קטגוריות:
| >> רשמי ביקור ביקבים » היקב שנוסד בבית החולים | |
ישראל פרקר יקב חדש נולד והוא השיק את יינותיו החדשים לאחרונה. אני הרי אוהב יקבים חדשים, ובעיקר כשסיפור היקב ומקום הימצאו הוא חלק מסיפור מרתק של היסטוריית ארץ ישראל. כבר מזמן הגעתי למסקנה שאין כמו לימוד ההיסטוריה באמצעות יין ישראלי. כך גם הפעם. אמצע חודש פברואר 2004, חלפתי על פני שדה התעופה בן גוריון והגעתי למושב בני עטרות. אלפי פעמים חלפתי בצומת בני עטרות בחיי, מעולם לא חשבתי על סיפורו ההיסטורי של המקום ורק הודות ליקב ארמו, החדש, זכיתי להשתלב בעוד פרק היסטורי של היישוב בארץ, כשאני לוגם מכוסיות מלאות ביין ריחני וטעים. יקב ארמו נמצא בחצר זו. בשנת 1999 הגיעו אלי יום אחד 3 אברכים מבני ברק, שחורים עם קפוטות, וביקשו לשכור את המבנה בחצר לצורך עשיית יין. תוך זמן קצר הם התחילו לייצר יין. בשנה הראשונה הם עשו 40 אלף בקבוקים. הסתכלתי עליהם בקנאה רבה. את היין הכינו לקהילה החרדית. כיום אני יודע שהם עשו את כל הטעויות שרק אפשר בייצור יין. ובאמת הם כנראה לא הצליחו למכור את בקבוקי היין. הם לא השתמשו בקירור, לא ידעו מהו הבי סולפיד, היין היה פתוח לחמצן ועוד ועוד... הריחות בחצר היו משכרים ומגרים. היו להם 50 מכלים של אלף ליטר כל אחד. נדלקתי מכל העסק. ממשיך מוטי בסיפורו. אסור היה לי לגעת ביין בגלל הכשרות. סיפור היקב הדתי נגמר באותה מהירות בה התחיל, אך חיידק היין החל להיכנס לדמו של מוטי. מוטי גולדמן ממשיך בסיפורו המפתיע. אחרי שבוע הגיע רני לחדרי והזמין אותי למיטה פנויה בחדרו ללא שהכרנו לפני כן, וכך התחברנו. דרך אגב סיפרתי לו על היקב שבמשקי והחלטנו להתחיל ולייצר יין ביחד. ערב אחד שכבנו במיטות וראינו בטלביזיה את תוכניתו של גידי גוב על אוכל. זאת הייתה תוכנית על בישול ביין ובירה. הרעב התגבר אצלנו. טלפנתי לגילי אשתי ב 10 בלילה וביקשתי שתביא מהר אוכל. הייתה זו ארוחה חגיגית משותפת בה הוכרזה הקמתו של היקב. מוטי השתתף בקורס עשיית יין בטירת יהודה ובקורס הכימיה של היין במכון התקנים גם רן גוטליב לא טמן ידו בצלחת. לשניים הצטרף מומחה נוסף, אילן גלבר מחיפה, השותף השלישי שהיה בין מקימי עמותת היקבים הביתיים. בשנת 2002 היה הבציר הראשון ונוצרו יינות הביכורים. בהתחלה לא היה קירור ביקב והיין אוכסן אצל השכן, בבית הקירור לנקטרינות. הענבים הגיעו מהמושבים יונתן ושעל ברמת הגולן, ומכרם בן זמרה שבצפון הגליל. עליתי לקומה השניה של ביתו של מוטי שנבנה ב1934 . ישבנו בעמדת תצפית על היקב שבחצר ועל בית המבקרים העתידי, ומוטי סיפר לי שהוא מקים מיזם תיירותי במקום שיהיה סיור של מחזה בבני עטרות. שלושה שחקנים ילבשו בגדים אוטנטיים של טמפלרים, יסתובבו בין הבניינים ויספרו את ההיסטוריה של המקום. הבכורה תהייה בחודש אפריל. הבטחתי לכם הסטוריה והיא אכן מגיעה. מיהם הטמפלרים, ומה קישרם לבני עטרות? המורה לפיסיקה המתגורר בבית שבנו הטמפלרים שולט היטב בנושא. הטמפלרים, זו כת גרמנית