ועוד אחת:

גבר ואישה היו מעורבים בתאונת דרכים קשה בצומת מרכזית בת"א. שתי המכוניות נהרסו לגמרי אך השניים יצאו בשריטות קלות. לאחר ששניהם יצאו בזחילה מהמכוניות אמרה האישה: "תראה את המכוניות שלנו! לא יאומן הן ממש הרוסות - ואנחנו בכלל לא נפגענו!!" -  זה בטח סימן "מלמעלה" שאנחנו צריכים להישאר ידידים ולחיות ביחד בשלווה עד סוף ימי חיינו!" ענה הבחור. היא אמרה: "תראה הנה עוד נס! המכוניות הרוסות לגמרי אבל בכל זאת נשאר לי בקבוק יין שלם!! זה בטח סימן מלמעלה. מישהו רוצה שנשתה אותו ונחגוג את מזלנו!"  הבחור פתח את הבקבוק, שתה חצי והחזיר לאישה. היא סגרה אותו מהר, והחזירה לבחור ששאל "את לא שותה?"
"לא חמודי",  היא ענתה, "עכשיו אני ממתינה למשטרה..."

המעניין והייחודי בשבילי באותו ערב הייתה דווקא ההשקה של יינות חשובים מבחינה כלכלית ליקב. לדעתי הם הרבה יותר חשובים (כלכלית – אני מדגיש) מהיינות האיכותיים של יקבי כרמל שבאירועי השקתם אני משתתף מפעם לפעם. אלה סוגי היינות הנמכרים בכמויות הגדולות ביותר בארץ, במיליוני בקבוקים, לקהל שמחפש יינות זולים המהנים אותו יותר מיינות הנחשבים ליינות איכות שנמכרים במחירים גבוהים (שאינם שווים לכל כיס...) למביני היין האמיתיים המחפשים מורכבות, עומק וטעם שיורי ארוך.

הייתה לי ההזדמנות לפגוש את הייננים והאנשים האחראים על שיווק היינות, באירוע ההשקה שהתקיים באולם היפה ע"ש בן משה, שקירותיו מעוטרים בציורי קיר ענקיים ומקסימים המביאים כמעט בצורה חיה אפיזודות מחיי עיר היין, ראשל"צ.

עמוס רביד, המדריך הראשי של היקב, הציג בפני את יינות סידרת כרמל לבן ואדום. זאת סידרה קצת מתחת סידרת הסלקטד. אלה בלנדים שנעשו ביקב בראשל"צ. התוויות מרעננות וצבעוניות, וגם הטעמים קלים והיינות שתיים מאוד (שתה היום ואל תשמור לשנים הבאות).
היין הלבן החצי יבש מופק מהזנים: אמרלד ריזלינג, פרנץ קולומברד ומוסקט אלכסנדרוני.  היין האדום היבש מופק מהזנים: קברנה סוביניון, מרלו וקרניאן. יינות הסדרה כרמל יעלו לצרכן פחות מ20 ₪ לבקבוק.

עמוס גם סיפר לי על מפעל שמן זית חדש שהוקם בזיכרון ובו מסננים וממלאים את השמן בבקבוקים. שמני הזית הם שמנים זניים.  על המפעל אחראית הטכנולוגית מזל. את השמנים החדשים מסדרת מסיק, אפשר היה כמובן גם לטעום באירוע הקמעונאים.

פיליפ ליכטנשטיין, היינן הראשי של יקב כרמל בזכרון עמד מאחורי דוכן יינות גבעת זמרין ומזג לכוסות את יינות הסדרה החדשה הממוקמת בתוך סידרת פרייבט קולקשיין, גבעת זמרין 2004. "כל הענבים נבצרו בכרמים מאזור זכרון." סיפר לי פיליפ. היין האדום מורכב ממרלו 45% , קברנה סוביניון, קריניאן ופטיט סירה. היין  נותן תמונה של יין אזורי. בעשייתו לא השתמשו בחביות עץ. הוא קל, פירותי ובעל צבע ארגמני עמוק. גבעת זמרין הוא שמה הראשון של זכרון יעקב. אנשי העלייה הראשונה הגיעו לגבעת זמרין שהפכה לזכרון יעקב ע"ש הברון יעקב רוטישילד. "

היין הלבן בסידרה גם הוא מהווה גם תשקיף האיזור. הבלנד מורכב מ 45% סוביניון בלאן, פרנץ וקולומבר, אמרלד ריזלינג, שרדונה וסמיון. מין עירוב מעניין של מגוון יינות לבנים אשר נותנים ליין את מגוון הארומות והטעמים הייחודיים שלו. הארומות פרחוניות ופירותיות עם סיומת ארוכה וקצת מינרליות.

