כותבי ההוראה: יוני גל, אפרים ציפילביץ, אייל רבן, תרצה זהבי, ערן הרכבי
 משרד החקלאות

 מטרת ההוראה

מטרת הוראה להגדיר את תהליך דישון הכרם, אשר יבטיח הזנה אופטימלית ביסודות הדרושים להתפתחות תקינה של הכרם ולהשגת עוצמת צימוח, יבול ואיכות פרי אופטימליים בכרם בוגר. 

1.                        הגדרות

          1.1.                        כרם בוגר – כרם נושא פרי

          1.2.                        כרם צעיר – כרם שאינו נושא פרי

2.                        תוכן ההוראה

          2.1.                        בדיקת מערכת הדישון:

                          2.1.1. המגדל יבצע בדיקת תקינות מערכת הדישון בכל חלקה עד כשבועיים לפני תחילת העונה.

                          2.1.2. הבדיקה  תכלול את תקינותם של המכשירים הבאים:

2.1.2.1.      שלמותו וניקיונו של דוד הדישון ו\או מיכל הדשן.

2.1.2.2.    שלמותם וניקיונם של צינורות הדשן המחברים, המעברים והברזים.

2.1.2.3.          תקינות משאבת הדשן.

          2.2.                        קביעת סוג הדשן, כמות הדשן ועיתוי מתן הדשן:

                          2.2.1. דישון חנקני.

                 2.2.2. קביעת מנת החנקן: המנה השנתית תנוע בין 8-15 ק"ג חנקן לדונם.

                         2.2.3. כמות הדישון בחנקן תקבע בהתאם לזן, לעוצמת הצימוח, רמת היבול, תוצאות בדיקות עלים  (בפריחה: 2000-800 ח"מ, בהבשלה: 500-1200 ח"מ) לדישון בשנה הקודמת.

                     2.2.4. עיתוי הדישון החנקני: הדישון החנקני יינתן במהלך חודשי האביב והקיץ. עד לשלב הבוחל יינתנו בין מחצית לשני שליש מהכמות השנתית. יתרת הדישון תינתן, במידת הצורך, לאחר הבציר כל זמן שעלוות הגפן חיונית.  

                          2.2.5.  דישון זרחני.

                2.2.6. קביעת מנת הזרחן: תינתן כמות שנתית של 5 ק"ג תחמוצת זרחן.

                          2.2.7. כמות הדישון בזרחן תקבע על פי  תוצאות בדיקות עלים (בפריחה: 0.3% - 0.4%, בהבשלה: 0.1% - 0.2%) ולדישון בשנה הקודמת.

                          2.2.8.  עיתוי הדישון הזרחני: מתחילת עונת ההשקיה ועד לשלב הוריזון.

                          2.2.9.  דישון אשלגני.

                      2.2.10. קביעת מנת האשלגן: תינתן כמות שנתית של 10-20 ק"ג תחמוצת אשלגן.

                      2.2.11.  כמות הדישון באשלגן תקבע על פי תוצאות בדיקות עלים (בפריחה: 1.5% - 3.0%, בהבשלה: 0.8% - 1.5%) ולדישון בשנה הקודמת.

                      2.2.12. עיתוי הדישון האשלגני: מתחילת עונת ההשקיה ועד לשלב הוריזון.

                      2.2.13. דישון ברזל.

                      2.2.14.  כמות הדישון בברזל תקבע במידה ויש בעיית כלורוזה בחלקה ובהתאם לחומרתה. 

                      2.2.15. מגדל הנתקל בבעיית כלורוזה בחלקתו (רמות גיר גבוהות, עודפי מים) ידאג לטפל בבעיה בעזרת כלאט ברזל בכמויות של 5 – 2 גרם לגפן לכל טיפול. מרווחי הזמן בין טיפול אחד לשני ינועו בין 14 - 10 יום.

                      2.2.16.  מספר הטיפולים מותנה בחומרת הכלורוזה של החלקה. במקרים של כלורוזה קשה ניתן גם לטפל בריסוס עלוותי, על יד גופרת ברזל CP 0.2% + משטח, L77 0.01% או BB5 0.3% - 0.2%.

                      2.2.17. בחלקות בהן יש היסטוריה של בעיית כלורוזה, ניתן לטפל בעזרת גופרת ברזל טכנית בריכוז של 15% על פצעי זמירה (בעיקר בזנים של זמירה קצרה).  

                      2.2.18.   דישון מגניון. 

                      2.2.19.  כמות הדישון במגניון תקבע על פי תוצאות בדיקות עלים (פריחה: 02.% - 0.3%).

                      2.2.20. דישון אבץ.

                      2.2.21. הזנה עלוותית באבץ תינתן לפני פריחה על סמך תוצאות בדיקת עלים (בפריחה: 26 ח"מ).

                      2.2.22.  דישון מנגן.

                      2.2.23.  כמות הדישון במנגן תקבע על פי תוצאות בדיקת עלים (בפריחה: 25 ח"מ).       

          2.3.                        יעילות (אפקטיביות) הדישון :

                          2.3.1. כללי- יעילות הדישון קשורה בתהליך ההשקיה (ראה הוראה מספר 13) בהתאם לסוג הקרקע ומצב הגפנים (דוגמא בית שורשים עמוק לעומת בית שורשים שטחי).    

                          2.3.2. ביצוע בדיקת עלים:

2.3.2.1.     כללי – בדיקת עלים מייצגת בצורה המדויקת ביותר את רמת ההזנה של הגפנים.

2.3.2.2.      המגדל יבצע בדיקת עלים בשני מועדים עיקריים: בזמן פריחה ו/או הבשלה (20%-21% סוכר) ובכל מקרה לפני בציר (ראה נספח מספר 1). 

                          2.3.3. משאבי תמיסה:

2.3.3.1.       שימוש במשאבי תמיסה הוא אמצעי נוסף לבקרת הדישון החנקני (ראה נספח מספר 2).

                          2.3.4. על מגדל לבצע מעקב אחר הדישונים הניתנים לחלקה ולתעד דישונים אלה (ראה נספח מספר 3).

          2.4.                        דישון לכרם צעיר
המטרה: ליצור צימוח וגטטיבי על מנת שניתן יהיה לעצב את הגפן לעיצוב סופי.

                          2.4.1. כללי – הדישון בעיקרו יהיה דישון חנקני, אלא אם מדובר בקרקעות קלות. כמות הדישון בשתילים שנשתלו בשתילת קיץ תקבע בהתאם לעוצמת הצימוח ובהתחשב באזורים החקלאיים בארץ. לשם קביעת ריכוזי הדישון מומלץ להיעזר במדריך שירות שדה.

                          2.4.2.  שתילת חורף – החל מצימוח באורך של 10 ס"מ, ריכוז החנקן יהיה 50 מיליגרם לליטר. כמו כן ניתן לדשן בדישון כמותי לפי 1 ק"ג לדונם חנקן פעם בשבועיים.

                          2.4.3. שתילת קיץ –החל מצימוח חדש לאחר הנטיעה ריכוז החנקן יהיה 50 מיליגרם לליטר, כמו כן ניתן יהיה לדשן בדישון כמותי לפי 1 ק"ג לדונם חנקן פעם בשבועיים.