קטגוריות:

גלריות תמונות
אביזרים, מונחים והמצאות
ארועים עד מאי 2003
אתרים הסטוריים
ביקורת בגובה העיניים
בירה
בישול ויין
בעולם הקולינריה והבארים
גולשים כותבים
גולשים מדרגים ומספרים על יינות ששתו
הביקורת של סוניק
היינות במקרר שלכם
הכל מכל
הכל מכל ביקבים
הכרם, הגפן והבציר
המועצה לגפן היין
הצגות וטיולי יין בארץ
חנוכת יינות
טעימות יין
יין בעולם
יין ובני הנעורים
יין ובריאות
יין וגבינות
יינות ישראל בפחות מ60 ש"ח
יננים כותבים
יקבים ביתיים
יקבים מהעבר
כתבות
לא רק יין
לומדים באקדמיה ליין ובמכללת תל חי
מאמרים
מגזין פורטל היין הישראלי
מומחי יין טועמים ומעלים דעות
מידע על יינות ישראלים
סטודנט ישראלי בצרפת
ספרי יין ישראלי
על היין וייצורו
עם יננים בישראל
פרסים והמלצות יינות ישראל בחו"ל
קורסי יין
רשמי ביקור ביקבים
שונות
שועל בכרם
שמן זית ישראלי
תמונות מכרמי ישראל
תערוכות וירידי יין
Articles
Handcrafted Wines of Israel
History
Israel Wine Industry
Israeli Olive Oil
Kosher / Holy Land
Letters
New Wines
News
Rogov's Tastes
Welcome
Wine Tourism
Wineries
>> הכל מכל » הישראלים לא יודעים כמה הם שותים


סקר חדש מגלה: הישראלים לא יודעים כמה הם שותים

מאת: שגיא קופר אתר "בקבוק"

הציבור הישראלי אינו יודע כמה אלכוהול הוא צורך. כך מגלה סקר שנערך עבור אתר "בקבוק" על ידי מכון המחקר "מותגים". רשויות החוק והאכיפה מטעות אותנו באוזלת ידן.

המחקר מגלה ש- 85% מהישראלים ששותים יין לא יודעים כלל כמה אלכוהול יש בכוס יין אחת. 78% משותי הבירה אינם יודעים כמה אלכוהול יש בכוס הבירה שהם מזמינים בבר, בפאב או במסעדה. רק 8% משותי המשקאות ידעו לציין נכונה את מספר מנות האלכוהול בכוס יין, ורק 7% משותי המשקאות ידעו לציין את מספר המנות הנכון בכוס בירה.

בישראל אין כלל הגדרה נכונה של מנת אלכוהול, אין סימון מידות על בקבוקים או כוסות משקה ולקהל אין יכולת לדעת כמה אלכוהול הוא צורך בפועל. מספר תאונות הדרכים בחגים גדל מפני שהנהגים לא מודעים לנושא ויוצאים לנהוג מיד אחרי ארוחת החג.

מתוך 500 נשאלים (סקר אומניבוס טלפוני שנערך על ידי מכון "מותגים" בחודש אוגוסט 2007), 60.8% אמרו שאינם שותים יין או בירה במסעדה, בר או פאב. מתוך השאר, שהוגדרו כשותי המשקאות – יין או בירה או שניהם - כ- 48% הצהירו שאינם יודעים כמה מנות אלכוהול יש בכוס יין, וכ- 60% אמרו שאינם יודעים כמה מנות אלכוהול יש בכוס בירה של "שליש".

מתוך כלל הנשאלים – שותי משקאות ולא שותי משקאות – בסקר של "מותגים", אנו לומדים שרק אחוז או שניים ידעו לציין את מספר מנות המשקה הנכונות, גם לאחר שהוגדר בפניהם שמדובר ב- 8 גרם אלכוהול במשקה. רק 8% משותי המשקאות ידעו לציין נכונה את מספר המנות בכוס יין, ורק 7% משותי המשקאות ידעו לציין את מספר המנות הנכון בכוס בירה.

סקר מכון "מותגים" מראה שבגלל שימוש בהגדרות לא נכונות, 31% מכלל השותים סבורים שיש מנת אלכוהול אחת בלבד בכוס יין, ואילו 18% סבורים שיש מנת אלכוהול אחת בלבד בכוס בירה. במצב זה,ייתכן שהם יוצאים לנהיגה בכביש כאשר ריכוז האלכוהול בדם שלהם גבוה מכפי שחשבו. אם בקרב שותי האלכוהול הטעות כל כך נפוצה, הרי שייתכן שהמצב גרוע עוד יותר בקרב מי שאינם שותים: הסכנה גדולה במיוחד כאשר מדובר במי ששותים רק לעיתים רחוקות, שתייה בחגים, למשל. אפשר להניח שציבור זה אינו מודע כלל לכמות האלכוהול שהוא צורך בערב, והסכנה עלולה להיות גדולה אף יותר.  הסקר של "מותגים" מראה עוד יותר עד כמה יש צורך לא רק בהסברה ובלימוד, אלא גם בסימון מידות אמיתיות, מספריות-מוחלטות, על גבי בקבוקי משקה וכוסות.

