דוד גונן

כל זמן שאינך מתנסה בזאת, אינך מאמין בכך. אבל, אין מה לעשות - הכוס קובעת. לא יעזור. בתחום אחר של חיינו יש עוד ויכוח: האורך קובע או שאינו קובע? בעניין איכות הטעימה והלגימה של היין, לעומת זאת, אחרי הערב, אין עוד ספק (לפחות אצלי): הכוס קובעת. התכנסנו היום לטעימה של יינות ישראליים, בכוסות מאד לא ישראליות – כוסות רידל, מאוסטריה. זאת, על-פי ההזמנה האדיבה ובאירוח הנדיב של עידן גליק מ-"יין ישראלי". הפורום היה קטן: 12 איש ואישה וביניהם שמות מוכרים מהפורום, כמו אהוד, ריטה ומאיר ובוקי.
אחד מ-"שולחנות האבירים" המפארים את חלל החנות (המרשימה גם כך) היה ערוך ועמוס במאכלי הטעימות המקובלים. אולם, "כוכב" השולחן לא היו המאכלים הללו, אלא מִסְדר מרהיב של כוסות יין. לפני כל כסא הייתה מונחת מָצָעית (placemat, בלעז) ועליה מסומנים ששה עיגולים ממוספרים. בתוך חמישה מהעיגולים הוצבו כוסות מתוצרת רידל (מסדרת vinum, כפי שהוסבר בהמשך). בעיגול השישי הונחה כוס שאינה מתוצרת רידל ושכּוּנְתה "הג'וקר". כוסות הרידל בלטו ביופיין ובברק הנוצץ שלהן, מה שהישרה על חלל החנות כולו אוירה של הדר ואלגנטיות. בהמשך הוברר גם שלכל אחת מהכוסות יש שם משלה, על פי זן היין המומלץ לשתיה בה (כוס שרדונה, כוס סוביניון בלאן, קברנה וכד'').

הטעימה נערכה, בהנחיה של נציגת רידל – כרמית. כרמית הציגה עצמה כמדריכת יין מזה 11 שנה (היא יוצאת בקרוב לפרזנו שבקליפורניה ללימודי ייננות, ובכוונתה לשוב ולייצר, אצלנו, יין משלה. בהצלחה). היא הרצתה על דרכי ביצוע הטעימה הידועים – על השימוש בחושי הראיה, הריח, הטעם והמישוש, במהלך הליך הטעימה כולו והדגימה אותו. הטעימה שבצענו בפועל לא היתה אלא משחק ב-"כוסות מוסיקליים". מזגנו יין לכוס הג'וקר, הרחנו, העברנו לכוס מספר 1, הרחנו בכוס זו, ממנה לכוס 2 ושוב הרחה. לאחר מכן – טעימה בכוס הג'וקר והתרשמות, טעימה בכוס מספר 1 והתרשמות ולאחריה כוס מספר 2, וחוזר חלילה. כך טעמנו ושתינו שלושה סוגי יינות - סוביניון בלאן, שרדונה וקברנה סובינון, בשני סיבובים ובקומבינציות שונות של סוגי כוסות. ועכשיו העיקר: הן בהרחה והן בטעימה, התגלה שוני בין סוגי הכוסות השונים. והשוני לא היה מינורי, אלא מובהק. כוס הסוביניון בלאן, למשל, הסבירה כרמית, בנויה כך שהיא "מכוונת" (לא מצאתי מילה אחרת) את הטועם לחוש את טעם היין, לראשונה, באזור קדמת הלשון (אם אני זוכר נכון) מקום בו איכויות הזן באים לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר; כך גם לגבי השרדונה, השונה באופיו ובודאי שגם לגבי זני היינות האדומים, שכל אחד מהם הוא בעל אופי מיוחד משל עצמו. הכוס של רידל בנויה כך שההרחה והטעימה יביאו לידי ביטוי מקסימלי, את המאפיינים הייחודיים לזן, באופן שמבנה הכוס "מכוון" את הטועם לחוש את טעם היין לראשונה, באזור, בחלל הפה, המתאים ביותר לזן שעל הפרק. ואכן, ריחם של היינות וטעמם היו הטובים ביותר, כאשר הורחו ונטעמו בכוסות שנבנו עבורם ונקראים בשמם. בין הכוסות האחרות היו גם כאלה שממש העלימו את האיכויות של היינות, הן בהרחה והן בטעימה. כך לדעת רוב, אם לא כל המשתתפים.

מה שקובע את הייחוד של כל כוס הוא צורתה של הכוס. כך ניתן גם לחקות את הצורות ויצרנים רבים, מתחרים של רידל, עושים זאת. ייחודו של רידל, לדברי, לדברי בלהה לרר – יבואנית רידל, בארץ – היא באיכויות היצור. בלהה הציגה בפנינו, מתוך המבחר המוצע ב-"יין ישראלי" כוסות מסדרות גבוהות יותר של רידל; כוסות העשויות מקריסטל ובניפוח ידני, ושמחירן מרקיע שחקים.
סיימנו את המפגש בסקירה קצרה של מוצרים נוספים של רידל, כמו -כוס הטעימה המוזרה וה-"תופעה" החדשה מבית היוצר של רידל - כוסות היין ה-"פִּסְחים", כלומר נטולי הרגל.
נו, אבל זה כבר נכנס לתחומי הקוריוז.
תודה לעידן, לכרמית ולבלהה על הערב המהנה והמעשיר.

יוני 2004