המחיר לצרכן יהיה  בסביבות 40 ₪ . יינות כאלה גם נמצאים בחביות ויצאו בעתיד תחת שם אחר בוודאי.

גם את קובי ארנס, היינן והאגרונום מזכרון יעקב, פגשתי במקום. זאת הייתה היכרותי הראשונה עימו.  הוא עובד כשנה וקצת בכרמל. קובי הוא כורם דור שלישי מבנימינה. למשפחתו  יש 150 דונם כרם יין. לפני כ 4 שנים התחיל לעשות יין לבד ולא רק לספק ענבים ליקבים. לעשות יין צריך ללמוד וגם לגדל גפנים, חשב קובי ויצא לאוסטרליה. שם למד באדלייד שנה יין,  וחצי שנה גפן.  כשחזר התחיל לעבוד ביקב כרמל בזכרון, שם היה לאחרונה אחראי על היינות הלבנים וגבעת זמרין (פרוייקט שנקרא ז' עד לאחרונה), בפיקוחו של פיליפ ליכטנשטיין. הוא ליווה את הכרמים מהזמירה כולל השקיה, דישונים והבציר עד עשיית היין  בציוד הטוב ביותר שביקב. בקרוב יהיה קובי ארנס היינן של יקב כרמל שהוקם בדלתון. קובי יהיה נציג יקבי כרמל בכרמים הצפוניים, בגליל העליון ורמת הגולן. היקב בדלתון מוכן לבציר 2005 וכבר עשו בו יין ב2004 מ 100 טון ענבים לצורך הרצה. פיליפ יהיה אחראי  מלמעלה על יקב דלתון וקובי יהיה יינן אחראי ביקב. את רוב ההחלטות הוא יקח.(בהצלחה לקובי).  היקב מתוכנן לקליטת 800 טון ענבים כרגע. הוא עתיד להתרחב עד לקליטת שלושת אלפים טון.  יהיו בו גם מרתף חביות ומרכז מבקרים.

שם עדיין אין ליקב כרמל בדלתון. גולשי אתר היין הישראלי מוזמנים להציע שם ליקב החדש. (מין שילוב של כרמל\גליל\דלתון – אולי) אנו נעביר את ההצעות שנקבל לידיעת הנהלת יקבי כרמל.

בפינה אחרת של אולם בן משה, הזדמן לי סוף סוף להבין איך מייצרים את התירוש ( המשקה המתוק הלא אלכוהולי, שכל כל אהוב ע"י הרבה ילדים ומבוגרים ).

פגשתי שם את גיל מנדל, היינן יליד אודסה (גם סבתא שלי נולדה שם, הגיעה לארץ בתחילת שנות המאה הקודמת והתיישבה בקיבוץ כפר גלעדי שבצפון הגליל עם סבא שלי החלוץ שסלל כבישים. ביאליק, הסופר הידוע, היה בין אלה שהתאכסנו בחדרם כשבא לבקר בגליל).
גיל, האחראי על ייצור יינות מתוקים ויינות קינוח ביקב בראשל"צ, מזג לגביעים שני סוגי תירוש ענבים זני – מרלו וקברנה סוביניון. "זו הפעם הראשונה שמייצרים ביקבי כרמל מיץ ענבים זני." הוא אמר לי
לבקשתי נתן לי גיל שיעור קצר (מאוד) בייצור התירוש. מתברר שבתהליך הייצור לא מאפשרים לתירוש לתסוס. סוחטים את הענבים ומקבלים מיץ תירוש ענבים עם סוכר, גלוקוז פרוקטוז. מוסיפים לנוזל המתוק חומר משמר, גופרית דו חמצנית (1800 מיליגרם לליטר- כמות  שלא נותנת לשמרים להתפתח ולהפוך את הסוכר לאלכוהול). לאחר מכן מייצבים את המיץ  ומוציאים את המשקעים. לפני המילוי  מוציאים באמצעות מכשיר מיוחד את כל החומר המשמר, עושים פיסטור ע"י חימום ל85 מעלות, ממלאים בבקבוקים, סוגרים ומקררים. בתהליך ייצור זה לא מתפתחים שום שמר או בקטריה מזיקה. 

טעמתי את שני סוגי התירוש המיוצרים מזני ענבי יין יוקרתיים ווחשתי בקלות את ההבדל המתוק בין הזנים. אהבתי מאוד את שניהם, וכמוני גם בוודאי ילדי ישראל והוריהם, שיין יבש (משובח ככל שיהיה) נחשב עבורם כמשהו חמוץ שהחיך לא יכול להתרגל אליו... (הם עוד יתרגלו – אני מאמין)

שיהיה לחיים, לחיי היין הישראלי, וגם לתירוש ולשמן הזית הזהוב !!!

מרץ 2005