מאת: שלי פז

מהפיכת היין בישראל עדיין לא הושלמה. למעשה, היא רחוקה עדיין מלהיות שלמה. כל זמן שמלצר או מלצרית מציעים ללקוחותיהם יין אדום, קברנה או מרלו, לא יבינו כי לא פחות חשוב מה שם היין שהם מציעים לקליינטים, הוינטאג', מי היצרן והאם מדובר ביין בסגנון עולם חדש או ישן, הרי שהעבודה עוד רבה. 

אמנם דרך ארוכה נעשתה מהימים בהם הסתכם הידע של השותים והמשקים בבחירה בין "יבש או חצי יבש", אך הדרך עוד רבה, זה ברור. מה שבטוח, הכוונות הן טובות. 

הנה, לפני שבועות אחדים סיים המחזור הראשון של חוג לימודי היין במכללת רמת גן שנת לימודים פורייה. כמעט 40 בוגרים חדשים מצטרפים בימים אלו אל קהילת ותעשיית היין הישראלית. חלקם ינתבו את הידע שרכשו אל תפקידי מכירה כגון מלצרי יין (סומלייה) ומשווקיו, אחרים יעשו שימוש בידע האגרונומי שצברו לגידול ענבי יין בכרמים שכבר ברשותם, מיעוטם הרוויחו השכלה שתסייע להם בעריכת אירועי יין והבאת יצרנים תחת קורת גג אחת, מקצתם יחטאו בביקורת יין, יהיו אלו שימשיכו או יתחילו לייצר יין ולבסוף אלו שימשיכו לאהוב יין "מרחוק". וזה בסדר, כי אלו וגם אלו הם מה שמכנים קהילת אוהבי ומביני יין.

בניית קהילת יין בישראל אינו עניין פחות מכינון תעשיית יין הלכה למעשה. הרי יין ללא צרכנים "חכמים" סופו להישאר בבקבוק, על המדפים או במשטחים. צרכנים "חכמים" זה אומר אוהבי יין המבינים מדוע הם אוהבים סוג יין כזה או אחר, מהם סגנונות העשייה, מה מגיע להם לקבל בכוס ויותר מכל, צרכנים המוכנים להתנסות, לטעום לחקור.  

בערב של סוף השבוע התכנסו בוגרי חוג לימודי היין של מכללת רמת גן לחגוג את סיומה של שנה מוצלחת בבית היין היפואי של חיים גן, המוכר יותר כ"איש הענבים" בקרב חברי קהילת היין הישראלית המצומצם יחסית לעת עתה. 

מיותר לציין שהיה זה ערב מקסים שהיין בו קירב את הלבבות, האוכל חימם את הקרביים והשיחה זרמה בטבעיות. זה מה שיין טוב בליווי חברה טובה עושים. 

יומיים לאחר האירוע כתב לי חברי לספסל הלימודים, שוקי סיני, שבדרך הטבע הפך לאבי גיבוש ואירועים של חברי הקורס. סיני ביקש שאתן כתף להקמתו של מועדון יין של חברי הקורס מאחר וחשב שאני צלע חשובה בקרב התלמידים (או שמא התכוון שברשותי אינטרנט עם פס רחב וכל כתובות המייל של התלמידים....?). הסכמתי מיד, אבל ברור לי שלא מדובר פה באתגר מורכב כי רוב אם לא כל תלמידי המחזור הראשון בחרו ללמוד יין יותר לעומק ובמהלך שנה אינטנסיבית ועמוסה מתוך אהבה אמיתית לנושא. מה אתם יודעים, אפילו אבא משה שור מיקבי ציון הוותיק (בן הלמעלה מ-150 שנה) והמקפיד על צריכת וייצור יין כשר, רצה ללמוד עוד. חשבתי שבטוח יהיה להניח שהבוגרים ישמחו להיפגש אחת לחודש-חודשיים על מנת לשתות יין, לשוחח, לצחוק ולשמוע רכילות מעולם היין הישראלי הקטן כל כך.

מה שלא בטוח זה כיצד סוללים דרך להרחבת הקהילה הזו והבאת רזיה לעוד אנשים שרוצים לדעת, אבל לא יודעים היכן להתחיל. לאלו שעומדים מול מדף היינות בסופר והולכים לאיבוד, אלו שמתלבטים האם כדאי להכניס יין כדרך קבע לארוחת הערב המשפחתית היות ושורשי התרבות הישראלית אינם כוללים היסטוריה עתיקת יומין של צריכת יין. 

הנושא הזה עלה לא אחת בשיעורים השבועיים. הייננים שבינינו לא אהבו את ההצעה להוזיל את מחירי היין במסעדות ובחנויות היין המקצועיות. מיין לא מתעשרים, הם השיבו, והמעט שאנו מרוויחים לא ניתן להוזלה ובמקביל אין לנו שליטה על תמחור היינות במסעדות, הם הסבירו. ברור שהוזלת יין תשתלם בטווח הארוך ויצירת מחיר תקרה מחייב ואחיד לכל המסעדות, למשל, הוא צעד שעשוי להרחיב את מעגל שותי ואוהבי היין שיוכלו להרשות לעצמם בקבוק יין עם הארוחה או שתי כוסות במהלכה, כל עוד המחיר סביר וכוס יין אינה מתומחרת כמנה ראשונה. 

הצעה אחרת נקשרה לשיווקיות היין והתחום לקהל הצרכנים הרחב יותר. הבאת ידע רחב יותר והשכלה בסיסית ואולי אף יותר מכך אל הלקוחות הפוטנציאלים, לא אלו שכבר מכירים, עשויה לסייע בפתיחת הלבבות. נטרול הגישה שמי שמבין ביין הוא יאפי מפונק, בלשון עדינה, עשויה לחולל פלאים למעמדו של המשקה. ממש כמו שהמבינים בבירה לא נתפשים כאליטיסטים מתבדלים.

רעיון מרגש אחר היה פתיחתה של תכנית ללימודי תואר ראשון ואולי אף שני בגבולות ישראל. האם לא הגיוני להניח שסטודנטים מכל העולם שמוכנים לבלות 3-4 שנים באוסטרליה הרחוקה לא ישמחו לבחון את האפשרות ללמוד דווקא בישראל שיתרונותיה מרובים? האם מדינה שמתגאה בפקולטות מהטובות בעולם ללימודי מדע וטכנולוגיה, חקלאות ומדעי הטבע בכלל לא יכולה להקים פקולטה רצינית ללימודי ייננות? הרי הן אוסטרליה הרחוקה, קליפורניה היקרה, צרפת ואיטליה המדברות בשפות לא בינלאומיות, ניצלו את התחום להופכו לאבן שואבת לצעירים. 

מדאיגה, לטעמי, המגמה בקרב יינני ישראל להסתגר בהנאתם לייצור יין מצוין ללא קשר למחיר הסופי, למצב השוק ולעתיד התחום. כן, הם גם מייצרים יינות שולחן במחירים סבירים אבל מה שסביר בעיניהם נחשב יקר באירופה, למשל.

 בכל מדינה שתרבותה מושתתת על יין, נראה כי היין כמעט זול מהמים המינרלים. לא כי הם מייצרים בכמויות אדירות אלא כי זה חלק מתרבות, כמו לחם אחיד בשבילנו, שירותי בריאות מסובסדים לכל או שירות צבאי חובה.   

כמו בכל נושא אחר, צריך להחליט האם אנחנו מצטרפים לקהילה הבינלאומית ומציגים סטנדרטים דומים או שמא אנחנו מייצרים כי אנחנו טובים ואחרינו המבול.

יולי 2007