מאת: חיים גן

בשיחה מנומנמת משהו, על כוס יין טובה, באחר צהריים קיצי ומהביל אחד, מצאנו עצמנו תוהים מיהם האישים המשפיעים ביותר על ענף היין שלנו. השאלה התבררה תוך דקות כלא פשוטה. בשנים האחרונות, למשל, התייקר מאוד היורו, והדולר נסחר ברמות נוחות. כתוצאה מכך צרכנו יותר יינות אמריקנים, צ'יליאנים וארגנטינים מאשר בסוף העשור הקודם, והצטמצם לזמן מה הייבוא ממדינות אירופה. האם ניתן לראות באלאן גרינספאן –האיש שעמד שנים ארוכות ורבות כל כך בראש הבנק הפדראלי של ארה"ב והיה אחראי יותר מכל אדם אחר לרמות הנמוכות של הדולר – דמות שהשפיעה על ענף היין בישראל? אף שללא ספק הייתה השפעה לפעילותו, יהיה זה אבסורד להרחיב את הספקטרום עד כדי כך. הדיון חייב להתמקד באישים מקומיים יותר, ובכאלה השייכים לענף.

היה בדעתנו למנות עשרה מהם, אבל גילינו שבחלק מהמקרים, נוח לנו יותר לדבר על צמדים, ובמקרה מסוים, אפילו על שלישיה... הגבלנו עצמנו לעשרה גורמים, וברור לנו שרבים, המשפיעים ללא ספק, יישארו מחוץ לרשימה. כמו כן, הואיל ומדובר באנשים האמונים על תחומי עיסוק שונים, אין לראות בסדר שעל-פיו מנינו אותם סדר חשיבות. קשה להשוות בין תרומתו של יינן, לזו של מבקר יינות.

ולהלן, הרשימה עצמה:

1. דניאל רוגוב: חשיבותו של מבקר היינות הידוע והוותיק בישראל אינה דווקא בהשפעה הנודעת לדעתו כיום, אלא בתפקיד ההיסטורי שמילא בעבר. כיום, חי הישראלי חובב היין בעולם שבו המידע זמין מאוד. המתוחכמים שבחובבים יכולים לגלוש ללא מאמץ אל הביקורות המקוונות של וויין ספקטייטור, דיקנטר ופירסומים אחרים. לחובב העממי יותר מציע העיתון של המדינה מדור ביקורת יין, שאפשר והוא משפיע כיום – מחמת תפוצתו אם לא משום סיבה אחרת – יותר ממדורו של רוגוב בעיתון הארץ. ואולם, רוגוב הוא מייסדה של ביקורת היין בישראל, והאיש שלמעשה ניסח – או, יותר נכון, הביא לדפוס עברי (שכן הוא כותב באנגלית ומתורגם) – את מילון המונחים שלה. הענף כולו, בתארו יינות, מדבר רוגובית מבלי משים.
2. ג'קי בר:  ישראל, חרף מוזרויותיה, אינה חיה בוואקום, ותופעות בינלאומיות מתרחשות גם בה. שוק היינות בעולם הולך לכיוון של שווקי המסה, ולכן, גם בישראל, יש עתיד חשוב ליצרנים ענקיים כמו יקבי כרמל ויקבי ברקן – כחלק מתאגידים המציעים פתרון גלובלי בכל סוגי המשקאות. ג'קי בר, הבעלים של טמפו, הבין זאת. היקבים הגדולים בישראל אינם במצב טוב, אבל כידוע אין לנו ארץ אחרת, והם מה שיש כאן. ברכישת מניות ביקבי ברקן לא רק הציל את היקב השני בגודלו בישראל מפשיטת רגל, אלא נקט צעד שישפיע מאוד על תמונת הענף בעשור הקרוב – ואולי אף מאוחר יותר.
3. קובי טריביטש: מסיבה זו ממש אסור שייפקד מקומו ברשימה זו של יו"ר "טיב טעם אחזקות" – החברה האם של כל חטיבות תאגיד טיב טעם, והאדם הראשון בשוק הרשתי הישראלי שהבין כי רשת שיווק בעולם המערבי חייבת לנצל יתרונות לגודל, ולייבא בעצמה את יינותיה. קשה להחמיא לרשת על האופן שבו נעשה הדבר – הביצוע היה לא מקצועי, ורווי טעויות, אבל הרעיון היה נכון, וסביר להניח שביום מן הימים תנסינה גם רשתות השיווק הכשרות ללכת בדרך זו.
4. אילן חסון: הרבה מאוד אש ולא מעט לעג ספג בעשור האחרון המנכ"ל הצעיר של יקבי בנימינה. לא זאת בלבד, שקיבל לידיו יקב מיושן, יחסים מחושקים עם כורמים וכרמים מפוקפקים, ואת המוניטין הרעים של יקבי אליעז בימיהם השחורים, הוא הוסיף עליהן בתחילת דרכו כמה טעויות (ויהיה הראשון שיודה בכך). ואולם, בשנים האחרונות הוביל חסון ביקבי בנימינה מהפיכה שקטה שמגיעה כעת לפירקה. היינן הוחלף ומערך השיווק רוענן, היקב שופץ, וחשוב מכל – הענבים המגיעים כיום לבור הקליטה טובים מאי פעם, בזכות סידרת התקשרויות חדשה ומוקפדת עם כרמים וכורמים המתאימים לשנות ה-2000. "יוגב", אחת התוצאות הראשונות של המהפכה הזו, היה ללא ספק מוצר היין הישראלי המרענן, המקורי והמוצלח ביותר בשנה החולפת.
5. אורי וטל שקד: ב"יוגב" ניכר גם חותמו של אורי שקד, שותף ביקבי רקנאטי והאיש שחתום הן על חברת הייבוא וההפצה "המגש שקד" והן על רשת חנויות היין הגדולה בישראל, "דרך היין". עובדה אחרונה זו לבדה, יש בה כדי לקנות לו מקום ברשימה מצומצמת זו, אך לשקד תפקיד הסטורי בענף: הוא היה מעורב בהצלחה הגדולה ביותר בתחום הייצור המקומי (יקבי רמה"ג) והיה יבואנו של המותג המצליח ביותר בתולדות ייבוא היין (גאטו נגרו). באחרונה הוא מאט מעט את הקצב, ומעניין לראות כיצד משתלב בעסק המשפחתי הענף בנו טל, המוכיח באחרונה כי תפוחים ועצים, לעולם אין המרחק בינם רב.
