ישראל פרקר

אני, שמשתתף בהרבה טעימות יין, מעולם לא הייתי עד כה בטעימה כמו זו בה זכיתי להשתתף סמוך לערב יום העצמאות ה56 של מדינת ישראל. 56 יינות היו שם, בבית "איש הענבים" שביפו. בקבוקים עם הנוזל המיוחד, האהוב הזה,  עמדו בשורות  ישרות כחיילים גאים במסדר לכבודו של יום העצמאות. ובדמיוני הפורה, התופים כאילו רעמו, עת הונף דגל המדינה במסדר החגיגי לכבודם של יינות ישראל שעמדו זה לצידו של זה. הדגל הונף גם לכבודם של הייננים, הכורמים ובעלי היקבים בישראל. מניפי הדגל היו חיים גן וצוותו. (רגע, אני חייב להצדיע  לדגל ולמניפיו)

היו שם יינות מטווח של 53 שנים, החל מפורט טפרברג שיוצר ביקב אפרת בשנת 1950 (באותו זמן שהמטפלת החליפה לי חיתולים...), דרך קברנה סוביניון ספישל רזרב 1979 של יקבי כרמל. מסקרן היה לטעום יין זה בן חצי יובל השנים, שלי טעמו וריחותיו הזכירו את ה"קומפוט" של סבתא שלי מכפר ויתקין, שהיו בו שזיפים שחורים מלווים בניחוח האהוב של הקינמון.  ועד ליינות 2003 הלבנים.

מגוון ענק של ניחוחות, טעמים ואפילו צבעים. (היינות הקשישים בלטו בצבעם הנוטה לחום והצעירים באדום כהה, משכר. אפילו ללבנים מגוון גדול של גוונים)

למה בעצם להמשיך ולמתוח אותכם בשאלה מה  (או אולי מי) בעצם היה שם בבקבוקים. לכוסות מאות האנשים שהגיעו מרחבי הארץ נמזגו היינות הבאים:

בלאן דה בלאן 1997, רמת הגולן   סוביניון בלאן 2003, יתיר  סובניון בלאן  ספיישל רזרב 2003, בנימינה  המערה 2000  סוביניון בלאן 2003, תבור מסחה   סוביניון בלאן 2003, פלטר סוביניון בלאן 2002 , פלטר  שרדונה C 2001, קסטל  שרדונה ירדן 2001, רמת הגולן  שרדונה 2001, קלו דה גת  סירה 2001, רמת הגולן  סירה 2001,שאטו גולן  מרלו 1999, אלכסנדר   מרלו 2001, מילס  מרלו אילן 2001, צרעה  מרלו פרימו 2000, צ'ילג   מרלו 2001, זאוברמן  מרלו 2002, גרינברג  מרלו 2002 , רמים  פינוטאז 2001, ברקן  מרום גליל 1999, סגל  גראן ואן 1999, קסטל  יראון 2000, הרי גליל  סגל לא מסונן 2000, סגל  מסחה רזרב 2001, תבור מסחה  יער יתיר 2001, יתיר  ספיישל רזרב 2001, רקאנטי  קברנה פרנק 2001, ויתקין  קברנה פרנק 2002, מרגלית  קברנה סוביניון אילן 2000, צרעה   קברנה סוביניון רזרב 2000, פלם  קברנה סוביניון מגנום מילניום רדרב 2000, בזלת הגולן  קברנה סוביניון 2001, אמפורה  קברנה סוביניון זרעית 2001, כרמל  קברנה סוביניון 2002, ברבדו  קברנה סוביניון 2001, זאוברמן  קברנה סוביניון ספיישל רזרב 1979, כרמל  קברנה סוביניון פרייבט קולקשיין 1988, כרמל  קברנה סוביניון 1989, מרגלית  מרלו 1998, אמפורה   מרלו 1999 , כפירה  קברנה סוביניון ירדן 1990, רמת הגולן  קברנה סוביניון 1993, מרגלית  קברנה סוביניון רזרב 1993,  ברקן  קברנה סוביניון רזרב 1996, ברקן   קצרין אדום מגנום  1996, רמת הגולן  קברנה סוביניון 1996, כפירה   גרנד ויין 1997, קסטל  קברנה סוביניון  1997, צרעה קברנה סוביניון ספישל רזרב 1997, שורק   קברנה סוביניון רזרב 1998, דלתון  קברנה סוביניון 1998, צרעה   קברנה סוביניון ספישל רויאל 2000, שאטו גולן  קברנה סוביניון ברבדו 2001, כרמי יוסף   סמיון  בציר מאוחר 1998, כרמל  גוורצטרמינר קינוח 2002-2003, ססלוב  פורט, מילס   פורט,טפרברג 1950, אפרת.

