ישראל פרקר

במסגרת סיורי בארץ, המוקדשים לביקורים ביקבים ולטעימת יינות ישראלים, חזרתי לאחרונה גם לאזור הולדתי, עמק חפר. שם בגן יאשיה הוקם לפני שנתיים יקב קטן, יקב אליגוטה. המושב נמצא כשלושה ק"מ מהגבול המזרחי, לא רחוק מטול כרם.
עובדה מעניינת שכדאי לציין היא, שכשאני הייתי ילד קראו לכפר נחל ראובן, שם שהצעירים של היום בטח לא שמעו עליו. עד שהגיע למקום חבר פרלמנט בריטי ותומך נלהב בציונות, בשם יאשיה וג’ווד שכנראה תרם כספים למושב, שניקרא לבסוף על שמו.
המושב עצמו שוכן על חורבות עיירה ערבית קאקון, נכבשה אחרי קרב קשה ע"י חטיבה 3 אלכסנדרוני, בראש התל ליד המושב, ישנן חורבות מבצר צלבני, מטיפוס מיגדל נורמני, של הסניוריה (אחוזת אבירים) קאקון .
מצאתי גם שבמושב נמצא המרכז לחילוץ והצלת חמורים במצוקה
(( 0545-291573,  אבל אותי כמובן עניין היין.

בכניסה לכפר חלפתי על פני שדה כותנה גדול שבקרוב תיאסף וייוצרו ממנה חוטים. באופק נראים הרי אפרים, הרי שומרון והרי מנשה עליהם ממוקמים כפרים ערביים, באקה אל גרביה, ג'ת ועוד.

 בפתח היקב הקטן המתינו לי צביקה פאנטי, שהקים את יקבו בשנת 2002 ,ובנו הצעיר דור, שימשיך כנראה את מסורת עשיית היין במשפחה. גם מיכה, הבן החיל עוזר במלאכה כשהוא מגיע לחופשה.

לסבא מרקו פאנטי היה יקב ברומניה. היקב  ניקרא פוטגורל ואסיל, האיש השמח.

על קיר היקב של צביקה מודבקת תווית מ1933 של יין שייצר הסבא מהזן אליגוטה, ענבים לבנים. על שם יין זה ניקרא היקב בגן יאשיה יקב אליגוטה.
בשלט נוסף התלוי על הקיר כתוב : החיים קצרים מכדי שנשתה יין זול. משפט שלא זקוק לפירושים מיוחדים.

ב1966 הגיע הסב לארץ והתיישב בהרצליה. אביו של צביקה, איזידור,  הקים את משקו  בגן יאשיה ומאז שצביקה זוכר את עצמו  היו עושים יין במשק.

לצביקה יש גם שני דודים באוסטרליה, שאחד מהם, אגרונום, הוא מומחה ליין. "יש לו טריקים מיוחדים בעשיית יין וממנו למדתי הרבה." אומר צביקה.

בעבר היינו עושים יינות מענבים שחורים. ממשיך צביקה פאנטי את סיפורו. בשנות ה70 היה איש אחד בשם סאנטו שהתגורר זיכרון יעקב. הוא היה איש אומלל ועלוב חיים עם הרבה ילדים. העבודה שלו  הייתה ללקט ענבים בכרמים אחרי הבציר.  כשהיו לו כמה מאות ק"ג ענבים הוא היה מתקשר ומזמין את איזידור, האב, להגיע. היינו נוסעים אליו עם הויליס שלנו, שאליו הייתה מחוברת עגלה ומגיעים לביתו העלוב שהיה מלא בארגזים עם ענבים, כנראה מהזן קריניאן. סאנטו היה מכריח לקחת כמויות יותר גדולות ממה שרצו במחירים זולים.  את היינות היינו מתסיסים במכלי נירוסטה. דרכנו על הענבים ברגלים יחפות בתוך המכלים כשגופנו היה  ערום. היינו ממש מתרחצים במיץ הענבים.

זה היה אז, כשצביקה היה צעיר. כיום הוא מייצר את יינותיו ביקב הקטן שלו כשהענבים מגיעים מהכרמים הנמצאים ברחבי הארץ. קברנה פרנק ושירז המשמשים לתבלון, וסאנג'ובזה, קברנה ומרלו. הוא רואה בייצור היין  מן קטע של אמנות. קיימת הנאה רבה בשלב הניסיונות הנעשים ביקב עם הטריקים שלמד מהדוד באוסטרליה. לדעתו של צביקה יוצאים לו יינות שונים מיינות של יקבים אחרים ובכך גאוותו הרבה. אני כל הזמן נוסע בארץ וטועם יינות, כך שיש לי למה להשוות. הוא אומר.

