ישראל פרקר

שמורת המסרק, השוכנת בסמוך לצומת שורש, ממעל לשער-הגיא בדרך לירושלים, בגובה 630  מטר מעל לפני הים, מיוחדת בעצי האורן הגדלים בה   ובולטים למרחוק. הם שהקנו למקום את שמו "המסרק  "כי בעיני לוחמי מלחמת השחרור, דמו האורנים הבולטים על קו הרקיע, לשיני מסרק.

בשמורה תעלות קשר שנחצבו במהלך מלחמת השחרור על-ידי לוחמי פלמ"ח, כדי להגן על המקום. שמורת המסרק נכבשה על ידי כוחותינו במהלך מבצע" מכבי", במאי 1948.
במרכז השמורה עומד מבנה קבר מוסלמי טיפוסי בן שני חדרים. זהו קבר-שייח אשר בעבר ביקרו בו מוסלמים, ואז גם היה נאה ומטויח. כיום, המבנה מוזנח ואפל. מיהו הקבור כאן, אין יודעים בוודאות. יש אומרים, שכאן קבור עג'מי, שהמסורת מייחסת לו קרבה למוחמד הנביא המוסלמי. מסתבר שקיים היה קשר בין השייח הקבור כאן לבין הכפר הערבי בית-מחסיר, שעל חורבותיו יושב כיום היישוב בית-מאיר.

במהלך מבצע "מכבי," ננטש המקום, ובשנת 1950 הוקם שם היישוב הדתי בית-מאיר, על-שם הרב מאיר בר-אילן, ממנהיגי המזרחי. למקום עלו עולים ממקומות שונים, והם מושב חקלאי, המתבסס על גידולי פירות הררים (אפרסק, שזיף תפוח), וכן על גידולי עופות בלולים. חלק נכבד מהתושבים עובד מחוץ למקום.

נוף נהדר  נגלה לעיני משמאלו של הכביש המוביל מצומת שורש למושב בית מאיר, בנוסעי לביקור ביקב  הבוטיק הכשר שהקימה משפחת גרינגרז במקום, יקב המסרק. משטחי אינסוף של יערות ירוקים הצמחים בבקעה עמוקה, כשהכביש סלול על סף התהום. מימין מפארים את הגבעות הפונות לכיוון מערב, כרמי מושב שורש.

ביקב קיבלו את פני האחים נחום וחנוך ואבי המשפחה משה גרינגריז. משפחה מלוכדת, שבמרכז ענייניה היקב שבנו בעצמם בעשר (כלומר ב30) אצבעותיהם.
10,000 בקבוקי יין יוצרו ביקב בשנת 2003 והשנה תוכפל הכמות, ויגיעו לייצור של כ20,000 בקבוקים, הרוב יוקדש לייצוא. לצורך עמידה במשימה נרכשו עוד שני מיכלי תסיסה חדשים ליין אדום (המיכלים  בנפח 6,500 ליטר כל אחד, נמצאים בשכיבה כדי שמגע הקליפות הם הנוזל יהיה מכסימלי למיצוי מיירבי), וכן  מערך חדש ואוטומטי למילוי בקבוקים ופיקוק עם ואקום. מהירות המילוי כ- 1000 בקבוקים בשעה. בסוף המילוי מוכנס לבקבוקים גז סי או 2 לפילוס היין ויישורו לגובה נידרש. עודפי היין נשאבים חזרה למיכל המילוי.  בעמדת הפיקוק מיוצר ואקום בכל בקבוק לפני החדרת הפקק, לצורך הוצאת החמצן, האויב הגדול של כל יין.  בזמן התהליך דואגים לדקור את הפקקים בצורה אקראית כדי לבדוק את רמת הואקום.   נרכשה  גם מכונה אוטומטית להדבקת תוויות, העובדת במהירות של  800 הדבקות  בשעה. את המדבקות מדביקים רק לפני השיווק, כדי שלא יפגעו ע"י עובש או מהשתחקות במגע בין הבקבוקים. לכל מדינה הוכנה תווית אחורית אחרת  הצריכה לעמוד בתקן של אותה מדינה.

בארה"ב, למשל, צריך לכתוב על התוויות כל מיני אזהרות משונות שנדמה שאם היו  קוראים אותן באנגליה או בשוויץ לא היו מסתכנים שם בשתיית יין. לפני שהיין יוצא ללקוחות הוא עובר בקרת איכות נוספת לראות שהפקק יבש ורק אז  שמים את הקפסולות.

