היא באה מהכימיה. יין לא ממש עניין אותה. היא לא הכירה אותו ולא מאוד אהבה לשתות אותו, עד היום שבו התחילה לעבוד ביקב. "חוש הטעם הוא סלקטיבי", היא כמו מתנצלת, "צריך להתרגל לטעמים כדי ליהנות מהם".

טלי סנדובסקי, ייננית ביקבי רמת הגולן, מברכת את היום שבו התחילה לעבודביקב, יום  ששינה את חייה לחלוטין. היא נחשפה להוויה אחרת ואהבה את מה שגילתה. "תחום ההתעניינות שלי הפך שונה לחלוטין. מצאתי מקום עבודה מאוד מעניין, מקום לבטא את עצמי, עברתי שינוי מאוד דרמטי".

המושבניקית

טלי היא מושבניקית בנשמתה. נולדה בנהלל למשפחה ותיקה, גם אביה נולד שם. באופן טבעי פנתה ללימודי חקלאות ויצאה לפקולטה לחקלאות ברחובות. שם עשתה תואר ראשון ושני בפיזיולוגיה וביוכימיה. עבודת המסטר שלה הרבתה לעסוק במיקרוביולוגיה מה שקרב אותה לנושאים שעזרו לה אחר כך להשלים את התמונה הבסיסית ולהתפתח בעולם היין.

בשנת 1984 עלתה לגולן עם בעלה ובתה, תינוקת בת שמונה חודשים. מאז ועד היום התרחבה המשפחה בעוד שני בנים והם גרים במושב אניעם. טלי הקימה וניהלה את המעבדה של מחלבות רמת הגולן במשך כמעט שנתיים. העבודה הייתה שגרתית למדי ולא ממש עניינה אותה. היא לא ראתה איך ולאן היא מתקדמת והתחילה לחפש את עתידה במקום אחר. יקב רמת הגולן הצעיר נראה לה מאתגר ומעניין והיא הציעה את כישוריה לשמשון ולנר, אז מנהל היקב.

"לא הפסדתי אפילו שיעור אחד"

בשנותיו הראשונות היה היקב במרום הגולן שבצפון הרמה. לקראת בציר 86 עבר היקב לקצרין. זו הייתה תקופת התחדשות ובנייה של היקב המסחרי ונדרשו בו כוחות עבודה חדשים. וכך, באביב אותה שנה, אחרי שנולד בנה השני, היא לא חזרה למחלבות מחופשת הלידה. הפנייה המקווה מהיקב הגיעה והיא התחילה לעבוד במעבדה. "אם במחלבות מקבלים תמיד את אותו חומר גלם ומייצרים את אותו מוצר – ביין הכול אחר. פעם בשנה מקבלים את חומר הגלם והוא שונה מכל אזור ומכל  חלקה. הענב הוא פרי מיוחד שאין כמוהו והמוצר עצמו מרתק ומעניין. התלהבתי מההתחלה למרות שעד אז לא ממש הכרתי אותו".

שנה אחרי שבאה ליקב היא קיבלה את ההצעה שאי אפשר לסרב לה ונסעה, עם כל משפחתה, ללמוד להיות ייננית באוניברסיטת דייויס בקליפורניה. "זו הייתה חוויה בפני עצמה. ברור שכל מילה שאמרו בלימודים הייתה חשובה לי. כבר למדתי לא מעט עד אז ובכל זאת זו הייתה הפעם הראשונה שלמדתי משהו שידעתי שאני הולכת להתעסק בו וכשזה קורה החושים נדרכים, כל שיעור היה חשוב ולא הפסדתי אפילו שיעור אחד". כך עשתה טלי תואר שני ביין בתקופת שיא של שנה וחצי בלבד.

הבעל עודד אותה ועזר לה להתפנות ללימודים. לקח חופשה מעבודתו בארץ לטובת כמה קורסים שעניינו אותו באוניברסיטה וטיפול בילדים, "אני הייתי כולי בלימודים משמונה בבוקר ועד שתיים בלילה. זו הייתה תקופה מאוד טובה".

כ-150 יינות שונים בשנה

למעשה טלי הייתה במצב מצוין. היא לא חששה להישאר מובטלת. מקום עבודתה ביקב חיכה לה. "כשחזרתי מקליפורניה לרמת הגולן נוצר כאן תפקיד של יינן משנה ומאז עשיתי משימות שונות ומגוונות. ככל שהיקב התפתח וגדל, הלכה וגדלה גם האחריות שלי. בעצם התבגרתי ביחד עם היקב והתפקידים שלי השתנו. מאבטחת איכות ואחריות על הכנת היין באזור המיכלים ועד מה שאני עושה היום. בשנים האחרונות יש לכל יינן אחריות על מוצרים. יש לי תפקיד מאוד מגוון ואני מטפלת בדברים רבים ביחד. אולי לא קל אבל מאוד מעניין".

