ובכן, רבותי, היין היה לא פחות ולא יותר מאשר שרדונה שהוכן מיבול ענבי שרדונה נגועים בבוטריטיס. יקב אבידן קרא ליין "שרדונה שונה", הקהל אהב אותו מאוד וכל הבקבוקים נמכרו חיש מהר. מי שדווקא לא אהב את העניין היה הקהל המקצועי. אז מה אם היין טעים והקהל מת עליו? ליין לבן חצי-יבש אסור לקרוא שרדונה אפילו אם הוא עשוי מענבי שרדונה... ביקב אבידן לא מתגרים יותר מדי באנשי המקצוע והיום קוראים ליין "פטיט סוליי" שמשמעותו "שמש קטנה" בצרפתית. אנו עוד נחזור ליין הזה בהמשך הכתבה. אגב, זהו לא המקרה היחידי שבו יקב אבידן מוציא יין לא שגרתי. ליקב גם יין ושמו "בלנד דה נואר" המורכב מ-70% שיראז ו- 30% מרלו. גם אל היין הזה נחזור בהמשך הכתבה. לשאלתי באם זהו בלנד מסוג המקובל במקום כלשהוא בעולם תענה לי צינה אבידן: "לא יודעת. העזנו, טעמנו, אהבנו – ביקבקנו".

הגעתי ליקב אבידן בקיבוץ אייל בערב האחרון של חול המועד סוכות תשס"ו. בלוח האירועים באתר היין הישראלי היה רשום שיקב אבידן פועל בימי חול המועד כמעין בר יין והדבר גירה את סקרנותי. שילוט נאה ואבוקות בוערות האירו את דרכי אל היקב הקטן הנמצא ליד היקב של ססלוב. את פני קידמו שירה וצינה אבידן בת ואם הנראות כמו אחיות...  ליד מבנה היקב היו מסודרים כמה שולחנות ועל כל אחד מהם נר דולק בכלי זכוכית ותפריט קטן. את רעיון בר היין הגתה שירה אבידן, הבת הבכירה במשפחה והיא זו שהפעילה בכישרון רב את בר היין במשך כל שבוע חול המועד. לשירה שתי אחיות: דיקלה ויערה הפעילות גם הן ביקב. לאורחים שהגיעו לבר היין של יקב אבידן הוצעו על פי התפריט שלושה סוגי יינות במחיר 15 שקלים לכוס, וכן פלטות של גבינות, פטה כבד, ריבות ומים מינראליים. האווירה הרומנטית והמוזיקה הנעימה שהתנגנה ברקע גרמו לי להצטער שהשארתי את אשתי בבית...

כדי שלא להפריע לאורחים היושבים בחוץ נכנסנו פנימה אל היקב והתיישבתי לשוחח עם צינה אבידן על כוס יין ופלטת גבינות. השאלה הראשונה ששאלתי הטרידה אותי מאז ששמעתי שיקב אבידן עבר מבית המשפחה ברעננה לקיבוץ אייל.  "האם המעבר לאייל היה מתואם עם ברי ססלוב? " שאלתי בהיסוס. "בהחלט כן", השיבה צינה, "אם ברי לא היה מסכים לא היינו עוברים. ברי הוא איש מקסים. גם ארנה צ'ילג  מפעילה כאן את היקב שלה ושלושת היקבים פועלים יחד בהרמוניה נפלאה". שלמה אבידן, אבי המשפחה, הוא היינן הרשמי אך בפועל שותפים כולם לעיצוב היינות של היקב. את סיפורו של יקב אבידן תוכלו לקרוא כאן באתר בכתבתה של רבקה פומרנץ " החזון - חווית יין במחיר הוגן". אני הייתי רוצה להתמקד הפעם ביינות עצמם.