הסתובבתי עם שני האחים הגבוהים (הנראים כתאומים, אבל הם לא ) בין המכונות והמיכלים וחשתי בגאווה הרבה הפורצת מהם. חלומם הקטן לייצר יין כשר במושב בית מאיר ממשיך ומתגשם ביותר גדול, ויינותיהם מפארים  גם את מדפי חנויות היין השונות באירופה ובארה"ב, אם כי עדיין בכמויות קטנות מאוד יחסית לשוק האדיר בגודלו.

מכונה נוספת שנרכשה לאחרונה ליקב היא מכונה לשטיפת בקבוקים. מניחים בה 8 בקבוקים בכל מנה ובזרם של מים חמים (60 מעלות) הם נשטפים.  לפי  הנחיות משרד הבריאות חייבים לשטוף את הבקבוקים כדי לנקות ולהשמיד בקטריות המזיקות ליין.
שני חדרי קירור יש ביקב. 40 חביות צרפתיות חדשות נרכשו לאחרונה משלושה יצרנים בצרפת אחרי שהסתובבו האחים בשלושה יקבים מפורסמים בצרפת, טעמו יינותיהם, התייעצו והגיעו למסקנה מה מתאים להם ביותר. כל חבית נותנת ליין טעם אחר.
ביקב המסרק לא אוהבים את טעם החביות האמריקאיות. (שעלי הוא דווקא מאוד אהוב)
למה שני חדרי קירור? שאלתי. החדר הנוסף  מיועד לתסיסה המלולקטית הדורשת  טמפרטורת סביבה  קבועה של  14 מעלות. בחדר השני הייתה טמפרטורה של  15 מעלות ובו נמצאות חביות היין אדום המיושן בהם כ 18 חדשים. כמו כן נשמרים בקירור בקבוקי היין המוכן עד ההוצאה לשוק.

רעש בעבוע משונה נשמע מסביב. זה היה קולו של הגז שנוצר מתסיסת השרדונה הצעיר מבציר 2004  שגרם לבעבוע המים בשסתום החד כיווני הנמצא בכל חבית. את השרדונה 2004 בצרו מכרם בבנימינה. כ 5 טון, ועוד טון לניסיון נבצר בכרמי יוסף בכרם של משפחת שוסיוב.

בחביות אחרות בחדר הקירור נמצא עדיין גם השרדונה 2002 שיבוקבק בקרוב. יין עם ריח פרחוני נעים וטעמי פירות טרופיים ולימון.

יין לבן נוסף שטעמתי היה הגווירצטרמינר, יין חצי מתוק. יין כזה מבציר 2003 כבר נמכר באנגליה. אהבתי מאוד את היין המתאים לקינוח אף כי אינו מתוק לגמרי.  3.5 גרם סוכר לליטר יש בו. הסוכר ביין הוא חומר משמר הנותן  ליין אורך חיים ארוך  יותר למרות שהיין אינו רואה חביות עץ. המתיקות מדגישה טעמים וריחות הנמצאים ביין.  כך הסביר לי נחום, יינן היקב.
טעמתי גם את המרלו 2002 שעדיין נמצא בחביות ועוד לא הגיע לאיזון מושלם, העץ קצת שולט בו אחריו נמזג לכוסי המרלו 2001 שכבר נמצא בבקבוקים אחרי שיושן 16 חודשים בחביות עץ. טעם עשבוני, גוף בינוני וארומות של פירות יער.

שנת 2001 הייתה שנת שמיטה. היהודים בארה"ב לא שותים יין משנת שמיטה.  ולכן כל היין של 2001 לא יצא לארה"ב. 6,000 בקבוקים יוצרו ביקב באותה שנה וכמעט כולם נמכרו בארץ. האמריקאים דורשים כשרות גבוהה OU. יינות המסרק מפוקחים ומיוצרים בהתאם לדרשות כשרות זו, המקובלת על כל מגזרי הקהילה היהודית שם.

משנת 2004 יקבלו ביקב המסרק את ענבי הקברנה ,מרלו והגוירצטרמינר מכרמי מושב שורש הסמוכים לבית מאיר.