זו הייתה הזדמנות כמעט חד פעמית לטעום מגוון כה רחב של יינות  מהרבה שנים באירוע אחד מרוכז, אך מי בעצם יכל לטעום את כולם. אני בחרתי מהרשימה את ה20 שעניינו אותי במיוחד, וטעמתי אותם ביסודיות. ביניהם היו טובים מאוד וכאלה שהרבה פחות. היו מאוזנים וטעימים לחיך, וכאלה שהחומצה או טעם חזק של עץ שולט בהם.

נפתחו עוד ועוד בקבוקים כדי למזוג לכוסות הקהל שזרם למקום האירוע כל העת, החל משעות הבוקר של יום השישי החמים והנעים של חודש אפריל 2004 ועד לשעות אחר הצהרים המאוחרות.

הפתעה גדולה הייתה בשבילי בקבוק יין נוסף שאמנם לא נפתח (וכנראה טוב שכך) אך הוא היין הישראלי הקשיש ביותר שאני ראיתי בחיי. בן 72 היה היין, שנקנה לרגל ברית המילה של אהוד יחס שנערכה ב1933 ברחובות .  הנ"ל כיום תושב עומר. היין נקרא "בנדיקטין"  והוא שווק ע"י חברת אשכול ענבים מרחוב דרך יפו 25 בתל אביב, ארץ ישראל. את הבקבוק הביאו  הזוג שרה וחיים  סטרש מערד, שהם עצמם חובבי יין מושבעים.

פגשתי באיש הענבים מנהלי יקבים גדולים וקטנים, יקבים מסחריים ויקבי בוטיק. היו שם גם ייננים, אנשי שיווק מהיקבים והמון חובבי יין מושבעים, שהגיעו אפילו ממרחקים כדי לזכות בחוויה המיוחדת שהעניקו להם אנשי "איש הענבים", שיין הוא כנראה מטרה בחייהם.

בשבילי הייתה זו גם הזדמנות טובה להיפגש עם כל כך הרבה חובבי יין ולשמוע את התרשמותם מהיינות הרבים שטעמו. שמעתי הרבה ביקורות טובות על יינות דווקא של יקבים קטנים וכמעט לא מוכרים לציבור.

הייתה זו גם הזדמנות עבורי לשמוע מחיים גן את דעתו על המתרחש בעולם היין הישראלי העכשווי ועל מגמות עתידיות. היו אלה יציאה של מספר דקות מהאופוריה ששררה מסביב ולהתייחס ברצינות ( עם כמעט אזהרה) לענף היין בארץ.

זה לא סוד שענף היין נמצא  לפני  משבר מסוים. פתח חיים את דבריו. זה גם לא סוד שאנשי הענף צריכים לשנס מותנים כדי לקבל הכרה בינלאומית רחבה יותר כדי להמשיך ולהתקיים. ממוצע  הצריכה  ליין של 6.5  עד 7 ליטר לשנה לנפש  לא ישתנה בקרוב אם אנשי הענף ישבו וימתינו ללא מעשים קיצוניים.  חייבים להדריך דור חדש של שוחרי יין כדי למשכם להיות צרכנים קבועים של יין.  בתקופה זו ניראה לכולנו שהרבה אנשים שותים  יין אך למען האמת זה טרנד עכשווי, ולא בטוח שאנשים אלה באמת אוהבים יין, או שהם שותים כדי שיראו אותם שותים.

חיים מאמין בכל ליבו שהם  ייעלמו מהר כפי שהתעוררו, אם לא ימצאו דרך איך לספח אותם לעולם היין ולהפוך אותם לשוחרי יין אמיתיים.  צריך לשמור על אנשים אלה  ע"י השקעה בהדרכה מקיפה. מדכא להסתכל על אנשים הנכנסים לחנויות היין עמוסות בקבוקי היין או לפינות היין במרכולים, הגדולים ולראות את אותם השייכים לטרנד, מסתובבים חסרי אונים בין מאות סוגי היינות ומתקשים לבחור מפני שהם לא יודעים מה מתאים להם ומה לא.