שמאמינה בנצרות אבל לא מאמינה בכנסיה. הם טוענים שהכנסייה נכנסה כחוצץ בין המאמינים הנוצריים לבין ישו והאלוהים. לדעתם כל אחד צריך לעמוד מול אלוהים בעצמו, ללא תיווך הכנסייה. הם הגיעו לארץ והתיישבו בחיפה, בשרונה, שבה נמצאת הקריה בת"א כיום, ובירושלים. הדור השני של הטמפלרים החליטו לעבור לחקלאות בסביבות 1890, והקימו מושבות חקלאיות. אלוני אבא, בית לחם הגלילית, וילהלמה (בני עטרות) ועוד. וילהלמה נבנתה לבנים של בני שרונה. היחסים עם היהודים לא היו טובים. הערבים העדיפו למכור אדמות ליהודים ולא לנוצרים. הם בנו בתי פאר. עם מרצפות מיוחדות ויפות, מרפסות מסוגננות, תקרות גבוהות, חדרים ענקיים, קירות עבים. ביתו של מוטי גולדמן הוא אחד מבתים אלה. בחדר השינה הרצפה מפרקט עץ. הטמפלרים המציאו את המשק החקלאי המעורב, גידול גם בעלי חיים וגם צומח באותה נחלה. הם בנו במושב בשיטה מיוחדת, בתחילה כשהגיעולמקום. הקומה התחתונה של המבנים שימשה לבהמות והקומה העליונה הייתה מיועדת למגורים. כל חזיתות בתי הכפר בקו אחד וכך גם חזיתות הרפתות שבחצרות. גודל כל הנחלות אחיד ומדויק 40 X 250 מטר. עם סימון יתדות ענקיות מבטון בפינות החלקה. כשרווח להם בנו את בתי המגורים הגדולים. המבנה בו מוטי גר הוקם ב1934 ע"י גוי שנטע הרבה פרדסים. על שטחי היישוב הוקמו שישה כפרים בתקופה מאוחרת יותר. נחלים, מגשימים, בארות יצחק, רינתיה , גבעת כח ובני עטרות. במלחמת העולם הראשונה הבריטים הגלו את הגרמנים למצרים למחנות הסגר. הם חזרו ב1920 והמשיכו בעבודתם החקלאית, ובמלחמת העולם השניה שוב הגרמנים היו בצד הלא נכון. יש הטוענים שהם היו נאצים. הם שלחו בנים לגרמניה לחינוך. הם לא למדו או התערבו עם אנשי הארץ. בכניסה לכפר נמצא בניין בית הספר המקורי בו למדו בני הגרמנים ובו לומדים עד היום ילדי בני עטרות. הבריטים שוב הכניסו את הגרמנים למחנות הסגר. הם עיבדו שדות אך אסור היה להם להתרחק מהכפר. ב1933 הבריטים העלו אותם על אוניות והגלו אותם לאוסטרליה. המקום היה נטוש עד 1948 , אז התיישבו במקום פליטים של שלושה ישובים יהודים שנעקרו אחרי מלחמת השחרור. הם היו מפוני בארות יצחק בדרום , שהקימו ישוב בשם דומה כאן. שאר יישוב בצפון ועטרות בירושלים. מקום זה ניקרא בני עטרות מפני שבו התיישבו הבנים של חברי מושב עטרות. לאחר ניסיונות רבים עם שמרים שונים וטמפרטורות עבודה שונות , הגיעו השלושה למסקנה עיקרית שבעתיד ירבו ברכישת ענבים בכרם בן זמרה, שם הם מצליחים להשיג ענבים איכותיים מהם יצא להם היין הטוב ביותר. קשה להם להשיג ענבים איכותיים מרמת הגולן. ענבי איכות מהגולן שמורים כנראה ליקבים אחרים ותיקים יותר. משפחתו של מוטי הגיעה לכפר הטמפלרים ממושב מרחביה ב1965. מוטי מסכם הסבריו בעובדה שיתרונם במיקום היקב והם מאוד נגישים מפני שהם נמצאים בלב המרכז, ולכן הם צופים להרבה מבקרים שיוכלו לסייר בכפר, לאכול במסעדת משק גולדמן ולשתות יינות המיוצרים במקום. בהצלחה ליקב החדש. לחיים, לחיי היין הישראלי.
|
