מאת: שגיא קופר

בחלקה הקודם של כתבה זו, עסקנו באלכוהול באופן כללי. הבהרנו מהו אתנול ואיך הוא נוצר, הזכרנו גם שהוא מסיס במים, אבל לא בשומן. בחלק הזה נדבר קצת על ההשפעות שיש לאלכוהול עלינו, קצת על הסכנות, וקצת על ההבדלים בין גברים ונשים.

 הרגלי הצריכה

אלכוהול חודר לגוף, דרך מערכת העיכול. מבחינה זו הוא מוצר מזון לכל דבר. בני אדם צרכו אלכוהול משחר ימי ההיסטוריה, וכנראה עוד קודם לכן – מתקופות הפרה-היסטוריות. ממש כשם שבעלי חיים נוטים להעדיף לעיתים פירות תוססים, כך גם בני האדם. ריכוז הסוכרים בפירות רבים עשה אותם זמינים לתסיסה טבעית, ורבים מהם הפכו משכרים, אם נאכלו בכמויות גדולות. בני אדם היו בתחילת דרכם מלקטים – או לקטנים, scavengers - ולא מן הנמנע שלמדו מהר מאוד מה ללקט ולמה... לעומת זאת, יצור אלכוהול בתסיסה מבוקרת הוא עניין של תקופות מאוחרות יותר, עד שלבסוף אנחנו מוצאים מתכונים – לבירה – באזור הסהר הפורה, מתקופת חמורבי מצד אחד, וממצרים הקדומה מצד שני. ואגב, ההנחה היום היא שלחם נאפה על מנת לשמר חומרי גלם לתסיסה, ולא כדי לשמש כאוכל בסיסי.

לאחר שהאלכוהול חודר לגוף, הוא נספג ברובו במעי הדק. משם הוא עובר למחזור הדם, מתמוסס בו, ומגיע בסופו של דבר גם למח. בגלל שהוא מולקולה קטנה יחסית, ובעלת תכונות מתאימות, הוא יכול לחצות את מה שנקרא מחסום הדם-מח (blood-brain-barrier, BBB) ולחולל בראשנו את מה שהוא מחולל.

עולה לראש

אלכוהול פועל על המח במספר מנגנונים, שלא כולם מובנים וברורים לגמרי. הוא מעכב את פעילותם של נוירוטרנסמיטרים – חומרים שתפקידם להעביר מסרים במערכת העצבים – ובכך מאט את פעילות המח; הוא מתחרה בחומרים אחרים על אתרי הקישור שלהם - חומרים מסוימים אמורים להקשר כמעין מפתחות על מנעולים, והאלכוהול תופס את מקומם – ועוד. בריכוזים גבוהים יותר – תכף נגיע לזה – הוא משמש כחומר משתן וגורם להתיבשות הגוף.

בתחומי ההשפעה הנמוכים שלו – בריכוז של 0.03% - 0.12% בדם, האלכוהול גורם לאופוריה. בריכוז של 0.09% - 0.25% - להתרגשות. בריכוז של 0.18% - 0.3% - בלבול; 0.25% – 0.4% - קהות חושים. 0.35% - 0.5% - קומה. מעל 0.5% - מוות. מדוע ההבדלים האלה בהשפעות? מאין הם?

המח שלנו בנוי כמעין בצל בעל שכבות. הקורטקס הוא השכבה החיצונית, והוא הראשון שמושפע מהאלכוהול. ההשפעות על הקורטקס מתבטאות בדיכוי מרכזי השליטה על ההתנהגות אבל גם האטה של עיבוד הנתונים והאטה של תהליכי חשיבה. האופוריה, ולאחריה ההתרגשות וה"פטפטנות" שרבים חווים, הן השפעות שנעשות בעיקר על הקורטקס.

בריכוזים הגבוהים יותר, ההשפעה היא על מערכת שנקראת המערכת הלימבית והיא ברובה פנימית יותר לקורטקס. מערכת זו שולטת על ההתנהגות המולדת והנרכשת שלנו, ועל מה שנקרא "העולם הפנימי" – הרגשות שלנו. אינסטינקטים, מוטיבציה, רגשות וזיכרון, מושפעים בריכוז האלכוהול השני. אנשים ששותים אלכוהול עד לרמות כאלו נוטים להפוך לרגזניים יותר, ולעיתים אינם זוכרים מה עבר עליהם.