המצב בישראל - שערורייתי

לפי התקן הבריטי ומרבית מדינות אירופה, "מנה" של אלכוהול מוגדרת כשווה ל- 8 עד 10 גרם אלכוהול נקי. מספר המנות במשקה תלוי בנפח המנה ובריכוז האלכוהול של המשקה. למשל: אם בירה מכילה 5% אלכוהול, הרי שבכוס בירה "קטנה", שנפחה 330 מ"ל, יש כ- 17 גרם אלכוהול, שהם כשתי מנות אלכוהול. למידה ולמידע אלה חשיבות רבה, הן ברמה הבריאותית והן ברמה הבטיחותית, כאשר מגדירים "מנת אלכוהול" כמדד לבטיחות בנהיגה או הפעלת ציוד אחרי שתיה.

בישראל אין כלל הגדרה של "מנת אלכוהול", ובטעות משתמשים ב"מנת הגשה" לתיאור מנת אלכוהול. באתר האינטרנט של משטרת ישראל מוגדר כי מנת אלכוהול שווה לפחית בירה (ההנחה היא שמדובר בפחית של 330 מ"ל), כוס יין או כוסית משקה. אם זאת אכן הגדרת "מנת אלכוהול", הרי שהיא שווה לכ- 17 גרם אלכוהול לפחות, מנה שהיא מהגבוהות ביותר בעולם! מבין מדינות רבות, רק יפן והונגריה מגדירות "מנת אלכוהול" בגובה גבוה מזה.

בנוסף, חלק גדול מהבירות שנמכרות במקומות בילוי הן בעלות ריכוז אלכוהול גבוה יותר מה"סטנדרט": מדובר בבירות בעלות ריכוז אלכוהול של 5.5%-  8% ואף יותר. המחוקק הישראלי נמצא תחת הרושם שריכוז האלכוהול בבירה הוא 4%. מרבית היינות שנמכרים היום בישראל הם בעלי ריכוז אלכוהול ממוצע של 14%. המחוקק פועל עדיין על בסיס של 12% ואף 11% אלכוהול ביין.

בדומה לחלק גדול ממדינות אירופה, החוק בישראל מתיר נהיגה עם ריכוז אלכוהול בדם ששווה ל- 50 מ"ג ל- 100 מ"ל דם. בבריטניה, החוק מתיר 80 מ"ג ל- 100 מ"ל. העדר תקינה נכונה ומידע לא נכון שניתן לציבור, גורם לכך שנהגים "עולים על הכביש" אחרי שתיית פחית בירה אחת, כמות שכבר ממילא עלולה לגרום להם ככל הנראה לעבור על החוק.

פתרונות אפשריים: סטנדרטיזציה וסימון

סימון מידת האלכוהול על בקבוקים

בבריטניה, מרבית הצרכנים מסוגלים להעריך כמה אלכוהול יש במנת הגשה - כוס יין, בירה, או כוסית משקה. שישה מכל עשרה נשאלים העריכו נכון שפיינט של לאגר – "בירה לבנה"-  בריכוז 4% אלכוהול מכיל בערך שתי יחידות אלכוהול. כמות דומה ידעו להעריך את כמות האלכוהול שיש בבקבוק אלכופופ, כמו סמירנוף אייס או דומים לו. מעל 70% ציינו נכון ואמרו שבכוס יין קטנה – 125 מ"ל – יש 1.5 יחידות אלכוהול (לפי 12%). לדעת מומחי האתר "בקבוק", העובדה שמידע זה מצוין בברור על תוויות בקבוקי הבירה והמשקאות האלכוהוליים, והוא מוצג בפני קהל השותים, היא זאת שנמצאת בבסיס ידע זה. לשם השוואה, על בקבוקי יין אין ציון של מספר מנות האלכוהול, ואכן, 75% מהציבור בבריטניה לא יודע לציין כמה אלכוהול יש בבקבוק יין. (נתוני Wine Intelligence 2007).

הצעתי היא לתקן את תוויות הבקבוקים באופן שבו מספר מנות האלכוהול יצוין על גביהם.

מידות וכוסות

בישראל אין חובה לציין את נפח מנת המשקה המוגשת: אין חובה לסמן כוסות יין, בירה או משקאות אלכוהוליים, כשם שאין חובה לסמן כוסות מיץ או קפה. שני הדברים אינם תקינים מבחינה צרכנית, כיון שהלקוח לא יכול לדעת כמה משקה הוא מקבל בכוס. בגלל הבדלים בצורות הכוס, עובי הזכוכית ותחתית הכוס, אין ללקוח שום דרך להעריך את כמות המשקה; הנזקים לכיסו של הצרכן יכולים להגיע לכדי 20 – 30% ממחיר המשקה: משקלים בודדים לכוס בירה "קטנה", ועד 15 ש"ח ל"שוט" של וויסקי.

מידות ומנות

כמות האלכוהול המכסימלית המומלצת לצריכה בבריטניה עומדת על 3 – 4 מנות אלכוהול ליום לגברים, ו 2 – 3 מנות לנשים. מספר זה שווה בערך לשליש בקבוק יין (מינימום של 12% ב- 750 מ"ל) או 250 מ"ל של יין – "כוס גדולה", כפי שהיא מסווגת בבריטניה בפאבים או מסעדות. בישראל מוגדרת "מנת משקה", ללא כל ציון סטנדרטי או מדיד של כמותו או ריכוזו.

ספטמבר 2007