טלי עדיין מנהלת את המעבדה אותה הקימה בראשית דרכה ביקב. היא אחראית על המחקר והפיתוח של היקב ורוקחת יינות לבדיקה ולהשוואה ביקב ניסיוני קטן. היא מפיקה את יינות הקינוח ואת היינות המבעבעים. "הכול קשור אחד בשני" היא אומרת בסיפוק.

העתיד של יקבי רמת הגולן נמצא במידה רבה בשתי המכולות הקטנות שבקצה הרחוק של מגרש מיכלי התסיסה. על המדפים בבקבוקי זכוכית, יינות בשלבי התסיסה האחרונים. יינות ניסיוניים להשוואה בין זנים, קלונים, שמרים, טיפולים שונים ביין וכד'. ביקב הניסיוני הקטן מייצרת טלי בכל שנה כמאה וחמישים יינות שונים. מכולה אחת ליינות הלבנים והשנייה לאדומים. אמצעי הייצור ושיטות העבודה כאן דומים לאלו שביקב הגדול.

זוהי למעשה מעבדת מחקר משוכללת. תוצאות הניסויים שנערכים פה ישליכו בעתיד על היינות המסחריים של יקבי רמת הגולן וגם על יקבים אחרים שנהנים מהמחקר שמתבצע כאן.

המתוקים של טלי

טלי מצרה על כך שיינות הקינוח עדיין לא תפסו בארץ את המקום הראוי להם. היא מייצרת ארבעה יינות קינוח: גולן מוסקטו, ירדן מוסקט, סמיון אציל ו – HEIGHTSWINE. 

גולן מוסקטו הוא יין קליל ומרענן, עשוי מענבים מתוקים מאוד מזן מוסקט קנלי. התסיסה נעצרת על ידי הורדת הטמפרטורה בשלב מוקדם כשרמת האלכוהול מגיעה לשישה אחוז בערך ומותירה מתיקות גבוהה. היין מוחזק בטמפרטורה נמוכה עד להכנסתו לבקבוק וכך נשמר בו גז הפחמן הדו חמצני שנוצר בתסיסה. הבועיות העדינות של הגז משתחררות עם פתיחת הבקבוק.

ירדן מוסקט הוא יין מחוזק. את התסיסה עוצרים בשלב דומה למוסקטו אבל הפעם בעזרת תוספת של ברנדי, אלכוהול ענבים שיושן בחביות.

באחת השנים הראשונות של היקב נמצא שאחד הכרמים נדבק בבוטריטיס, אותה פטרייה שגורמת לענב להיות מתוק ומרוכז מתחת לריקבון האציל שמכסה אותו. היין שנעשה אז היה נפלא אבל הניסיונות לחזור עליו נכשלו. לא היה אפשר להדביק את הענבים בפטרייה כשהם עדין על שיח הגפן והיה צורך למצוא דרך אחרת. חמש שנות מחקר ביחד עם אוניברסיטת תל אביב נדרשו כדי לפתח את השיטה ולגדל את הפטרייה ביקב על הענבים אחרי שכבר נבצרו. בשנת 2000 הפיקה טלי את יין הסמיון האציל המוצלח הראשון. הכמות הייתה קטנה והוא לא יצא לשוק. בשנים שאחר כך הוכן יין הבוטריטיס של יקבי רמת הגולן באופן סדיר. "זה הבייבי שלי" אומרת טלי בגאווה, "ממש שעות על גבי שעות של עבודה וטיפול. מוצר שאני אוהבת במיוחד".

HEIGHTSWINE הוא יין הקרח של יקבי רמת הגולן. שם מתחכם משהו שמשלב את ה"רמה" ומזכיר בצלילו את ה– ICE WINE המוכר מקנדה, גרמניה ואוסטריה. שם, בארצות הקור, הענבים קופאים בכרם והיין הנפלא המופק מהם ידוע במתיקותו ובארומה המרוכזת שלו. למעשה מפרידים את המים הקפואים שבענב והמיץ המרוכז יוצא מהמסחטה עשיר בסוכר ובטעמים.

בישראל אין כמובן את התנאים המתאימים והענבים לא קופאים בכרם. אנשי היקב בוצרים אותם ידנית, מקפיאים אשכולות שלמים וסוחטים אותם כשהם  "קשים כמו אבנים". מכאן ואילך התהליך זהה וההייטסויין של יקבי רמת הגולן הוא יין מאוד ריחני שמשלב טעמי פרי טרופי פריחה ותבלינים. "היין עשוי מענבי גוורצטרמינר,זן שגדל באזורים קרים ואצלנו הוא גדל רק בצפון הגולן. עשינו ניסיונות גם עם זני ענבים אחרים אבל בשבילנו הוא האידיאלי".