בארץ יש לא יותר מ 5,000 אנשים צרכני ואוהבי יין אמיתיים שרוכשים  יין בקביעות, אוספים יינות מעניינים, טועמים יינות חדשים בכל הזדמנות, נכנסים לאתרי יין באינטרנט והופכים את היין לחלק מאורח חייהם. אלה המעטים הם אנשי היין האמיתיים. כל השאר הם נגררים שכדי להפכם לאוהבי יין  אמיתיים חייבים להשקיע בהם. חייבים  שיהיה שיתוף פעולה מקיף ובונה בין היקבים.  מספיק עם השקעות ספונטניות, נקודתיות.

בעשור האחרון ניטעו שטחים גדולים של כרמים ברחבי הארץ בלי  הבחנה ובלי תאום. מחירי הענבים הולכים ויורדים  וכולם ערים לתחרות הרבה. יש הרבה יקבים עם עתודות גדולות של יין. הצריכה לא עלתה, אין שלום, אין תיירים ואין מספיק אוהבי יין בארץ. המחירים יתחילו לרדת בקרוב מאוד.  צפויים שינויים דרמטיים בתעשייה אם לא יהיו שינויים בתפיסה הכללית של הענף. הרבה יקבים קטנים וגדולים איכותיים יסגרו אם לא יוכלו להחזיק עצמם כלכלית. כיום יקבים שזכו בפרסים חשובים על יינות איכות מקבלים החלטות קצרות טווח בגלל שיקולים עסקיים. חלקם מייצרים הרבה פחות כדי להקטין את המלאי. אחרים הורידו מחירים בצורה דרמטית, במבצעי שיווק מיוחדים.

כולנו זוכרים את  מלחמת האחים הבלתי נשכחת בתחילת שנות השמונים בין שני היקבים הגדולים במדינה שנתקעו עם כמויות גדולות של יינות  והתחילו במלחמה שיווקית תוך כדי הורדות מחירים.   אנשי התעשייה  הגיעו לכמעט פת לחם. נעקרו כרמים כי לא היה מה לעשות עם הענבים. הרבה אנשים פוטרו בענף היין. זה יכול לקרוא שוב !!!

מאז התבגרה תעשיית היין הישראלית והתפתחה מאוד לטובה. כדי לקדם את התעשייה, הפנים חייבות להיות החוצה לשווקי העולם הכמעט בלתי מוגבלים. בצ'ילי  ובאוסטרליה התעשייה התעצמה הודות לתמיכה ממשלתית. באוסטרליה גובשה תכנית 2020, בה גובשו יעדים שיתבצעו עד שנת 2020  בענף היין. מתברר שהאוסטרלים הגיעו ליעדים שנקבעו להם במהירות כבר בשנת 2002.
מדוע הישראלים התעקשו לאזרח זן חובב קור כמו פינו נואר, והשקיעו תקציבים אדירים במשך 10 שנים.  זן זה לעולם לא יביא לנו הכרה בינלאומית וגם היינות שייוצרו ממנו לא יכולים להתחרות עם יינות מענבים שגדלו בכרמים הנמצאים באזורי קור המתאימים לגידול הזן.  בישראל הקדומה היו 300 זנים מקוריים.    גוף מחקר ממשלתי חייב לטפח זן חדש שיביא לנו הכרה בינלאומית. חייבים למצוא ולטפח במהירות זן חובב חום המתאים לאקלים שלנו. זן זה יהיה הזן הייצוגי של המדינה ויינותיו יפתחו את שערי העולם לרווחה. לעולם לא יעשו זאת הזנים המיובאים אותם, מנסים לאזרח בכוח ותוך כדי קשיים בארץ, עם קבלת תוצאות יין בינוניות.
 ישראל הייתה מעצמת יין בעבר. ישראל יכולה להיות מעצמת יין גם בעתיד. יש לשנס מותניים  לגרום להצלחה.

