דוד גונן

פָּעֳמַים שואל האֵל את השטן, בספר איוב: "מֵאַיִן תָּבֹא"? או "אֵי מִזֶּה תָּבֹא"? ופעמיים עונה לו בן הבליעל: "..מִשּׁוּט בָּאָרֶץ, וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּה.." (ספר איוב, פרקים א' ו-ב', פסוקים ז' ו-ב', בהתאמה).  אמנם שני קטעי הדו-שיח הללו בין השטן והאל הסתיימו בכי רע, אך הביטוי......., הביטוי....- "..מִשּׁוּט בָּאָרֶץ, וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּה..", ביטוי זה ניתק מההקשרים השטניים שלו, השתרש בשפה,  וכולו תבנית נוף מולדתנו, סמל לפרדסי השרון ולכרמי יהודה, להרי הגליל ולגבעות השפלה; סמל לאופטימיות, ל-"אור התכלת העזה", כביטויו החודר של עמוס עוז. אור בוהק, המציף את הארץ, בימי חורף שטופי חמה, אשר חוֹם השמש אינו מסתנן דרכּו, על-אף אורה העָז..... התכוֹל....

אור התכלת העזה סִנְוֵור את כל מי שיצא בשבת הראשונה של דצמבר, 2004, לשוט בארץ ולהתהלך בה. ויותר מכל, סנוור אור התכלת העזה, את המְהַלכים בסביבות חבל לכיש והרי ירושלים, מקומות בהם שוכנים היקבים של "לה טרה פרומסה" ו-"משק היין הנס שטרנבך". ביקרנו ביקבים אלה, באותו יום השבת.

(איזה ניגוד!!! כמעט אפשר לכתוב שיר. המלים העבריות מלאות החן, המתארות את חווית הטיול ואת אויר ארץ-ישראל ביום שכזה, מתנגשות בָּלָעז הבּוֹטֶה של שמות היקבים הללו. אבל, כידוע, אנו לא נמצאים כאן לא בפורום עברית ולא בפורום השתפכות הנפש ולא בפורום קיטורים, אלא בפורום יינות ישראל. ועם כל תחושת הזרוּת שמשרים שמותיהם, אלה הם יקבים שלנו, משלנו, בשר מבשרינו, ואנו, כמובן, מכבדים את רצון מייסדיהם, בעליהם.....)

על -לה טרה פרומסה, כבר כתבו אחרים. אני אספר על הביקור שערכנו במושב גבעת ישעיהו, במשק היין הנס שטרנבך, ועל המפגש עם גדי שטרנבך (היוקב והיינן) ועם זוגתו שולה (הבשלנית) ועם יינותיהם. גדי מסביר כי "משק יין" נבדל מיקב, בכך שזהו אתר המקיף את כל שרשרת האספקה והייצור של היין – החל בנטיעת הכרמים במקום, גידולם טיפוחם ובציר ענביהם (במקום) דרך העברת הענבים המיידית אל חצר היקב, הכנת היין, יישונו והפקתו וכלה במכירת היין ללקוחות. "משק היין הנס שטרנבך" נקרא על-שם אביו של גדי. גדי הוא המייסד, שהוא גם הבעלים (עם שותף נוסף) והאיש שידו בכל, במשק יין זה.

ואכן, טיפוס הוא הגדי הזה. ידו בכל. ולא אמנה כאן את כל עיסוקיו על מנת שלא להלאות. אספר רק שהוא משמש גם כמארח במסעדה שהוא מנהל בחצר המשק, בסמיכות למבנה היקב  - מסעדה הפתוחה בימי ששי ושבת, ואשר מגישים בה ממיטב מטעמיה של שולה (ואם איני טועה, שמעתי בחצי אוזן שגם גדי עצמו מכין כמה מנות....).

הסיור עם גדי, במשק, מתחיל בתצפית על הנופים המרהיבים הנשקפים מחצר המסעדה ומן הגבעה עליה היא ניצבת. גדי מוביל אותנו  אל קצה הגבעה ומתאר את פרטי הנוף הנשקפים ממנה. בכלל אלה - הכרם שלו, תל עזקה (דוד, גֹלְיָת) אתר קרב מכריע בין ערבים ונוצרים, מהמאה השביעית וכן......תל-אביב. כן... כן.... ביום בהיר אפשר לראות אותה, כפי שראינו אנו את מגדליה הנישאים למרחוק.

מה קובע את חוויית היין? האם רק הצבע פלוס ריח פלוס טעם פלוס טעם שיורי? אני טוען שלא (ואני מניח שאיני מחדש בכך דבר...).

האווירה שבמהלכה לוגמים את היין, החברותא, מצב הרוח, המקום בו הוא נלגם ותנאים סביבתיים נוספים – פנימיים וחיצוניים – כל אלה מצטרפים לאיכות הפרי ממנו נוצָר היין, לסוגי החביות, למשך היישון לזנים ולאומנותו של היינן, בכדי ליצור יחדיו, חוויה הרמונית של שתיית יין.

כזו חוויה הייתה לי אצל גדי שטרנבך.

לאחר תום הסיור (שכלל ביקור ביקב) התיישבנו סביב שולחן האוכל למנות ראשונות. היין שהזמנו ושתינו מיד עם הִתיָישְבֵנו  לשולחן - 'עמק האלה' – טוב שלא היה מוגש, משהוגש. היה זה יין שולחני צעיר, לא מסונן ובעל עכירות מסוימת; יין פירותי מאד, שלא שהה בחבית ונראה כאילו טרם הסתיים תהליך ייצורו. היין הזכיר את הבוז'ולה/הילולים/ג'וניור וגו', ששתינו לא מזמן ואף לא את הטוב מבין אלה (ככל שאפשר היה להצביע על אחד כזה....). כאמור, טוב שלא היה מוגש משהוגש. אך מכיוון שכבר הוגש, שתינו אותו עם המנות הראשונות, הטעימות, והוא התאים לאווירת הַצָהֳלָה הקלילה ששררה מסביב לשולחן - צהלה אביבית-של-תחילת-החורף.

סיפור אחר לגמרי הוא היין הבכיר של היקב  ה-'גָ'נַבָּא 2001' - קברנה סוביניון מכרם ג'נבא הסמוך אותו ראינו, כאמור, קודם לכן. רמת האלכוהול ביין גבוהה -  14.3%, ניכר בו ששהה זמן רב בחבית ומורגשים אלמנטים של אדמה ועור, באף ובחיך. זהו סגנון היין האהוב עלי.  שתינו אותו יחד עם המנות העיקריות (שגם עליהן לא ארחיב את הדיבור......). על אף זאת - הצהלה סביב השולחן גברה והלכה, קרוב לודאי בגלל האווירה אותה הישרו המקום ואנשיו, היין, השמש, החברותא, הנוף, הטיול והחיים היפים.

הוא אשר אמרתי בתחילת דברי –

איכות החוויה שבשתיית יין אינה נקבעת רק על-פי צבע, ריח, טעם וגו' אלא גם (ואולי בעיקר -) על ידי סביבת השתייה ונסיבותיה.

לחיים!!!