מאת: אדם מונטיפיורי

תרגום: אבי הלוי

האזור המזרחי של הים התיכון, הכולל את קפריסין, יוון, ישראל לבנון ותורכיה, הוא מבחינה פוליטית אזור רב מחלוקות. ליוון ותורכיה סכסוך היסטורי רב שנים, קפריסין עדיין מחולקת והדי המלחמה האחרונה בין ישראל ללבנון טרם נמוגו. מלחמה זו גרמה נזקים לבציר 2006 הן בגליל שבישראל והן בעמק ה'בקעה' שבלבנון.

אלו הם אזורי היין היחידים בעולם המחולקים על ידי גבולות של מלחמה ודת. יחד עם זאת, יש דמיון המאחד אזורים אלו בהיותם חלק מאגן הים התיכון. כך, לדוגמא, מי שמבקר במסעדה בכל אחת מהמדינות הללו יכול לקבל לצד ה-"מאזטים" - אותם מתאבנים המוגשים בצלחות קטנות - משקה על בסיס אניס אשר נעשה לבן כמו חלב כאשר מוסיפים לו מים והוא מדיף בנדיבות ניחוחות ים תיכוניים. בישראל ולבנון יקראו לו עראק, בתורכיה ראקי וביוון אוזו.

באזור הזה יש גם תרבות דומה של שתיית קפה שמקורה במנהגים המקומיים של הכנסת אורחים. קפה חזק מוגש בספלים קטנים. למרות שהוא קרוי קפה תורכי בתורכיה,  קפה קפריסאי בקפריסין או קפה לבנוני בלבנון, זהו למעשה אותו קפה ואתה מוצא אותו באתונה, ביירות, איסטנבול, ניקוסיה וירושלים. אתה רק צריך להיזהר שלא לבקש קפה תורכי בקפריסין ולהיפך... בישראל קוראים לקפה הזה 'קפה בוץ', כינוי שאין טוב ממנו לתאר את מה שנשאר בכוס לאחר שמסיימים לשתות את הקפה.

מכנה משותף נוסף למדינות אלו הוא היין. איזור הים התיכון המזרחי הוא זה שהעניק לעולם את תרבות היין הרבה לפני שגפן היין הגיעה ליתר האזורים באירופה. בכל מה שקשור ליין, האזור הזה הוא צרפת ואיטליה של הזמן העתיק. ההיסטוריה, הארכיאולוגיה, הספרות, מנהגי הדת והפולקלור של האזור מעידים על קיומה של תעשיית יין מפותחת שהיוותה גורם משמעותי בכלכלה ובסגנון החיים.

זמן רב חלף בין הזמן העתיק, כולל תקופת התנ"ך, ובין הלידה מחדש של תעשיית היין באזור. בשנת 1844 הקימה משפחת HAGGIPAVLU את יקב ETKO הקפריסאי. בשנת 1857 הקימו בני כת הישועים את יקב KSARA הלבנוני. ביוון, הקים גוסטב קלאוס את יקב ACHAIA CLAUSS בשנת 1861 ואחריו באו היקביםBOUTARIS  , SAMOS ו- KOURTAKIS בשנים 1879, 1891 ו- 1895. באותה תקופה, בשנת 1882, הקים בארץ ישראל הברון אדמונד דה רוטשילד, אותו רוטשילד שבבעלותו שאטו לאפיט שבצרפת, את יקבי כרמל.

עד לפני זמן לא רב, פיגרה תעשיית היין באזור אחרי התעשיות הדומות לה במקומות אחרים בעולם. יוון נודעה בתחילה כיצרנית יין הרצינה, אותו יין לבן שמוסיפים לו מעט שרף עץ האורן. קפריסין יצרה בעיקר יין כמות שנמכר בעיקר לרוסיה הסובייטית וכן שרי מחוזק בשם  'EMVA CREAM' האהוב מאוד על הבריטים. בישראל ייצרו יינות אדומים מתוקים כשרים שנמכרו לקהילות יהודיות בעולם, את היינות הלבנונים ניתן היה למצוא במדינות ערביות ואת היינות הטורקיים בדוכני הקבב הטורקיים. לעומת זאת נודעו באזור יינות קינוח מקוריים כמו ה- MAVRODAPHNE וה- COMMANDARIA היווניים. ענבי ה- MAVRODAPHNE מיובשים בשמש, לאחר התסיסה מחזקים את היין באלכוהול והתוצאה היא יין בסגנון מפתיע המשלב את הפורט הפורטוגלי והריצ'וטו האיטלקי. ה- COMMANDARIA הוא מותג עתיק יומין עוד מהמאה ה- 12. הענבים עוברים תהליך של ייבוש, התססה וחיזוק בברנדי ענבים והתוצאה יין חום ומתוק מאוד.יינות קינוח נוספים מהאזור נחשבים לטובים במיוחד: הגווירצטרמינר בציר מאוחר של יקבי כרמל, ה- LACRIMA D'ORO של יקב KEFRAY הלבנוני והמוסקט של SAMOS – כל אלו נחשבים ליינות קינוח מהמדרגה הראשונה.