It's Sparking

טלי מכינה גם את היינות המבעבעים, בלאן-דה-בלאן וברוט, שניהם מסדרת ירדן. "מעט מוצרים אבל דורשים הרבה יותר שעות יינן מאשר יינות אחרים". ההבדל בין שני היינות הוא בענבים שמהם הם מופקים. הברוט עשוי חציו מענבי שרדונה וחציו מענבי פינו נואר. הבלאן-דה-בלאן כולו שרדונה. הבדל נוסף הוא בזמן המינימום שבו מחזיקים את היין על השמרים בבקבוק. הבלאן-דה-בלאן חמש שנים והברוט ארבע שנים. שני היינות יבשים כמעט באותה מידה. הם מופקים בשיטה המסורתית שמקורה בחבל שמפניין הצרפתי.

היין המבעבע מתחיל בבציר ידני מוקדם ובסחיטה של אשכולות שלמים. אחר כך מוכנס היין לבקבוק עם סוכר ושמרים. אגב, היינות המבעבעים בנוסח שמפניין הם היחידים שמותר להוסיף להם סוכר. את התסיסה השנייה עובר היין בבקבוק שם הוא שוהה תקופה ארוכה על השמרים תוך שהבקבוק מסובב מדי פעם. את הסיבוב הידני של הבקבוקים מחליף היום המחשב שמסובב מדי פעם כמות גדולה של בקבוקים.

התהליך הסופי נקרא דיסגורג'ינג ובו מוציאים את שאריות השמרים שהצטברו בצוואר הבקבוק, בדרך של הקפאתם. חליצת הפקק מאפשרת לגז שביין "לירות" את המשקע הקפוא. בשלב הזה אפשר להוסיף לבקבוק הפתוח חומרים שונים כדי לשפר את היין ולאזן את טעמו הסופי. משלימים את כמות היין בבקבוק, סוגרים אותו היטב בפקק מיוחד שבנוי לעמוד בלחצי הגז שבבקבוק, מהדקים בחוטי מתכת ומשאירים את היין לנוח עוד כמה חודשים לפני שישווק ללקוחות.

לא פמיניסטית

טלי היא הייננית הראשונה בארץ. הרבה שנים הייתה גם היחידה והיא מקוננת על כך שגם היום אין די נשים ביין הישראלי. "תמיד הייתי כמעט לבד ולא יודעת למה אין עוד נשים. נראה לי שנשים בארץ שותות פחות יין מגברים ואין לי תיאוריה למה. אם בטעימה שבה שלושים איש יש רק שלוש נשים זה חבל. אבל אני לא מרגישה נחותה או שמתייחסים אלי אחרת כי אני אישה". היא מספרת שכשלמדה בקליפורניה למדו אתה מספר שווה של נשים ושל גברים. "אני לא פמיניסטית. צריך להיות שוויון אבל אני לא קוראת לזה פמיניזם. אסור לעשות הכללות ואני בכלל לא מקשרת את המקצוע שלי ואת תחום ההתעניינות הזה לגברים או לנשים. אני נמצאת בסביבה גברית ואני אחרת מהם במכלול, בתכונות שונות ולא רק בכך שאני אישה".

"אומרים שהחיך של הנשים יותר רגיש. אני לא יכולה להגיד שזה נכון. יש הבדלים בין אדם לאדם. אני מאוד רגישה לדברים מסוימים ביין, מרירות למשל, ויש שהחיך שלי פחות רגיש מאחרים. לכן טוב שאנחנו פה ארבעה ייננים שטועמים את היין ואנחנו משלימים האחד את השני".

אוהבת להיות קרובה ליין

"בגדול מאוד טוב לי איפה שאני. אין לי שאיפות לשנות את המקצוע, לא רוצה להתעסק בניהול. יקבי רמת הגולן זה הבית שלי ואני מאוד מזדהה. יש לי תפקיד מגוון, היינות הניסיוניים והמחקרים השונים שהם חלק מעשיית היין מרתקים אותי, אני לא משועממת ולא מתוסכלת. בסך הכול ביקב נותנים לי להתפתח ולהתקדם".

היא מרבה לנסוע לכנסים ולתחרויות. לאחרונה סיירה בארה"ב ובדרום אפריקה. בשלב הזה היא לא לוטשת עין לתואר יינן ראשי "התפקידים שלי היום מאוד קרובים ליין ואני אוהבת להיות קרובה ליין. יינן ראשי קצת מתרחק מהיין". היא גם לא רוצה להקים יקב בוטיק "אבל אולי אי פעם בעתיד אראה את הדברים אחרת".

הבת הגדולה הולכת בדרכה של אימא ולומדת בטכניון הנדסת ביוטכנולוגיה ומזון.

עשרים שנה ביקב זו תקופה ארוכה. אמנם, שלוש שנים מתוכה היא עשתה בהולנד לשם יצאה בעקבות בעלה שפעל שם בשליחות של שיווק פירות מישראל. היא "החזירה את החוב מהלימודים בקליפורניה" ודי נהנתה למרות שלא ממש אהבה לעזוב את היקב. "אני מוכנה לעבוד פה עשרים וארבע שעות ביממה. ממש נהנית מכל רגע וכבר הרבה מאוד שנים". 

פברואר 2006