חלק שלישי – ריכוז גבוה יותר – הצרבלום. זהו החלק ששולט על המוטוריקה שלנו – על התנועות שאנחנו עושים – ועל היציבה שלנו. כל נושא שיווי המשקל שלנו נפגע אם אנחנו שותים אלכוהול לריכוז שמשפיע עליו. אין שום סיכוי שתוכלו להביא את היד לקצה האף, או ללכת עקב בצד אגודל אם פעילות החלק הזה במוחכם נפגעת.

ריכוז רביעי – ההיפותלמוס מושפע. חלק זה במח הוא משהו שאפשר להגדיר כמרכז האינטגרציה של המח. הוא שולט על כל התהליכים ההורמונליים המווסתים את פעילות הגוף. דברים כמו רפלקס ההגנה, תרמורגולציה, מערכת הרביה (סקס – ר-בו-תי) וגם מערכת השתן, מושפעים מפעילות ההיפותלמוס. אלכוהול מדכא את פעילות הורמון ה- ADH, ההורמון שמונע השתנה, ובכך הוא גורם להתייבשות הגוף.

בריכוזים גבוהים יותר שיש לאלכוהול השפעה ישירה על גזע המח – על מערכת הנשימה ועל קצב הלב – וכאן הוא יכול לגרום גם למוות. כמובן שהשפעות שונות חופפות – אפשר לראות זאת מפרוט אחוזי המסיסות בדם – כך שבהחלט יכול להיות שתחושת האופוריה, תתקיים במקביל לפגיעה ביכולות המוטוריות ובמקביל לצורך לרוץ לשירותים יותר מהרגיל.

מערכת הניקוי

ההשפעות האחרות של אלכוהול יכולות להיות גירוי של הקיבה, גרימה לתחושה של צרבת, הזעה והסמקה (דם מגיע לנימים שבעור ולא מגיע לשרירים) ועוד. פגיעות לטווח ארוך יכולות להיות ירידה במאסת המח, פגיעה בכבד וכמובן התמכרות שנגרמת מכך שהמערכות השונות שלנו מרחיבות את יכולת הטיפול שלהן בסילוק אלכוהול או מיצרות יותר נוירוטרנסמיטורים. במצב כזה, השתיין צריך להעלות את ריכוזי האלכוהול כדי לחוש אופוריה, למשל, מה שגורם לצורך למערכות הסילוק השונות לעבוד קשה יותר, עד שהן נפגעות.

אם כבר מדברים על סילוק אלכוהול, כיצד באמת יוצא האלכוהול מהגוף? ראשית, קצב הסילוק של אלכוהול הוא בערך 15 מ"ל בשעה. זה אומר שלוקח לגוף לסלק את כמות האלכוהול שיש בכוס בירה אחת, כשעה שלמה (330 מ"ל של בירה בריכוז 4.5% אלכוהול). מכמות האלכוהול שיש בכוס יין אחת ייקח לגוף שעה וחצי להפטר (160 מ"ל של 12% כהל, בערך).

ובכן, הכבד הוא זה שמפרק את עיקר האלכוהול, והוא מפרק אותו לחומצה אצטית. חלק אחר מפורק בקיבה, על ידי אנזים שנקרא אלכוהול דהידרוגנאז. ישנם מחקרים הטוענים שתוצרי הלוואי של הפרוק בכבד הם אלה הגורמים לתחושת ההנג אובר, ולאו דווקא ההתיבשות או כל מיני חומרים שהם בחזקת impurities במשקאות (חלקיקים מומסים, תוצרי זיקוק וכד').