הגיע הזמן לעשות משהו עם מכון היין או גוף הדומה לו. יש לעשות זאת במהירות רבה לפני שיהיה מאוחר. הגוף  שיוקם בתקציבי משרד החקלאות או משרד המסחר והתעשייה חייב יהיה להתנתק ממימון  והשפעת היקבים הגדולים. הוא חייב להיות בפיקוח חיצוני, בלתי תלוי.  בראש הגוף החדש (או המחודש) יש להעמיד איש מחקר, איש מדע, ויינן שיקבלו סמכויות ושיניים לפקח על היינות המיוצרים בארץ ולוודא עמידה בסטנדרטים המתאימים.  המימון להפעלת הגוף המפקח יהיה מהטלת מס קטן על כל בקבוק יין שנמכר בישראל.
רק כך תשופר ותקודם תעשיית היין בארץ.  ניפתח לנו חלון הזדמנויות נדיר בתקופה האחרונה  אם לא יהיה שינוי דרמטי חלון זה ייסגר מהר מאוד.

בחנויות היין ניתן למצוא יינות ישראלים מהרבה זנים עם הרבה כינויים כמו  רזרב  או רויטל רזרב.   אין פיקוח  על היקבים וכל אחד קורא ליין שלו איך שהוא רוצה ודורש עבור היין כל מחיר שעולה על דעתו. לפעמים נדמה שהמחירים הגבוהים  הם תולדה של המשפט : "אם אני יקר סימן שאני איכותי." מחירים גבוהים מקטינים כמובן את מספר הקונים הפוטנציאלים ולא מסייעים לקידום היקבים.

 חייבים לטפח הגדרות אזוריות של יינות כפי שנהוג בעולם. יש כאלה שמתנגדים לזה וחבל. יינות חייבים לעמוד בהגדרה מינימלית.  הגוף שיוקם יהיה חייב לדגום את כל היינות המיוצרים בארץ כדי לדעת מה מוכנס בהם.  יין הוא מוצר מזון היחידי במדינת ישראל  שאין עליו פיקוח,  וזה אומר המון. מתקומם חיים גן. כל  כורם הופך להיות יינן. היינות מגיעים לחנויות  ונמכרים ללא כל פיקוח.  אין שום תקינה מפקחת מלמעלה, מגוף בעל סמכות. אין הנחיות ברורות באיזה חומרים מותר להשתמש ובאיזה לא. אף אחד לא יודע איזה חומרים ובאיזה כמויות מוכנסים ליינות השונים המיוצרים ביקבי ישראל. חייבים במהירות לתקן זאת !!!

חלון ההזדמנויות הנפלא לא יישאר פתוח לעד. יש בארץ  המון אנשי יין חדשים והמון יקבים בעלי פוטנציאל טוב אך חייבת להיות לכולם יד מכוונת  וזאת בשביל שנצליח לקדם את תעשיית היין   הישראלית   ולהביא להכרה בינלאומית.

מטרת כולנו להביא לעצמת ענף היין בישראלי,  שהוא בעל פוטנציאל אדיר, וניתן לעשות זאת בדרכים הנכונות.

דברים ברורים, הגיוניים והחלטיים שמעתי מחיים גן, באחת מפינות בית "איש הענבים" ביפו, שהמה מעשרות חובבי יין שהמשיכו בטעימת 56 סוגי היינות הישראלים שנמזגו לכוסיות לכבודו של יום העצמאות ה56 של מדינת ישראל. הם שתו הרבה יינות טובים במעמד החגיגי ולמי בכלל היה רצון לחשוב על העתיד?

מדינה שהייתה מעצמת יין שנים רבות בעבר  חייבת להיות כזאת גם בעתיד. יהיה לה קשה מאוד, כנראה, להיות כזאת ללא שינוי דרסטי בענף שיכלול הקמת גוף מפקח, שיתוף פעולה נרחב בין היקבים, טיפוח זנים מקומיים שייצגו את ישראל בעולם, והקמת מערך הדרכה נרחב להדרכת חובבי יין פוטנציאליים נוספים באהבת היין הישראלי. צרכני יין אלה בארץ ובעולם הם אלה שיקבעו את מעמדה של ישראל כמעצמת יין או כעוד מדינה קטנה המייצרת יין, שולי ובלתי חשוב.

לחיים, לחיי היין הישראלי, וחג עצמאות שמח לכל העוסקים ביין בישראל.