 
מהפיכת האיכות האזורית החלה בשלושה מקומות והובילו אותה כמה מהיקבים המפורסמים באזור. ביוון, היה זה היקב DOMAIN CARRAS שהחל ליצר בשנות ה- 70 יינות איכותיים בהעסיקו את המומחה הבורדולזי הצרפתי, הגורו של אותה תקופה, EMIL PEYNAUD. היקב הלבנוני הידוע 'שאטו מוסאר' פרץ לתודעה הבין לאומית בתערוכת יין שהתקיימה בשנת 1979 בעיר בריסטול שבאנגליה, לא רק בשל היינות האיכותיים שהציג מאזור בלתי צפוי, אלא גם בגלל האישיות הכובשת של הבעלים SERGE HUCHAR. בישראל היו אלו יקבי רמת הגולן שהיו הראשונים להעסיק מומחה מקליפורניה ולהשתמש בטכנולוגיה מודרנית בשנות ה- 80. יינות 'ירדן' שלהם זכו בפרסים אין ספור ומדליות זהב לרוב בהוכיחם שגם בישראל ניתן לייצר יינות איכות. שלושת היקבים הללו היו החלוצים שהובילו את מהפכת האיכות כל אחד בארצו.

הצעד הבא היה 'שיטפון' של מומחים מארצות יצרניות יין. היוונים והלבנונים העדיפו להעסיק מומחים צרפתיים, בישראל נטו להיעזר במומחים מקליפורניה ואוסטרליה. אח"כ, בסוף שנות ה- 90, הוקמו יקבי בוטיק רבים ואז התעוררו גם היקבים הגדולים בארצות אלו. יקבים כמו BOUTARI, KOURTAKI ו- TSANTALI ביוון, יקב KSARA הלבנוני ויקבי 'כרמל' בישראל השקיעו בציוד ובידע ונענו לאתגר שהעמידו בפניהם היקבים המובילים ויקבי הבוטיק בארצותיהם.

ליוון יש את תעשיית היין הגדולה באזור. בארץ זו יש 300 זנים ותת זנים של גפן מקומית ומה שמרגש היא העובדה שבין זנים אלו מתגלים, כל פעם מחדש, זנים המתאימים לייצור יין איכותי. MALAGOUSIA, MAVROUDI ו- MAVROTRAGANO הם דוגמאות לזנים שמענביהם מפיקים יקבים יווניים יינות איכותיים. זוהי מתת אל לקהל הצרכנים שהתעייף מקברנה, מרלו ושרדונה.

בשנות ה-90 החלו לצוץ יקבים חדשים כפטריות אחרי הגשם. היקב GAIA מאזור NEMEA שבחצי האי פלופונס ו- DOMAIN GEROVASSILIOU מ- EPANOMI שבמחוז מקדוניה מייצרים יינות ברמת איכות בין לאומית. היקבים ALPHA ESTATE, BIBLIA CHORA, KYR-YIANNI ו- TSELEPOS צועדים בעקבותיהם. היקבים הגדולים הגיבו בהגדלת המגוון, בניית יקבים חדשים ומתן תשומת לב גוברת לאיכות היינות שהם מייצרים. ענק המשקאות היווני BOUTRATI הקים יקבים קטנים בכרתים ובסנטוריני, ארגן מחדש יקבים במחוז מקדוניה, רכש את היקב  CAMBAS והחל לייצר יינות מענבים מזנים מקומיים וזנים בין לאומיים מענבים בכל רחבי יוון בכדי להדגיש את הייחודיות שבאזורי היין השונים.

ענק יווני אחר,  D KOURTAKI,שהיה ידוע קודם לכן בעיקר בשל ה- 'רצינה' שלו, הרחיב את פעילותו בעיקר במרכז המדינה ובחצי האי פלופונס. הוא השקיע בטכנולוגיה מודרנית, צירף לפורטפוליו שלו את יינות היקב האיכותי CALLIGA ורכש 50% מהבעלות על היקב OENOFOROS, יקב מוביל בעל יינות איכותיים. הוא שינה את שם החברה ל- 'מרתפי היין היווני' והצהיר על נאמנות לזנים המקומיים תוך שהוא מייצר יינות איכות בכל רמות המחירים.

השלישי שבין הארגונים הגדולים בענף ביוון, TSANTALI, קונה ומפיץ את יינותיהם של יקבים באזורים שונים של יוון והוא מתמחה בחידוש מסורת ייצור יינות מזנים מקומיים בעיקר בצפון יוון.

(החלק השני של הכתבה - בקרוב)

מאי 2007

החלק השני של הכתבה