מלבד הכבד, חמישה אחוזים מהאלכוהול מסולקים על ידי הכליות וחמישה אחוזים יוצאים בנשימה – דרך הריאות. זהו העיקרון עליו מבוססים בודקי הנשימה שבהם משתמשת המשטרה: הם מודדים את ריכוז האלכוהול שיש באוויר אותו אנו נושפים ועושים ממנו השלכה לריכוז האלכוהול בדם. נשים, בגלל שריכוז האלכוהול בדם שלהן גבוה יותר באופן טבעי – בגלל מסיסות נמוכה יותר בשומן, זוכרים? – יראו כאילו שתו יותר, ובכל מקרה, ריכוז האלכוהול המומס בדם שלהן יהיה אכן גבוה יותר.

ענייני מגדר

אז מה באמת לגבי נשים ואלכוהול? האם הן יותר רגישות?

קודם כל, צריך לזכור שלמטען גנטי ולהרגלי שתיה יש השפעה גדולה על השונות בתגובה לאלכוהול, אצל נשים ואצל גברים גם יחד. העניין הוא שמלבד ריכוזי אלכוהול גבוהים יותר בדם – כאמור, יותר שומן, פחות מאסת שריר, פחות מים בגוף מאשר אצל גברים – לנשים יש פחות מהאנזים שפועל על האלכוהול הן בקיבה (גסטריק אלכוהול דהידרוגנאז) והן בכבד. כתוצאה מכך הן יכולות לפרק פחות אלכוהול במשך פרק זמן נתון. בנוסף, גם לטיימינג מבחינת המחזור יש השפעה על כמות האנזים, ואם זה לא מספיק, הרי שהוא פחות פעיל אצל נשים, מאשר אצל גברים.

נקודה נוספת – בלתי מוסברת נכון להיום – היא שנשים רגישות יותר לצירוזיס (שחמת הכבד) כתוצאה משתיית יתר של אלכוהול מאשר גברים. קיימות השערות בקשר למעורבותם של חיידקים בגרימת הנזקים דווקא אצל נשים, בגלל קשר לאסטרוגן, אבל הדברים, כאמור, לא לגמרי ברורים. בנוסף, בשעה שאצל גברים לא משנה אם הם אוכלים יחד עם האלכוהול או לא, נשים שצורכות אלכוהול עם אוכל נראה שהפגיעה בהן נמוכה יותר. יכול מאד להיות שכאן יש קשר לקצב שבו האלכוהול מגיע לדם ולכבד: אם אוכלים משהו, במיוחד שומנים וחלבונים, עם המשקה, לוקח לקיבה יותר זמן לשחרר את "מטענה" למעי הדק, משם מגיע האלכוהול לדם. זהו גם דבר טוב לזכור – לאכול עם המשקה שלכם, ורצוי משהו שמן.

ההנחיות המעודכנות ביותר – ספטמבר 2005 – באוסטרליה לגבי צריכת אלכוהול היא זאת:

על גברים להימנע מצריכה של יותר מארבע יחידות - כלומר סך הכל 40 גרם - של אלכוהול נקי ליום על בסיס קבוע. על נשים להמנע מלצרוך יותר משתי יחידות כאלה – 20 גרם – ביום. להזכירכם, כוס יין אחת – 160 מ"ל – של יין בריכוז 12% פרושו 20 גרם אלכוהול בקרוב. תובנה נוספת אומרת שצריכת כוס יין אחת ליום טובה יותר מצריכה של שבע כוסות יין ביום שישי או כל חלוקה אחרת של הרגלי השתיה. שתיה כדי "לדפוק את הראש" היתה ונשארה רעיון רע, עם או בלי אוכל.

מילה אחרונה על נשים ואלכוהול: זהו נושא סבוך למדי. כמו כל סם, גם לאלכוהול השפעות שונות בריכוזים ובסיטואציות שונות. מחקרים מסוימים מראים שלנשים ששותות משהו כמו שמונה מנות אלכוהול בשבוע יש צפיפות עצם טובה יותר מאשר לאלה שלא, ואחרים גם מצביעים על העדר קשר בין סרטן ושתיה אצל נשים. מנגד, אלכוהול משפיע על לחץ דם, ונשים רגישות מאוד לנושאי לחץ דם והתקפי לב. צריך, תמיד, לעשות הכל במידה.

פברואר 2006