המיזם Handcrafted Wines of Israel , שיזמו יקבי כרמל כולל גם את יינות יקב המסרק הכשרים. אנשי כרמל טעמו את יינות המסרק, אהבו אותם והחליטו להוסיפם ליינות אותם הם משווקים בעולם. זאת, לדעתי תעודת כבוד ליקב הקטן. וכך הגיעו יינות היקב לארה"ב,אנגליה ושוויץ.

"שמנו  לעצמנו יעד שעיקר השיווק יהיה לארצות הברית. אנו גם משווקים בצורה עצמאית את יינותינו בארה"ב באמצעות חברת "הרצוג" שאנשיה אוהבים מאוד את היינות."

 היין באנגליה לא מופנה רק לקהילה היהודית  והוא נמכר גם ללא שותי יינות כשרים בדרך כלל.

משה, אבי המשפחה המעורב רבות בענייני היקב וכלכלתו הסביר לי באריכות את נושא עשיית היין הכשר.  יין ניתן ליהודים לשתיה כדבר קדוש. מקדשים על היין בליל שבת. יין בהלכה הוא קדוש ולכשרות יין בהלכה יש יותר הקפדה מהכשרות לבשר ומוצרי חלב. ההלכה העוסקת ביין כשר מתחילה מגידול הענבים בכרם.  מכרם הצעיר מפחות מ4 שנים אסור לקבל ענבים לייצור יין. לפעמים בכרם זקן  מוסיפים שתילים חדשים במקום אלה שמתו. ענבי שתילים אלה הם עורלה וכרם  כזה חייב כולו לחכות 4 שנים עד שכלענביו יהיו כשרים ליין גם בגלל הכמות הקטנה של הענבים הצעירים.
כל החומרי בהם משתמשים ביין חייבים לעבור את אישור המשגיח הדתי  שהם חמרים כשרים. הרב המשגיח הוא בעל הכשרה ליין ומתן כשרות.

 יקב  המסרק הוא יין כשר למהדרין מן המהדרין עם כל האישורים. העבודה נעשית  בו רק ע"י בני המשפחה הדתיים. לא מכניסים כל עובד זר לעבודה במקום.

כשגומרים לייצר את היין  מגיע  הרב  ומפריש תרומות ומעשרות,  כאחוז וקצת, כדי להזכיר את מנהגי העבר.

אסור לאדם לא דתי  לגעת בבקבוק עד שלא עבר שני פיקוקים. לכוס השותים חייב למזוג את היין אדם דתי בלבד, כדי שלא תפגם כשרותו. ליין שעבר בישול אין בעיה שאדם זר ימזגו בלי לחללו. יינות יקב המסרק לא מבושלים.
נידמה לי שאין מה להוסיף בנושא. עכשיו אני בטוח יותר מאשר בעבר שיקב המסרק כשר למהדרין.

לכוסות נמזגו עוד יינות. הראשון היה קברנה סוביניון 2001. יין בעל צבע אדום חזק וגוף מלא ורב טעמים שיושן 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות. טעם העץ(טעם העשן) מורגש קלות בתוספת לפירותיות הרבה. טעם שירוי ארוך בפה.
בקיצור יין שלא מבייש את הארץ בחו"ל.

הראש כרגיל קצת סחרחר (הרגשה שתחלוף, גם כרגיל, תוך דקות ספורות) ולכוסי נמזג עוד יין. זה היה יין בלנד מ7 חביות שונות מבציר  2002.  בבלנד היו  יינות מ4 חביות  שונות של  קברנה סוביניון,  2 חביות מרלו וחבית אחת של  זינפנדל. "יין לחברים" ולא למכירה . 104 בקבוקים יוצרו ממנו, שזהו מספר מצירוף הגימטרייה של 4 אותיות שמו של נחום. ארומה חזקה מאוד ונעימה ומירב טעמים המאפיינים יין מלא.

חבל ששם יינן היקב אינו מורכב מיותר אותיות בעלות ערך מספרי גבוה יותר, כך שיותר אנשים בעולם היו יכולים ליהנות ממנו.

זהו סיפורו של יקב בוטיק שהיה קטן לפני מספר שנים, והיה בין ראשוני יקבי הבוטיק שהוקמו בארץ, ועתה לוחצים עליו מפיציו בעולם להגדיל תפוקה כדי לספק את הדרישות ליינותיו הכשרים.

לחיים, לחיי היין הישראלי.

אוגוסט 2004