מאת: אבי הלוי

תערוכת היין הבין לאומית הראשונה בישראל, שהתקיימה  אצלנו לאחרונה, תיזכר כשלב  נוסף וחשוב בדרכה של תעשיית היין הישראלית אל הבין לאומיות הנכספת. לדעת רבים, אנו נמצאים בתחילתה של המהפכה הרביעית בתעשיית היין הישראלי והיא החשיפה לעולם הגדול. אתר האינטרנט בשפה האנגלית IsraelNN דיווח לקוראיו על התערוכה בפרט ועל תעשיית היין הישראלית בכלל, ואת עיקר הדברים אנו מביאים כאן לפניכם. מענין לראות כיצד מוצגים הדברים בעיני הקורא בחו"ל. את המאמר כתב Zev Stub, עיתונאי יהודי שעשה עלייה וכותב, בין היתר, בג'רוזלם פוסט.

"תעשיית היין הישראלי חצתה אבן דרך חשובה לאחרונה עת התקיימה בה, בפעם הראשונה בישראל, ועידת יין בין לאומית" פותח Stub את הכתבה. מענין לציין שאת התערוכה, התחרות, הסיורים שנעשו לאורחים מחו"ל, סדנאות הטעימה ויתר הפעילויות שמסביב לאירוע מכנה הכותב 'ועידה', מושג שבהחלט ממצה את מה שקרה כאן בחודש שעבר (א.ה.). מוסיף Stub ואומר: "הועידה, שנועדה להעמיק את ההיכרות בין יצרני היין המקומיים לבין העוסקים בענף בארצות אחרות, היא ציון דרך נוסף בדרכה של תעשיית היין הישראלית הזוכה לאחרונה לתשומת לב גוברת והולכת בעולם".

"מדוע נעשה היין כל כך פופולארי בישראל?" שאל Stub את אודי קפלן, מנהל יקבי עמק האלה, וקפלן השיב: "בעשר השנים האחרונות, עם העלייה ברמת החיים המקומית, יותר ויותר ישראלים נסעו לחו"ל ולמדו ליהנות מיינות איכותיים בבתי קפה ומסעדות בעולם. אנשים החלו להתעניין ביין וללמוד על יין וזה הגביר את הביקוש ליינות איכותיים. במקביל העלו היקבים המקומיים את המודעות לצורך ביין איכותי, קמו עוד יקבים וכל זה ביחד הגביר את התחרות והענף החל לצמוח במהירות".

"בתערוכה הציגו כ- 150 יקבים משלושים וחמש מדינות", מספר Stub לקוראיו. "הוצגו יינות בטווח מחירים שבין 30 ל- 250 שקלים, מחצית מהם יינות כשרים. נתונים אלו אינן מייצגים נאמנה את נושא היינות הכשרים בישראל מכיוון שבפועל כל חמשת היקבים הגדולים בישראל הם יקבים כשרים, וכך גם לגבי יקבים בינוניים רבים. לעומת זאת, רוב יקבי הבוטיק הקטנים אינם כשרים."

"בין אם מדובר ביינות כשרים אם לאו", ממשיך Stub וכותב, "כמעט כולם כאן משתמשים במילה 'מהפכה' כדי לבטא את מה שעובר על תעשיית היין הישראלית. הצריכה בשוק המקומי גדלה בקצב של 10% לשנה והגיעה לאחרונה להיקף של מאה וחמישים מליון דולר. קונסורציום שהוקם על ידי מכון היצוא הישראלי והמועצה לגפן היין מנסה לקדם את יצוא היין הישראלי, אשר עומד כיום על סדר גודל של חמישה עשר מליון דולר לכלל מדינות העולם. בין מטרות הקונסורציום להכפיל את היצוא לארה"ב והגיע להיקף של חמישה עשר מליון דולר, לארה"ב בלבד, בתוך שלוש שנים".

Stub פגש את מישל מרציאנו, הבעלים של היקבים רמת חברון ונח, שעבורו, כך הסביר מרציאנו, ההשתתפות בתערוכה הייתה חשובה ביותר מאחר והוא רואה פוטנציאל גדול בחשיפה לשוק העולמי הכשר. בשיחה עם Stub סקר מרציאנו את שלושת השלבים הקודמים במהפכה שעברה תעשיית היין הישראלי, החל מתקופת הברון דה רוטשילד, עבור דרך הופעת יקבי רמת הגולן על המפה וכלה בשלב השלישי שהחל לפני כחמש-שש שנים עת התחילו לקום בזה אחר זה עשרות עד מאות יקבי בוטיק קטנים ששינו את הטופוגרפיה של ענף היין. "אנו עובדים כעת על המהפכה הרביעית", אמר מרציאנו ל Stub, "והיא הבאת בשורת היין הישראלי לשוק העולמי, הכשר והכללי. זה מה שיביא אותנו לתקופה חדשה".

