רבקה פומרנץ

ככל חברי מועדון היקב, קבלתי הודעה בזו הלשון:

"אנו שמחים לבשר כי הבציר ביקב תבור החל בימים אלו. אנו מקימים כמדי שנה בציר ענבים לילדים והורים בחודש אוגוסט. יציאה לבציר בימי א-ו' בשעה 10:00 בבוקר. נשמח לפגוש אתכם ביקב"

החלטתי לנסוע ולראות במו עיני, מה עושים הקטנים בכרם ואיזה ערך מוסף תורם להם הביקור ביקב.  נרשמנו מבעוד מועד לבציר, צרפנו את נכדנו בן החמש ויצאנו צפונה.

במרכז המבקרים נאספו משפחות משפחות, שכמונו, נענו להצעת היקב ובאו עם ילדיהם לבצור ענבים.

את פנינו קבלה איילת, שליוותה אותנו לאורך הסיור כולו. היא, בראש וראשונה, אדם נחמד ומגיעות לה מחמאות לרוב. איילת חילקה לכל משפחה סלסלה או יותר, על-פי מספר הנפשות, ומזמרות – כמספר המבוגרים שהתלוו לילדים, ויצאנו לכיוון המכוניות, כדי לנסוע לכרם. בחצר היקב ליד עץ אלון השעם, שגדל שם, היא הסבירה לילדים, שמקליפת הגזע שלו עושים את פקקי השעם, שמשתמשים בהם לסכור את בקבוקי היין.

יצאנו בשיירה אל הכרם. כאן, בכרם, החלה הפעילות. איילת, שהסבריה היו רהוטים, ונקלטו על ידי הילדים בזכות פשטותם, הצליחה במספר דקות להעביר לילדים נושאים ומושגים, שלאחרים לוקח זמן רב ללמוד.

איילת הסבירה לילדים (ולמבוגרים) את ההבדל בין ענבי יין וענבי מאכל.

היא לימדה, כבדרך אגב, את המושגים הקשורים לגפן: גזע, שריג, אשכול ענבים.

עמדה על גיל הגפנים – בכרם בו ביקרנו, הגפנים  היו בנות 18 והילדים הבחינו שהגזע של גפנים אלה עבה "וזה מוכיח שהן מבוגרות" (כדברי הילדים).

היא הזכירה שיש זנים שונים – אנו היינו בכרם של ענבי קריניאן.

איילת הסירה את הקליפה מענב קריניאן והראתה לילדים, שגם ענב אדום הוא בעל ציפה לבנה / ירקרקה ולפיכך מה שצובע את היין היא הקליפה.

היא הציעה לילדים לטעום מן הענבים המתוקים, ומשראתה שהילדים נרתעים, כי על הענבים יש "אבק", "לכלוך", היא הסבירה להם שהשכבה הלבנה אינה לכלוך אלא שמרים. ובהזדמנות זו הסבירה לילדים את תפקיד השמרים.

איילת הדריכה אותנו כיצד בוצרים והבציר החל. הרצינות בה לקחו הילדים את הדברים והפנימו את ההנחיות והאזהרות של איילת עורר התפעלות. נוכחנו פעם נוספת בעובדה הידועה לכולנו: ילדים קטנים הם כמו ספוג. ככל שאנו חושפים אותם בגיל צעיר יותר לנושא כלשהו, הם קולטים אותו טוב יותר. או במילים אחרות - חינוך מתחיל בגיל צעיר. כך גם החינוך לתרבות היין. שמחתי לראות, שהן היקב והן הילדים התייחסו אל הנושא ברצינות.

