קטגוריות:
| >> כתבות » העתיד על פי שה"מ | |
עם שם שנשמע כמו עוד תוכנית חלל סודית, נראה ששירות ההדרכה והמקצוע של משרד החקלאות עתיד להיעלם אט אט מהאופק. מאת: שגיא קופר אני לא יודע כמה מאנשי היקבים או הכורמים, שקוראים עכשיו את הכתבה הזאת, משתמשים בשירותים של שה"מ – שירות ההדרכה והמקצוע של משרד החקלאות, אבל שמות כמו ערן הרכבי ואלי סגל עולים וצצים כמעט בכל דיון או שיחה על כרמים בארץ. אם תעודות הערכה בכנסים שונים הן איזושהי אינדיקציה, אזי לאנשי שה"מ יש במה להתגאות בפעילות שלהם, פעילות שרובה נעשית מאחורי הקלעים. לצערי, אם העניינים ימשכו כמו שהם מאיימים להמשך, השמות הללו יפסיקו לצוץ. התוכנית לשנים הקרובות היא לצמצמם, ולמעשה גם לשתק את שה"מ, ולהפוך אותה לגוף חסר אמצעים וחשיבות, כמו גופים דומים במדינות כדוגמת אנגליה והולנד. למען האמת, אני לא בטוח שהשם של ערן יפסיק להופיע, וחלילה איני רוצה להישמע כאילו שאני יודע. אני משתמש בשמו כדי לומר שבעצם, גם מי שלא חושב שהוא מכיר את שה"מ - מכיר אותה. הרכבי הוא מה שנקרא "רפרנט לכרמים", ואחד ממדריכי הכרמים המובילים בארץ. בשירותים ובייעוץ שלו ושל חבריו – בין אם במישרין ובין אם בעקיפין – משתמשים לא מעט יקבים וכורמים, מיקבים ענקים כמו ברקן וכרם חולדה, ועד קטנטנים כמו גלאי שבדרום. לפני כשבוע השתתפתי בכנס של אנשי הבקר לבשר, במכירה הפומבית של פרים להרבעה. בכנס נאם השר ישראל כ"ץ, שדיבר, בין השאר, על כוונת האוצר לסגור את שה"מ ולהפסיק את פעילותה. דיברתי בנושא עם ישראל פלמנבאום, שהוא איש הבקר בשה"מ, אבל השיחה הייתה כללית, ונסובה לא רק על ענף הבקר. את תגובת הדוברים של משרדי החקלאות והאוצר לא קיבלתי עד מועד כתיבת שורות אלה (קיבלו כשבוע עד עשרה ימים, כדי להגיב, ולא עשו זאת). שה"מ הוא למעשה הגוף הישומי-יעוצי של מנהל המחקר החקלאי. הוא זה שאחראי להציג בפני החקלאים טכנולוגיות ופרקטיקות חדשות, ליעץ ולענות על שאלות, ולהעביר לחוקרים תמונות מצב מהשטח. מועסקים בשרות כ- 200 עובדים, רובם המכריע אקדמאים, חלקם הגדול בעלי תואר שני וגם שלישי, והם למעשה הזרוע הישומית הציבורית של משרד החקלאות. אפשר להסתכל כדוגמה על גידול כרמים בתנאי מליחות או יובש קיצוניים: ללא ההדרכה של שה"מ, ספק למשל אם אסף גלאי היה נוטע את הכרמים שלו, או עושה יין במקום שבו הוא נמצא וגר. תקציבה השנתי של שה"מ הוא כ- 45 מליון ש"ח. המדינה מממנת כ- 35 - 40 מליון ש"ח, ואילו השאר מגיע מאגרות שמשלמים החקלאים, דרך מועצות היצור השונות. התוכנית של האוצר היא להשאיר רק כ- 50 עובדים בשה"מ, רובם הבכירים ביותר, שגם "עולים" הכי הרבה כסף, שתפקידם יהיה לרכז ולעסוק בהיגוי הפעילות, בייעוץ לגופי המשרד ובהכשרה של המדריכים הפרטיים שיכנסו – כדברי האוצר – לחלל שייווצר עם הפסקת פעילותה של שה"מ. מילת הקסם "הפרטה" מופיעה אם כך גם כאן: השירות ייסגר, מדריכים טובים יוכלו לפרוש או לפתוח עסקים עצמאיים, והחקלאים יוכלו לקנות את השירותים שלהם. האנשים של שה"מ עצמה ישבו במשרדים, לא יוכלו לצאת לשטח – לא יהיה להם זמן לזה וגם לא משאבים – ויעסקו בייעוץ למי שיבואו אליהם, כשהשאלה רק על איזה בסיס. פלמנבאום טוען שללא קשר עם השטח, ללא דיווחים עדכניים, היכרות עם החקלאים וראייה בפועל של מה שקורה בשדות, ברפתות ובמטעים, כל העסק לא יעבוד. "זה יהיה כמו ללכת לניתוח אצל מנתח שלא עובד בבית חולים," הוא אומר, "מי רוצה שינתח אותו