איתרע מזלי ואני ערב נסיעה לצרפת (או כמה ימים לפני), ומחשבות רבות מילאו את ראשי וסירבו לתת לי לישון. כך נוצרה כתבה זו שתכונה להלן "מבוא" אך ורק כי היא באמת כזו. ונזכרתי בנסיך הקטן. הסיפור כמובן ולא השיר. ראיתי אותו בא ומבקש "ציירי לי אשכול ענבי יין", ואני נעתרתי בשמחה, אך הוא סייג באומרו "תמציאי לי זן חדש". או אז הסתכלתי עליו בחוסר אונים ואמרתי "לשם מה לך זן חדש?", הוא הסתכל עלי מבעד לגלימה וענה "לשם מה לי כבשה?". לקחתי נייר וציירתי אשכול ענבים, ולידו רשמתי "ארגמן".

עיניו פגשו את שלי והוא אמר "ציירת מהר מדי. אפילו לא חשבת לרגע. עם זאת מעולם לא שמעתי עליו". ובתוך כל הפרדוקס הזה המשיך, "את עדיין  חייבת לי". חשבתי קלות וכבדות והחלטתי להציע לו עסקה. "את ישראל אתה מכיר?" שאלתי, הוא גירד בראשו וענה "שמעתי". יין  ישראלי שתית?

"לא". "ענבים ישראלים ראית? "לא". אם כך הכל מושלם. אעשה לו סיור מקיף אודות זני הענבים בישראל, ולו נתונה הרשות להחליט האם הם שונים מן הזנים בעולם, והאם יין שנעשה מענבים אלה הוא משהו חדש ושונה או שמא המאפיינים זהים למקומות נוספים בעולם. התחלתי לספר.

בשליפה מהירה מהמותן (או מהזיכרון), עלו על הנייר כ- 30 זני ענבים שמגדלים כיום בישראל, ובודאי יש נוספים.

חלקם עולים ותיקים שנמצאים כאן שנים רבות, ומתאקלמים יפה באזורים שונים ומגוונים מבחינת אקלים ואדמה. אחרים עולים חדשים ומפונקים (יותר או פחות), שגידולם באזורים מסוימים מניב יינות נפלאים, ובאזורים אחרים קשה להם והם מתלוננים ועושים צרות. ויש עוד. כמובן עולים קדומים, שיש הסבורים שהגיעו במקור מארצנו או לפחות ממתחם אגן הים התיכון לפני מאות ואלפי שנים. ומנגד עול(ל)ים שרק הגיעו והם בעיצומם של תהליכים, ניסויים, גידולים, וויניפיקציה. "ויני מה?"...

תהליך עשיית היין. "יותר טוב".

וחשבתי על בורדו, שאותה הנסיך דווקא מכיר היטב, ותחושה של גאווה מילאה אותי. כנראה שזה נראה על פני, כיוון שהוא שאל מדוע אני קורנת כל כך. עניתי לו שאני מסתכלת על 20 השנים האחרונות ועל מה שקרה בהן ועדיין מתחולל בתחום עשיית היין בישראל. כ"כ הרבה חידושים, שיפורים, תנופה, צמיחה ובעיקר יין טוב. הנסיך פתח פיו לומר משהו, ואני הקדמתיו: אני יודעת שאתה ספקן ותוהה על מה אני מדברת, אך אבקש ממך להביע דעתך בתום המסע, ואם ממש לא תוכל להתאפק, אז לפחות אחרי שנתחיל. הוא הסכים במנוד ראש.