סיימנו לבצור את הענבים, מלאנו את הסלסלות ונסענו ליקב. כאן, קבל כל ילד גיגית עשויה פלסטיק, ולאחר ששטפו רגליים, נכנסו כל ילד לגיגית שלו והחלו לדרוך את הענבים. היו הורים שלא יכלו לעמוד כצופים בלבד, והשתתפו אף הם במלאכה. עם תום הדריכה, הביא כל ילד את הגיגית שלו אל איילת וזו הניחה מסננת ענקית על גיגית ריקה ולתוך מסננת זו נשפך התירוש ביחד עם הקליפות והשדרות. הילדים לחצו בידיהם הקטנטנות את המיץ הנותר בענבים והתירוש, המסונן בצורה גסה, הועבר לבקבוקים. (כאן המקום להעיר, שילדים אחדים נרתעו משתיית התירוש, מפני שצפו בו פיסות זגים וחרצנים. האם לא כדאי, בטרם ביקבוק, לסנן את התירוש סינון נוסף, במסננת עדינה.)

השלב הבא בתהליך היה הפיקוק. כל ילד הלך עם בקבוק התירוש שלו אל נציגה נוספת של היקב, שניצבה ליד מכשיר פיקוק ידני ופקקה את בקבוקי התירוש. כל שנותר היה להדביק מדבקה על הבקבוק. הילדים הסירו מדבקות מסרט המדבקות, שהוכן למטרה זו מבעוד מועד, והדביקו מדבקה על כל בקבוק.

כאן הסתיים שלב הכנת התירוש והילדים הוזמנו לסיור ביקב. הוסבר להם שדריכת יין היתה מקובלת לפני שנים רבות, ואילו היום מכונות עושות את המלאכה. הם ראו את המועכן - קרשר – ואיילת הסבירה לילדים את פעולתו, הם ראו את מיכלי התסיסה ואז הזכירה להם איילת את השמרים, שראו על הענבים וחשבו שזה אבק. היא הסבירה את תפקיד השמרים בתהליך התסיסה והפיכת הסוכר שבענבים לאלכוהול. ואז היא הצביעה לעבר האיש האחראי על ייצור היין –. אריה שור, יינן היקב. היא סיפרה על יישון יין ונכנסנו לחדר החביות.

באודיטוריום שהוא חלק אינטגראלי של חדר החביות, העבירה איילת בין הילדים פיסה גדולה של קליפת עץ אלון השעם, כדי שיוכלו לגעת ולחוש את החומר ולהבין טוב יותר מהו שעם.

קבלנו הסבר על חביות עץ אלון צרפתיות ואמריקאיות והקרינו לנו סרט. למדנו  בקצרה, על ההיסטוריה של כפר תבור, על הכרמים, על היקב, ועל תהליך ייצור יין. הסרט עשוי בהומור ובקריצת עין, והילדים (וגם המבוגרים) צפו ונהנו.

לאחר שהקרנת הסרט הסתיימה, הוזמנו כולם לחדר הטעימות. איילת הסבירה כיצד טועמים יין והדגישה את שיתופם של חמשת החושים בטעימה. הילדים הוזמנו לטעום מהתירוש שעשו, והמבוגרים כובדו ביין.

בזאת תמה הפעילות בת השעתיים וחצי ביקב. זו הייתה פעילות רציפה, בלי רגע דל. הילדים היו מרותקים; הם נחשפו לחוויה מעשירה, ומלאת תכנים.

יישר כוח ליקב תבור על שלא חסך במשאבים, והציע לילדים בוקר של התנסויות עשירות ומעניינות.

ובהזדמנות זו, ארשה לעצמי להציע ליקב –

1. כדאי שהפרסום אודות  "בציר ענבים לילדים" יגיע לקהל רחב ככל שניתן. זו פעילות חינוכית מבורכת וכדאי שילדים רבים, ככל שאתם יכולים לארח, יוכלו לקחת בה חלק.
2. ילדים מאד אוהבים לקבל מתנה או מזכרת. אני הייתי מציעה לכם להעניק לכל ילד שהשתתף בבציר אות "הבוצר הצעיר" – זו יכולה להיות מדבקה או סיכה שניתן לחבר אותה על בגד, שתשא, כמובן, את סמל היקב. בדרך זו, ייצאו שני הצדדים נשכרים.

לחיי התירוש והיין הישראלי! לחיים!

צילם: חגי פומרנץ        

   אוגוסט 2005