מישהו לא מתורגל?" אישית אני גם לא בטוח בכלל שתהיה מאסה מספיק קריטית כדי לקיים שירות פרטי; ישראל החקלאית היא לא בדיוק ארצות הברית, והיא תהיה עוד יותר קטנה וענייה. ברור שאנשים ינסו לחסוך, והדרכה תהיה אחד הדברים הראשונים שיחתכו. להערכתי עלול להיווצר מצב שבו החקלאים הקטנים לא יוכלו לקנות מידע אובייקטיבי, שיהיה יקר, כיון שהמדריכים הטובים והאובייקטיביים יהיו יקרים. הגדולים יוכלו לקנות את המידע הזה, אבל לא ישתפו בו את יתר החקלאים. עלול להיווצר מצב שבו כורם בכרם כלשהו לא יודע שכרם אחר נגוע בוירוס או במזיק מסוים, ולא יטפל בהתאם. כמו כן, עלול להיווצר מצב שבו גם הדרכה מסובסדת – שמשרד האוצר אומר שייתן – לא תהיה איכותית מספיק, או שתהיה "מוטית". מוטית? בדיוק כך. הניסיון בחו"ל מראה שמדריכים חקלאיים רבים עובדים עם יצרן זה או אחר של חומרי הדברה. לכאורה, מדריך של שה"מ יכול להמליץ למשל על הדברה ידידותית יותר לסביבה מאשר מדריך שפעילותו ממומנת או מסובסדת כך או אחרת על ידי יצרן חומרי הדברה או דישון מסוים. מדריך פרטי טוב עלול לדחוף כדי למכור. מדריך ציבורי טוב, עם ראייה רחבה יותר, עשוי לחפש גם פתרונות אחרים. מדריך ציבורי טוב, ללא כסף, יוכל לומר: "שמע, אם היה לי זמן הייתי מנסה להביא פתרון אחר, אבל אין לי, אז תרסס". בכל מקרה – לידיעת צרכני הענבים – עלייה במחירי ההדרכה תביא גם לעלייה במחירי הענבים, ולעלייה בלתי נמנעת במחירי היין. אנשי שה"מ מבינים, כמו שברור לכולם, שחייב להיות שירות פרטי. "אנשים טובים ילכו לשוק הפרטי, וזה מצוין," אומר פלמנבאום, "אבל צריך שיהיה פתרון אמין גם ברמה הציבורית. חייבים איזון. השוק הפרטי לא משתף, שומר הכל לעצמו. זה שוק שלא רואה את זה עכשיו, אבל גם הוא גם יינזק מזה שלא תהיה החלפת מידע ועדכונים רציפים. אפשר לצמצמם את השירות – לפחות בכמה עשרות אנשים – אבל חייבים לשמור על עיקרון השיתוף". אני אומר שאנשי היין צריכים להיות הראשונים שמכירים בחשיבות השיתוף ליצירת תעשייה: ללא שיתוף הפעולה בין היקבים, וללא החלפת המידע שקיימת כאן, אני לא רואה איך תעשיית היין הישראלית, על כל בעיותיה, הייתה מגיעה לאן שהגיעה. האוצר רוצה להפריט כל מה שזז. בסדר. אבל בואו נסתכל רגע מהי התרומה של שירות ציבורי דווקא למשק הפרטי: מישהו יכול לתאר לעצמו היום איפה היו חברות ההשקיה הגדולות – נטפים ושות' – ללא אנשי שה"מ, שהיו אלה שדחפו את הטפטפות וחידשו לחקלאים? איפה היו הרפתות הגדולות ללא מערכות קירור הבקר שישמו אנשי שה"מ, כמו פלמנבאום וחבריו? האם תנובה הייתה יכולה לספק את דרישת החלב לאורך כל השנה, גם אם הפרות היו סובלות מחום? כמה היינו מוציאים כיום על יבוא חלב ומוצריו? בטוח שיש מספיק גופים פרטיים שנשענים על אנשי ההדרכה של המערכת הציבורית שיישמו בשטח את הפתרונות שלהם, פתרונות שהם הולכים אחר כך, ומוכרים אותם בחו"ל. הדילמה כאן היא בדיוק כמו הדילמה עם המחקר האקדמי-אוניברסיטאי, והפתרון צריך להיות אותו פתרון: השירות ציבורי. המימון למחקר וישום – על ידי מענקים וקרנות מסחריות. מחקר אקדמי וישום מחקרי – על ידי הציבור. המצב כרגע הוא, שהצעת האוצר התקבלה בממשלה: התוכנית אומרת צמצום של תקני שה"מ ב- 45 איש בכל שנה, עד לשירות של 45 עובדים. שר החקלאות התנגד למהלך הזה, ולתקציב המדינה, אבל זה האחרון עבר לאישור הכנסת. אם מישהו מכיר מישהו איפשהו שם, כדאי שידע: המלחמה עוד לא אבודה, אבל אנחנו בזמן פציעות... |
