מאת: ישראל פרקר

בכל פעם שאני חוזר מביקורים במחוזות יין בחו"ל חולפים מספר ימים עד שאני נירגע וחוזר לפרופורציות הנכונות בהתייחסותי לענף היין בארץ. הענף אמנם מתפתח במהירות בשנים האחרונות וגם טיב היינות השתפר מאוד, אך עם כל הכבוד אנחנו כמו טיפה קטנה בים היין העולמי. אני, בדרכי שלי, מנסה לחקור הצלחות של אחרים ולחשוב איך אפשר ליישמם גם כאן, בארץ, כדי לגרום שנהייה יותר "על המפה". לא קל להשפיע על ייננים ומקבלי החלטות הדבקים בדרכם, אולם תמיד אני ממשיך לקוות שאולי מעט מהרהורי יגיעו ליעדים הנכונים.

יחיאל אסיה, מנכ"ל מכון היצוא, מסר לקראת התערוכה ISRAWINEXPO, שתתקיים בחודש יוני במרכז הירידים והקונגרסים בת"א, כי ייצוא תעשיית היין של ישראל גדל בשנת 2005 ב- 1.5% והגיע ל כ-13.8 מיליון דולר. אותי ההודעה מאוד מצערת ומתסכלת. שנה שלמה עברה, כולנו באופוריה שתעשיית היין כאן הולכת וגדלה ואילו הייצוא עלה רק ב1.5%.

מכון הייצוא בשיתוף עם משרד המסחר והתעשייה ומועצת גפן היין טורחים לאחרונה בהקמת מאגד יין וטווית תוכנית לקידום ייצוא היין הישראלי לארה"ב, במסגרת תוכנית המאגדים  של משרד התמ"ת. אני כבר מצפה לסיכומי תוצאות שנת 2006 בתקווה שהגידול בייצוא יהיה דו ספרתי.

אני, ללא מאגדים , אנסה להעלות נושא שכבר דנו בו בעבר, לא מעט ולהציע מה עוד יכול להשפיע על הגדלת הייצוא.

כמעט שבוע הסתובבתי לאחרונה במרחבי הונגריה בין מאות דונמים של כרמים, יקבים רבים, ובחנויות יין לא מעטות וניסיתי לתת דגש ומחשבה לנושא אחד, יינות טוקאי. בכל מקום, בשווקים, בחנויות, בתחנות דלק ובירידים, ראיתי שוב ושוב את הפינות גדולות המוקדשת ליינות מחוז טוקאי הלבנים, יבשים ומתוקים. יין הקינוח טוקאי ,המיוצר מענבי בציר מאוחר Furmint, Muskotály, Hárslevelü  ש"נפגעו" מבוטריטיס, הוא מין סמל ליין מהונגריה. הצבע המוזהב, צורת הבקבוקים, 500 מ"ל, התוויות הכמעט זהות לכל היצרנים, בולטים למרחוק ונרכשים בכמויות ע"י תיירים ותושבי המקום. הם גם מופצים בכמויות גדולות ברחבי העולם.

כששאלתי מדריכת טעימה באחד היקבים בעיר טוקאי מדוע אין שם יינות אדומים היא אמרה: "כי הם לא מרשים זאת". השאלה מיהם ה"הם" כבר נותרה ללא מענה. כך כנראה מימים ימימה באזור, קיים פיקוח בנושא וכבר לא שואלים למה. זה ניראה טבעי בהחלט... רק כך ניתן לייחד אזור, או ארץ ביינות ולגרום לעליית המכירות בעולם של היין המיוחד הנושא את שם המחוז הבלעדי בו נוצר.

האם למישהו (שאינו יהודי דתי ) הנכנס לחנות יין ענקית בארה"ב בה מוצגים אלפי מותגים של יינות מארה"ב ומרחבי העולם, מעניין לקנות דווקא קברנה סוביניון או מרלו ישראלי? לא לדעתי. יעניין אותו אולי לקנות יין ייחודי ישראלי משובח מענבי זן "גליל", "גולן" או "יהודה" שטופחו והושבחו במשתלות מכון וולקני. שמעם יצא לפניהם בתערוכות יוקרתיות בעולם וכל חובב יין בעולם מחפש אותם כדי לטעמם. זהו החלום הפרטי שלי, אם למישהו לא מובן עדיין. את חלומותיי אני בדרך כלל מצליח להגשים בעצמי, אך הפעם אני רק יכול לטפטף דעותיי בנושא, בתקווה שאחרים יעזרו להפכם למציאות באחד הימים (הלא רחוקים).

חזרתי לארץ היישר לחגיגת הטעימה הגדולה שנערכה בבית איש הענבים ביפו. 69 ממבחר יינות ישראל נפתחו לטעימת עומק ורוחב על ציר הזמן, עבר הווה ועתיד. היו שם יינות מדגמיים ממבחר יקבי ישראל מהצפון דרך המרכז ועד לדרום.

"בהמשך למסורת, זו הטעימה השנתית שלנו." אמר לי חיים גן, איש הענבים.

הייתה זו טעימה מורכבת, קשה ומעניינת בגלל היכולת הרבה להשוות בין יינות יקבים ושנים מסוימות. הייתה שם הזדמנות לטעום את אותו זן של יינות מיקבים שונים מאותה שנה או ממספר שנים, כדי לראות התפתחות והבדלים בין היינות והיקבים. אי אפשר היה לטעום את כל היינות. אנשים בררו לעצמם מה לטעום. חלקם הגיעו מוכנים מהבית עם רשימות ובהן היינות המעניינים אותם ביותר לטעימה. חלקם גם באו מצוידים במחברות כדי לכתוב לעצמם הערות על יינות שטעמו. זה מלמד על התבגרותם של האנשים ועל הרצון שלהם ללמוד, לתייק ולשמר עוד ועוד פרטים על יינות ישראל שמספרם הולך וגדל.

חיים גן הסביר לי שהיינות סודרו ב4 תחנות טעימה. מתחילים בחדר הכוכבים התחתון עם היינות הלבנים, המתאבנים (כפי שאני מרשה לעצמי לכנותם). עוברים לחדר האבירים שם הטעימו יפית  וסרג' 36 יינות אדומים משובחים ממגוון זנים. ממשיכים לחדר בורגונדי (ע"ש כלב חביב שנהג לנוח במקום בעבר מדי פעם) בו רוכזו היינות היוקרתיים המתיישנים, אותם מזגה לכוסות עינת. לסיום, חזרה לחדר הכוכבים ללגום את יינות הקינוח המתקתקים.

                            חדר כוכבים