קטגוריות:
| >> הכל מכל » הבה נגדיל את צריכת היין בארץ | |
מאת: צריכת היין בארץ נעה סביב 4.5- כל היין המיוצר בארץ, פחות כמויות היין המיוצאות, בתוספת היינות המיובאים. את כמות היין הזו (והכוונה ליין, ללא מיצי ענבים וברנדי המופק מיין), מחלקים בכמות האוכלוסייה הכוללת. הכוללת את כולם, את התושבים הלא יהודיים, את אוכלוסיית הילדים, כווו...לם! כי כך עושים חשבון של צריכת מזונות, בעולם כולו. זה לא 7 ליטר\גולגולת, זה לא 8.5! מספרים שמופיעים מדי פעם כצריכת יין בישראל. כאן צורכים רק 4.5-5 ליטר\נפש, עד שיוכיחו לי אחרת. אז למה שותים אצלנו כל כך מעט? מעט בהשוואה לצרפת ואיטליה (48 ליטר\נפש), צפון אירופה קרי סקנדינביה, אנגליה בנלוקס (מעל ל-20 ליטר\נפש).בארה"ב 12 ליטר\נפש. למה והאם יש סיכוי להגדיל את הצריכה? בכן, אין לנו מסורת ארוכה של צריכת יין. הדבר אינו טבוע בתרבות שלנו, באורחות החיים, בקודי התנהגות. קשה למצוא על שולחן במסעדה בקבוק יין, בוודאי בהשוואה למדינות אחרות. אתה נכנס למסעדה טובה בארץ, תמצא בקבוק פה, בקבוק שם. האורחים משלמים מחיר ראוי בהחלט עבור האוכל אותו הם צורכים, והאוכל ראוי שיהיה מלווה ביין. פשוט חלק מהתרבות, מהנוהגים. מבינים את הכיוון, כאשר משווים מסעדות טובות באזור המרכז לאלה שבפריפריה. שם הצריכה עוד יותר נמוכה! המרכז הרבה יותר קוסמופוליטי, דומה למתרחש בעולם, לכן הצריכה בו גדולה יותר. גם זה מצביע על כיוון. בבית, המצב עוד יותר גרוע! אנחנו רגילים לקדש על היין (ההדתיים והמסורתיים שבינינו), אך ללוות ארוחה בבקבוק יין? מעט מאד. אולי האקלים? אנחנו חיים במדינה חמה. קשה ללוות מזון ים-תיכוני, המבוסס על סלטים וחומוס ביין אדום, עמוק ועשיר. נכון, אבל אז נשאלות 2 שאלות: א. למה במדינות חמות אחרות, כן שותים יין? (איטליה, כולל דרומה, ספרד, צרפת- החלקים הדרומיים) ב. מדוע לא לשתות יין לבן צונן או רוזה? זה מחזיר אותי שוב אל אורחות החיים, התרבות, קודי ההתנהגות. הם, לדעתי, האשמים לצריכה הנמוכה. אין לי ספק בכך! את המצב הזה ניתן לשנות. היכולת לשנות נתונה לחינוך, חינוך אותו אנחנו, יצרני היין יכולים וגם חייבים לעשות. לחינוך הצרכנים יש סיכוי, יש תוחלת הצלחה! ראינו זאת בעבר, ניתן לעשות זאת בהמשך. בעבר, לפני 8-12 שנה שתו עוד פחות. אם הגענו לכמות הזו, של 4.7 ליטר\נפש. ניתן להמשיך ולהגדיל זאת. זה אינו תהליך פשוט, אך הוא אפשרי. חינוך צרכנים ניתן לעשות באמצעות יחסי ציבור ופרסום. זהו תהליך ארוך וגם יקר, אבל זאת הדרך היחידה לעשות זאת. לצורך העניין חייבים להתלכד כל יצרני היין בארץ. יש לנו כלי נהדר המאגד את כולם: מועצת גפן ה הדבר נעשה בארץ במוצרי מזון שונים. אזכיר כמה מהם: בפירות- "אין דבר, מחר נקנה עוד אבוקדו", "בננה-פצצת אנרגיה צהובה", "קיווי עסיסי עם ויטמין C". בירקות- תשדיר חמשת הצבעים ועוד אחרים. גם ביין היה קמפיין טלוויזיוני: "בשבילי- רק יין ישראלי". הוויכוח סביב הקמפיין הזה היה רב וקולני, לדעתי, הוא תרם את חלקו להגדלת הצריכה ויותר מזה, למעבר ותנועה מיינות מיובאים ליינות ישראל. בכמה הוא תרם- קשה לקבוע, כפי שקשה למדוד פרמטרים אחרים בפרסום וההשפעה על השיווק. לתחושתי הסובייקטיבית הוא תרם. חבל ששיקולים קטנוניים מנעו את ההמשך של הפעילות הזו, כי לדעתי, יכולנו להיות היום במקום אחר, מבחינת צריכת יין בארץ. כדי לבצע פעילות, אם במדיה האלקטרונית או באמצעים אחרים, חייבים מודעות והסכמה בין יצרני היין העיקריים במדינה (ומספרם נע סביב 15 אם לוקחים את אלה המייצרים מעל 100,000 בקבוקים בשנה ו-5 בלבד, אם מדברים על היצרנים של מיליון בקבוקים ומעלה). הסכמה ניתן להשיג על ידי מנהיגות של מי שמנהל את הגוף הזה: מנכ"ל מועצת גפן היין. היום אנו בדיוק בוחרים אחד כזה! וזה חייב להיות אחד בפרמטרים בבחירה: האם האיש מסוגל להוביל מהלך להגברת צריכת היין במדינת ישראל ? חייבים לבחור אחד כזה! מכיוון שזה הדבר החשוב ביותר שבעל תפקיד כזה יכול לתרום לענף! הרכיב השני הינו: כסף. בואו נעשה רגע חשבון: מהם 2-4 מיליון שקל בשנה לפעילות פרסום ויחסי ציבור, המוטלים על הכורמים והיקבים, כאשר היעד צריך להיות: הכפלת הצריכה בטווח של 5-7 שנים ? זהו כסף קטן, במונחים של ענף אשר מוכר היום בארץ תוצרת שבמחירי מדף נעה סביב 700-800 מיליון ₪! הפעילות הזו יכולה להיעשות רק באופן גנרי, ענפי. כל שיעשו היקבים הגדולים והקטנים, לעצמם יעשו! בתי ספר ליין, אתרי אינטרנט, מדורי יין, פרסומת טלוויזיה, רדיו, עיתונות. הכל טוב ותורם לכולם, אך שום דבר לא בא במקום מסר ענפי חזק ונחרץ, להגברת צריכת יין והפיכתו למשהו יום-יומי, רגיל, מקובל. וזה ניתן לעשות! וזה מחויב המציאות, למען הענף כולו. דצמבר 2006 פורטל היין הישראלי מצטרף לדעתו של השוק הפוטנציאלי הוא ענק, אם תיקחו בחשבון את מאות אלפי הצעירים המעדיפים לגימת משקאות אלכוהוליים ושתיית בירה במקום לגימת יינות אדומים ולבנים... |
יין. דרכה ניתן לעשות פעילות שיווקית-פרסומית, אם בצורת פרסומת גלויה במדיה, אם בדרך של קידומי מכירות, פעולות הקרויות "מתחת לקו".