפון, כולל הגולן, למעט רצועת מישור החוף הצפוני

·    מישור החוף – רצועה הנמשכת מצפון לדרום לאורך חוף הים, כולל השרון ומישור יהודה עד גבול רצועת עזה.

·        השפלה – המובלעת שבין הרי המרכז למישור החוף. 

·        הרי המרכז – הרי יהודה והרי השומרון עם שלוחה עד הרי הכרמל.

·        נגב – כל האזור שמדרום להרי חברון, השפלה ומישור החוף.

ערן הרכבי סיים את דבריו בהתייחסו לתנאים הדרושים להצלחת נושא אזורי גידול גפן היין שהם: עיגון בחקיקה או תקנות, קיום גוף מפקח, נכונות של כל הענף ליישם את הנושא ואמון של העוסקים בענף במקצועיות של החלוקה.

שלמה כהן, מנכ"ל מכון היין הישראלי, התייחס בהרצאתו לשרשרת החוקים, התקנות, התקנים והנהלים אשר מסדירים את הייצור, השיווק והפיקוח של יינות ומשקאות אלכוהוליים. בדבריו הזכיר כהן את הפקודות והתקנות בדבר משקאות המשכרים (ייצור ומכירה), תקנות ופקודות בעניין הפיקוח על יצוא הצמח ומוצריו, החוק והצו להגנת הצרכן, החוק לפיקוח על מצרכים ושירותים, פקודת סימני הסחורות ופקודת היבוא והיצוא. כמו כן הוזכרו מספר תקנים הרלוונטיים לנושא האזוריות ביניהם תקן סימון מזון ארוז מראש.

בחקיקה הבין לאומית התייחסו לנושא האזוריות בהקשר של ציונים גיאוגרפיים וחוקי הגנת כינויי מקור. ציון גיאוגרפי (Geographical Indication) הוא סימן המזהה מוצר שמקורו באזור גיאוגרפי ואשר בו מתקיימים איכות, מוניטין או מאפיינים ייחודיים אשר מוענקים למוצר בגין ייצורו באותו איזור. הקהילה הבין לאומית טיפלה בנושאים האלו בכמה הסכמים שאחד החשובים שבהם הוא הסכם ליסבון משנת 1958 שבו התחייבו מדינות רבות להגנה על כינויי מקור. ישראל הצטרפה להסכם זה בשנת 1965 ונהנתה כתוצאה מכך, אגב, מהגנה על כינוי המקור JAFFA.

בשנת 1994 נחתם הסכם בין לאומי חשוב, הקרוי 'הסכם 'TRIPS והצטרפו אליו כ- 130 מדינות. הסכם TRIPS  מטפל בהיבטים הקשורים לסחר בין לאומי בזכויות קניין רוחני. הוא מכיל כמה עקרונות שהראשון שבהם הוא עקרון הטיפול הלאומי שלפיו כל מדינה החתומה על ההסכם תיתן לנושא הקניין הרוחני, במקרה שלנו אזוריות בגידול גפן היין, חשיבות ברמה לאומית. העיקרון השני הוא שיש סמכות למדינות החברות להכריע באשר לקיומו של מוניטין אזורי והגנה על ציון גיאוגרפי. עיקרון נוסף: הענקת הגנה משפטית ואדמיניסטרטיבית כנגד מוצר שמקורו באזור שאינו מקום ייצורו. לגבי יין וכהילים נקבעו הנהלים הבאים:

·    חל איסור על שימוש בלתי מורשה של ציון גיאוגרפי גם כאשר צוין מקום הייצור האמיתי.

·        תרגום שמו של איזור מוגן אינו מכשיר את השימוש בו.

·        חל איסור שימוש במונחים כמו: "מסוג" או "בסגנון" או "חיקוי".

כמו כן נקבע בהסכם שיישומו לא יפגע בהגנות על ציונים גיאוגרפיים שהתקיימו ערב כינונו של ההסכם, ואילו מדינה שמשתמשת בכינוי מקור זר רשאית להמשיך ולהשתמש בו ובלבד שהשימוש התחיל לפחות 10 שנים לפני אפריל 1994 והשימוש נעשה בתום לב לפני התאריך הקובע.

ההגנה על זכויות קניין רוחני בישראל מעוגנת בשורה של חוקים, פקודות והסדרים, ביניהם: חוק זכויות יוצרים  - 1911, חוק הגנת כינויי מקור – 1965, חוק הפטנטים  - 1967, פקודת סימני מסחר – 1972, חתימה של ישראל על הסכם  TRIPS, החוק לתיקון דיני הקניין הרוחני, תיקון פקודת סימני מסחר, תיקון הגנת חוק הגנת כינויי מקור ותיקון פקודת המכס.

בסיום דבריו התייחס שלמה כהן לנושא האכיפה והציע לקחת דוגמא מהנעשה באוסטרליה, שם, כבר בשנת 1999, לקח על עצמו הארגון לגפן ויין באופן וולונטרי (ללא חקיקה – א.ה.) לחייב את כל הענף לסמן אמת בכל מה שנוגע לאזור הגידול, זן הענבים ושנת הבציר. כל יקב שרוצה לצאת עם יין חדש חייב לסמן אמת על התווית ולשמור את כל התיעוד המוכיח את אמיתות המידע במשך שבע שנים משנת הבציר: ממי רכש את הענבים, היכן סחט את התירוש, היכן התסיס ויישן את היין וכו'. אנשי הגוף המפקח רשאים לבוא בכל עת שימצאו לנכון ולדרוש לעיין בתיעוד זה.

            איך הפינו שלך?                               לא משהו מיוחד...