כותב  Stub : "ייצור יין הוא אינו ענין חדש בארץ העתיקה הזו. התנ"ך, המישנה והתלמוד מלאים בהתייחסויות, לעיתים בפירוט, לנושאים הקשורים ליין כמו בציר, ייצור יין וצריכת יין. מימצאים ארכיאולוגיים רבים מעידים על תעשיית יין מפותחת שהייתה כאן לפני שנים רבות. לגבי רבים, זה יוצר קשר מיסטי לייצור יין בישראל כיום. ויש אחרים, הרואים דווקא את עתידו של הענף בישראל בחידוש ומודרניזציה. כך ניתן היה לפגוש בתערוכה יקבים כמו תבור ובנימינה המשתמשים בפקקי הברגה במקום פקקי שעם, יקבים כמו יקב ססלוב המשתמשים בשבבי עץ במקום חביות עץ, ויקבים כמו יקב רימון המייצר יין מרימונים ויקבי גוש עציון המייצרים, בנוסף ליינות רגילים, גם יינות מאוכמניות ודובדבנים."

"האם יש לענף היין הישראלי את מה שדרוש כדי להפוך לשחקן משמעותי במגרש הבין לאומי?" שואל Stub ומשיב: "מומחים רבים טוענים שהתשובה כנראה שלילית. לרוב היקבים הישראליים אין את ההון הדרוש לשווק ולהפיץ את יינותיהם בעולם. וגם אם בעיה זו הייתה נפתרת, אין ליקבים אלו מה להציע בשוק היינות הלא יקרים. רוב צרכני היין בעולם מחפשים יינות במחירים לא גבוהים ולתעשיית היין הישראלית קשה להתמודד מול תעשיות יין ענקיות כמו צ'ילה, ארגנטינה ואוסטרליה".

אלי בן זקן, הבעלים של יקב 'קסטל' שהפך ליקב כשר החל מבציר 2003, חושב שלתעשיית היין הישראלי יש יתרון יחסי במקום הטבעי שלה והוא שוק היין הכשר. "ההחלטה להפוך ליקב כשר, אך היטיבה עמנו", אמר בן זקן ל- Stub. מוסיף Stub  ומספר: "גם יקב צרעה, שליד בית שמש ביצע מהלך דומה והשיג את אותן תוצאות. מאז הקמת מדינת ישראל עלתה בה צריכת היין השנתית הממוצעת, הן בקרב הצרכנים הדתיים והן בקרב הלא דתיים, מ- 3.9 ליטר לנפש, ל- 6.5 ליטר לנפש ומומחים מעריכים שהפוטנציאל הוא 12 עד 15 ליטר לנפש. אם יעד זה יושג, תעבור ישראל את ארצות הברית, שם הצריכה השנתית הממוצעת עומדת על 11 ליטר לנפש. יחד עם זאת, זה עדיין רחוק מאוד ממדינות כמו צרפת, איטליה וספרד, שם הצריכה השנתית הממוצעת עומדת על 60 ליטר לנפש.

סוחרי יין המעוניינים לשווק יינות ישראליים ימצאו על המדפים את כל סוגי היין האפשריים, החל מזנים אדומים מסורתיים כגון קברנה סוביניון ומרלו, יינות לבנים מסורתיים כמו שרדונה או ריזלינג ועד יינות מזנים שונים ומגוונים כמו סירה, פינו נואר, זינפנדל, סנג'ובזה, מוסקט, סוביניון בלאן ואחרים. התחרות בין יצרני היין הגדולים בישראל הולכת ומתחממת וכך, כאשר תעשיית היין הישראלית משיגה אבן דרך אחר אבן דרך, דבר אחד נראה בטוח: הטוב ביותר עדיין לפנינו".

סיכום ודעה אישית: יש להביא בחשבון שכותב המאמר, Zev Stub הוא עיתונאי הכותב עבור המגזר הדתי. אין בעובדה זו לגרוע מן האמיתות הנאמרות במאמר. הדעה שתעשיית היין הישראלית עברה את שלושת המהפכות המוזכרות במאמר (תקופת הברון דה רוטשילד, הקמת יקבי רמת הגולן ויקבי הבוטיק הקמים לאחרונה חדשות לבקרים ומשנים את הטופוגרפיה של ענף היין) – היא דעה משותפת ומוסכמת על כל העוסקים בענף. החידוש הוא בתשומת הלב הניתנת למהפכה הרביעית, והיא עובדת החשיפה ההולכת וגדלה של יינות ישראלים לעולם הגדול. שיהיה לנו בהצלחה.

יולי 2006.