יאיר קורן
שום פלפל ושמן זית

אימפריית היין מתרסקת", "תחתית החבית", "כרמל מזרחי על סף קריסה", זעקו הכותרות של מגזין "דה מרקר" (גיליון אוגוסט). "הבציר המר של יקבי כרמל מזרחי" המשיכה כותרת ענקית ב"כלכלה" של "ידיעות אחרונות" (15.8). ואני שואל: מה קרה? מדוע חברה המגלגלת 240 מיליון ₪ בשנה זוכה בזמן האחרון לכל כך הרבה כותרות וכתבות שער בעיתונות הכלכלית? נכון שמדובר ביקב הגדול ביותר בארץ ואני מסכים עם כתב "דה מרקר", יורם גביזון, ש"עסקי היין מרובי אמוציות", אבל כעורך חדשות וותיק לא מסתדר לי ה"עליהום" חסר הפרופורציות על המנכ"ל לשעבר של "כרמל", דוד זיו. לא ברורים לי גם העיסוק ב"ב.מ.וו. מסדרה 5" שקיבל המנכ"ל ואמירות כמו "לזיו יש היסטוריה של אדם היודע לדאוג לעצמו". זיו עבד בחברה 17 שנים ולא מובן מדוע הוא "מואשם" גם בגובה פיצויי הפרישה שמקבלי ההחלטות בכרמל הקציבו לו.
האמת היא שתעשיית היין הזעירה שלנו (650 מיליון ₪ בשנה, כולל יבוא) נתונה בבעיה ההולכת ומחריפה – העולם מלא עודפי יין והצריכה המקומית אינה עולה בקצב שהיקבים היו מעוניינים בו. דוד זיו, שהוביל מ-2002 את היקב שהוא כמעט מחצית התעשייה הזאת, הבין שכדי להגביר את הצריכה וכדי לייצא יותר חייבים לשפר את האיכות ואת זאת עושים באמצעות השקעות. איני יכול לשפוט אם שגה זיו בשיקול דעת, אם עשה את ההשקעות הנכונות, אבל ברור שהוא פעל בחברה שהמבנה הקואופרטיבי הארכאי שלה אינו מאפשר שינויים ואינו סובל מנהלים בעלי חזון. גם "יקבי רמת הגולן" הם בבעלות של חקלאים אבל שם יש הפרדה בין האגודה החקלאית השיתופית (ענבי רמת הגולן) לבין החברה הבת – יקבי רמת הגולן בע"מ. דוד זיו ניסה להעתיק את הדגם הזה, הפועל היטב כבר יותר מעשרים שנה, נתקל בהתנגדות עזה של הכורמים ושל הסוכנות ובסופו של דבר נאלץ ללכת הביתה.
דוד זיו, על אפם ועל חמתם של מי שמזינים את הקמפיין נגדו, "ייכנס להיסטוריה" של תעשיית היין הישראלית בכך שהצליח לשנות בתוך זמן קצר את הדימוי של יינות כרמל מזרחי ולהוכיח שגם היקב הגדול הזה יכול לייצר יינות פרימיום. הוא עשה זאת באמצעות גיוס ייננים, שינויים בתהליכי הייצור (כמו הפסקת הבישול של יינות איכות) והשקעות בתשתיות.
ההנהלה החדשה של "יקבי כרמל" תאלץ בסופו של דבר להמשיך בתוואי של זיו משום שזו הדרך שחפצים בה צרכני היין הישראלים וזו הדרך היחידה העשויה להציב את יינות כרמל על המדפים בחו"ל.

אוגוסט 2005