6. עמיאל ואריאל אפשטיין: צמד נוסף של אב ובן הם בעליה ומנהליה של חברת הכרם, אחת החברות הוותיקות ביותר בענף, והטוענת (כנראה בצדק) לכתר היבואנית והמפיצה הגדולה ביותר של משקאות חריפים. השפעתה של חברת הכרם בתחום היינות הייתה גדולה מאוד – דור שלם של עוסקים בענף, ובכלל זה כותב שורות אלו, התוודע בעיקר באמצעותה אל היינות הגבוהים והסטנדרטים הכרוכים בהם. האפשטיינים היו לא רק מי שהביאו לכאן אינספור יינות ראויים, אלא גם ובעיקר הראשונים שהעסיקו בעלי מקצוע, פרסמו מחירוני יין מלומדים, מיזגו את מחסניהם ומשאיותיהם והובילו יינות יקרים רק בחורף. גישה רצינית ומעמיקה זו הקנתה להם מעמד של בכורה כספקים ראשיים של המסעדות המובילות, אך ראויים דווקא לציון באחרונה צעדים שנקטו בכיוונים חדשים מבחינתם – שיווק שבעה יקבי בוטיק ישראלים תחת מטריה אחת, והקמת רשת חנויות יין.
7. כרמי לבנשטיין וד"ר ארקדי פפקיאן: ה"סיירת" שהקימה בכרמל מזרחי (בימיה הטובים), שהייתי גאה להימנות עם חבריה; סידרת "אדמה" ביקב תבור; הבלטת הייחודיות של יקב טוליפ; בקבוק הליטר שקנה ליקבי אפרת אחיזה ב"שוק הרוסי"; נחלה בהצלחתו של ברי ססלוב, ועוד... המכנה המשותף בין כל העניינים הנזכרים לעיל הוא שיווק, ובעולם היין הישראלי, מי שאומר שיווק אומר כרמי לבנשטיין. אשה קטנת קומה, אדומת-שיער ומליאת מרץ זו היוותה ב-20 השנים האחרונות את אחד משני המוחות השיווקיים הטובים ביותר בענף היין הישראלי (השני, נשי גם הוא, שירת אדון אחד, יקבי רמת הגולן). בכל אשר תפנו בתעשייה, יימצאו עקבות ידיה. באותה הרוח, מה שכרמי לבנשטיין היא ליקבים בתחום השיווק, ד"ר ארקדי פפקיאן הוא להם בתחום המקצועי. יוצא חבר העמים שהחל את דרכו בכרמל מזרחי עבד בשיתוף פעולה הדוק במשך שנים אחדות, כיינן יקב דלתון, עם אחד ה"ייננים המעופפים" האוסטרלים המפורסמים, ואימץ את דגם פעילותו בהצלחה. רבים מאוד מיקבי הבוטיק המצליחים יותר חבים את הצלחותיהם לייעוץ שהוא מעניק להם מאחורי הקלעים!
8. ברי ססלוב, אלי בן זקן ויאיר מרגלית: שלושה ייננים של יקבי בוטיק הוזכרו כאן, אך לא מאותן הסיבות. בן זקן ויאיר מרגלית הצליחו לכבוש מוקדם מקום ראשון משותף בצמרת של יקבי הבוטיק הישראלים – המוניטין ההיסטוריים שלהם מובטחים, לו גם מייצרים כיום יינות מצויינים גם ביקבי בוטיק אחרים. הצלחתם הניעה רבים מבעליהם של יקבי בוטיק צעירים יותר להקים יקבים אלה. ססלוב, לעומת זאת, היה מי שלימד כמחצית מהם (או קצת פחות...) לייצר יינות, ואף שכיינן ויצרן הוא סיפור של הצלחה גם כן, התפקיד ההיסטורי שמילא כאן היה תפקיד של מורה ומחנך מסור ובלתי נלאה. התעשייה לא הייתה נראית כפי שהיא נראית מבלעדיו.
9. ויקטור שונפלד: היינן הבכיר ביותר בישראל היה שותף בהעלאת התעשייה הישראלית על מפת היין הבינלאומית, אך גם מי ששימש לה רף התייחסות, או, בשפתו שלו, benchmark. קשה להבין את ההישג המקצועי הטמון ביציבות רבת-השנים של יינות יקבי רמה"ג, חרף העובדה שהאקלים של צפון הארץ אינו הפכפך כזה של אזורי יין ידועים רבים באירופה. כמו לכל הצלחה, גם ליקבי רמת הגולן ישנם אבות רבים. לעיתים נדירות מדי מוזכר שמו של שונפלד כאשר מונים אותם.
10. אבי בן עמי: כל ענף צריך אדם כזה, ואבי בן עמי הוא האדם הזה בענף היין הישראלי – הבכיר בענף, שאינו מייצר יין, משווק אותו או סוחר בו באופן כלשהו. בשנתיים האחרונות, העלו מיזמיו המסחריים (תערוכת היין "לה סומלייה", תחרות "אשכול הזהב", והתערוכה הראשונה מסוגה לציוד מקצועי ליקבים), את רף המקצועיות של הענף באופן מעורר השראה. העובדה שהצליח להישאר ביחסים טובים עם (כמעט) כל הענף, היא כשלעצמה עדות לאישיותו הלבבית.

 אוגוסט 2006

 פורטל היין הישראלי פותח כאן דיון פתוח בנושא ומזמין את הגולשים, חובבי היין,  להביע את דעתם בנושא, כתגובות לכתבה זו.