הרבה אנשים לא אוהבים יין כי אינם שותים יין. אומר צביקה. הם מנסים לשתות יינות זולים ובא להם לירוק אותם. אבל כששותים יין אמיתי אז אפילו ילדים יאהבו אותו, מפני שיש לו טעמים אחרים. ויין כזה שואף צביקה לייצר.
גם פורטה בסגנון פורט וגרפות עושים ביקב אלגוטה. את הגרפה הוא מתבל בזאנגוויל, הנותן חריפות גדולה,עד ש 20 אחוז אלכוהול נותנים הרגשה כאילו שותים 40 אחוז אלכוהול.

בחדר החביות המקורר שוכבות 7 חביות מלאות יין מעץ אלון אמריקאי המיוצרות בפורטוגל. את החביות מפרק צביקה, מנקה ושורף מחדש, לפני שהוא מכניס אליהם יין. מסביב על מדפים נמצאים פסלים שעשה צביקה משורשים שאסף בים המלח. לשורשים צורות מדהימות.

לכוסי נמזג היין הראשון  סאנג'ובזה 2003 מענבים שהגיעו מספסופה. היין שוהה בחבית כבר 10 חדשים.

לפני פתיחת הפקק, צביקה מרסס סביב פתח החבית באלכוהול שייצר וזיקק 3 פעמים, לצורך חיטוי. הוא מקפיד למלא עד למעלה כל חבית ממנה הוציא יין לטעימה. לסאנג'ובזה צבע אדום מיוחד, לא כהה, הטעם חמצמץ והיין בעל ניחוח מיוחד. הוא יבוקבק בקרוב.

הייין השני שטעמתי היה מרלו, מענבים שנבצרו במושב אביאל שברמות מנשה סמוך לזיכרון יעקוב. הכרם ותיק. היין בעל טעם עדין, וטעם החבית כמעט ולא ניכר בו. זאת תוצאת חלק מהטריקים שלמדתי מדודי שבאוסטרליה. אומר לי צביקה.

היין האחרון שנשאב מהחבית ונמזג לכוס, היה קברנה סוביניון 2003 שיוצר מענבים שנבצרו

במושב יונתן שברמת הגולן. הגוון בורדו כהה. היין קצת טאנני עם הרגשה קלה של עץ. בולט ביין טעם הפרי המקורי המעודן עם מרירות קלה. היין קליל ונעים לשתייה. אם לא יהיה מושלם  יוסיף לו צביקה בשלב הסופי יין נוסף לתיבלון.

ב2003  יוצרו ביקב אליגוטה קרוב ל 2200 בקבוקים. בשנת   2004 יצאו ממנו כ-  3000  בקבוקים.

בקבוק יין  מכל סוג יעלה 65 ₪.

התווית מיוחדת ולא שיגרתית. היא עשויה מפיסת עץ  עליה חרוט בלייזר שם היין והיקב.  התווית תלויה על צוואר הבקבוק ולא מודבקת עליו.

 בסיום הביקור טיילתי בין עצי הבוסתן הצמחים בחצר הבית המושבי. היו שם העצים הבאים:

עץ תפוח עליו צומחים 5 זנים של תפוחי עץ, אגס, תמר, אגוז מקדמיה, קלמנטינה מיכל, סוכת גפנים, זיתים, רימון, שסק,  אנונה, ליצ'י,  בננה, אשכולית,  פומלית, מנגו, פאפיה, שזיף, לימון, גויאבה תותית, פיטנגו ותאנה.

השורות האחרונות לא תיארו ביקור בשוק. אלה הם העצים אותם נטע ומטפח צביקה פאנטי בחצר ביתו, לא הרחק ממבנה היקב שלו, המייצר שלושה סוגי יין עיקריים, שהמשפחה כל כך גאה בהם. קרוב לגן יאשיה נמצא כביש 6. עליתי עליו, ותוך כחצי שעה עברתי מהפסטורליה והשקט למרכז העירוני השוקק בו אני מתגורר.

לחיים, לחיי היין הישראלי !!   

ספטמבר 2004