היין הראשון שטעמתי היה אבידן, קברנה סוביניון 2004. הרכב מענין של 85% קברנה סוביניון, 10% שיראז ו- 5% מרלו. הענבים נבצרו בכרמי מושב אדרת שבעמק האלה לאחר שהבשילו היטב. היין שהה ברובו בחביות שעברו סבב שימוש אחד ומיעוטו בחביות חדשות. צבע היין אדום רובי בשולים עם מרכז כהה, כמעט שחור. באף ריחות פירותיים נעימים, חמצמצים משהו. בחך טעמי פרי שחור בשל עם איזון טוב בין מתיקות לחמיצות וטאנינים רכים. גוף בינוני, 13.5% אלכוהול. היין שטעמתי היה פתוח כמה שעות ואני מניח שאותו יין, אילו הוגש מבקבוק חדש היה משדר מעט יותר תקיפות. בסך הכל יין טעים ומהנה.

אבידן, 'בלנד דה נואר' 2004. קודם כל התלהבתי מהשם הבנוי על משחק מילים  שמשמעותו "תערובת של שחורים". צריך להיזהר שלא להתבלבל בינו לבין ה- "בלאן דה נואר" שמשמעותו "לבן שמקורו משחור". כאמור, בלנד לא שגרתי של 70% שיראז ו- 30% מרלו. הענבים מעמק האלה. צבע היין אדום כהה מאוד והוא שופע ריחות כהים ועמוקים (אין לי תיאור אחר) המושפעים כנראה מאוד מהשיראז: מן תערובת של פלפל ירוק עם פרי הדר. ליין גוף בינוני עד מלא והוא בעל  13.5% אלכוהול. בפה יותר טאנינים ויותר עוצמה מהקברנה (ייתכן שהיין נמזג בקבוק שנפתח סמוך יותר לטעימה) וטעמים מתובלנים עם סיומת מרירה משהו המזכירה את הלבן של האשכולית. אהבתי את היין הזה מאוד במיוחד לצד הגבינות המצוינות שהיו על השולחן.

אבידן, 'פטיט סוליי' 2004. זהו היין הלבן מענבי שרדונה שהזכרתי בפתח הכתבה. מאחר וענבי השרדונה הנגועים בפטריית הבוטריטיס הם לא עניין שביום יום, מיוצר כעת היין הזה בתהליך שונה שהיקב אינו מפרטו. בכל אופן מדובר ביין לבן יבש על פי ההגדרה כיוון שאין בו יותר מגרם אחד סוכר שיורי לליטר. צבעו כצבע השמפניה והוא 'תוקף' את האף בשפע ריחות טרופיים דמויי דבש ואננס. יש להודות על האמת שהריח יוצר ציפיות למתיקות גבוהה ועם הלגימה נוצרת לרגע אכזבה. לאחר שהחך מתרגל חשים במתיקות מעודנת עם סיומת מהנה עוד יותר לאחר שבולעים את היין. יין מסקרן שהייתי ממליץ ללגום אותו Stand Alone, סתם ככה, בכיף.

להתרשמותי יקב אבידן הוא יקב צעיר יחסית שמגשש עדיין את דרכו לקראת עיצוב סגנון משלו. מה שכבר אפשר לראות זה חדשנות והעזה היוצרים יינות מעניינים ומהנים. בתחילת השנה הבאה צפויים לצאת קברנה רזרבד 2004 שנמצא עדיין בחביות והשיראז 2004 שנח כעת לאחר ביקבוק. ליקב אבידן גם יין בסגנון פורט (קראו כאן באתר את כתבתו של ישראל פרקר פורט של אבידן באייל). בביקורי טעמתי מהחבית את היין בסגנון פורט 2005 שנמצא כעת בתחילת דרכו ונהניתי מאוד לחוות את היין הזה בהתהוותו.

אגב, שירה אבידן מבטיחה לנו מעל דפי הפורום שלנו, כאן באתר, להפעיל את בר היין גם בסופי שבוע רגילים ולאו דווקא בחגים. אני יכול רק להמליץ. קחו את בת הזוג או את החברים וסעו לקיבוץ אייל ליהנות מיין טוב באווירה רומנטית, לא לפני שאתם מתאמים זאת עם שירה אבידן טל. 050-2785020.

נובמבר 2005