מאת: מיקי רוזנר

לפני שנים רבות שלט במדינת ענק אחת קיסר אחד. מדינת הענק בה מדובר שלטה במשאבים רבים שעניינו את כל העולם שסביבה. היו לה נפט ומחצבים, משאבים ויהלומים, שדות חיטה ענקיים, כרמי יין וגפנים.

שמות אתם רוצים? זמנים? תעזבו אתכם. לא משנים הפרטים, תאמינו לי. העיקרון הוא פה החשוב.

ובכן, במדינה הזאת הגיעו אל עברי פי פחת. אמנם נעשו השקעות עם מבט לעתיד - כאלה שעומדות עד היום ומכניסות למדינה לא מעט - אבל היה קשה. לעם היה רע. הוא בקושי קיבל תשלום, אבל לעומת זאת שילם מיסים. המטבע לא היה שווה כלום, ומעל כבר ריחפו-דאו עופות הפגרים, נושכי הנשך והמלווים בריבית. בסופו של דבר הייתה התקוממות. ברחובות זעק "העם": "לא טוב לנו, אנחנו רוצים שינוי! אנחנו דורשים רביזיה!"

הסתכל הקיסר כה וכה, הבין לאן נושבת הרוח, החליף כמה וכמה אנשים, מינה ראש ממשלה, ואפילו ויתר על כמה סמכויות - אבל "העם" עמד בשילוב ידיים, צעק וקילל, ובסופו של דבר ירה בקיסר. ו"העם", לא רק שהוא ירה בבני המשפחה, אלא שהוא הלך ומחק – כך ממש - מחק, את כל סממני העבר: שינה שמות ערים, הפיל פסלים, החרים נכסים ו... התיז עוד ועוד ראשים.

למעשה, "העם" עשה את כל זה בפקודת מי שעמד עכשיו בראשו. "העם" רצה נקמה: "אנחנו רוצים דם!" צעקו ברחובות, "רוצים עוד ועוד ראשים!"

המנהיג החדש היה חשדן מאוד – פרנואיד ממש – וציווה להגלות או להרוג את כל המומחים, הגנרלים, האינטלקטואלים והיועצים שעבדו עם השליט הקודם. אפילו את אנשי התקשורת פיטר השליט החדש, ובמקביל גם הקים עיתונים חדשים - עיתונים מטעם, בשליטת "חברים". מסך של שתיקה ירד על המדינה הגדולה.

כלפי חוץ, מעבר למסך אי הודאות, הדברים נראו רע. המדינה הגדולה נראתה רע.

אבל, המדינות והמעצמות השכונות לא שקטו על השמרים: הן עבדו, פעלו ובנו את עצמן. בינתיים, בגלל שכולם "עזבו", לא נשאר לשליט ידע. הוא ידע איך לרצות את מועצת העם, אבל לא היה לו ידע במדיניות חוץ, למשל. הוא לא ידע איך לנתח את "מצב השוק", ואיך להתמודד עם מה שעומד לבוא. אמרו לו שעם בוא הסתיו צפויה מלחמה, אבל הוא לא שיער לעצמו מה יהיה היקפה, ולא ידע באילו כלים יוכל לנצח בה. המלחמה פרצה, ובקרבות רבים הוא הפסיד. הוא כמעט והפסיד במלחמה כולה, אבל ניצח בה בסופו של דבר, בעזרת שותפיו – אלה שבאמריקה.

זהו. עברו שנים. המהפכן החשדן עבר מהעולם. יורשיו הוחלפו בזה אחר זה. לעם היה רע, ושום דבר לא השתנה. בסופו של דבר, מלבד התמודדויות קצרות טווח והצלחות טכנולוגיות פה ושם, מדינת הענק התפרקה וקטנה. על פניו, שיטת השלטון השתנתה, אבל שלטון היחיד על "העם" נשאר כמות שהיה.

חלקים מהעם מרדו ונפרדו מהאימפריה. חלק הקימו לעצמם מדינות חדשות, חלק הצטרפו לאחרים. השותפים מזמן המלחמה הגדולה הפכו אויבים והפכו שוב שותפים, ובסופו של דבר – ענקים וגדולים – "קנו", יש אומרים, את מה שנשאר מאותה האימפריה.

שיהיה לכולנו חג שמח: לכורמים, ליוגבים, לייננים ולצרכנים. לכולם – גדולים כקטנים.