קטגוריות:
| >> הכל מכל » הפתרון הוא מאמץ משותף | |
מאת: זן-אור ערב, מקום פסטורלי, אירוע של אנשי עסקים מאמריקה שבאו לביקור בישראל. האירוע על טהרת היינות הישראלים ואני נפעם פעם נוספת מהיכולת שלנו להציע יין קליל, מתקתק ומבעבע כמשקה של קבלת פנים, יין מבעבע בשיטה המסורתית כאפרטיף, יין לבן קליל ומקסים כהקדמה, אחריו יין לבן מורכב עמוק ומרתק שמלווה את האורחים בין המנות הראשונות למנות הביניים, יין אדום מסקרן ומפתה שמשתלב יפה אל תוך הערב ואחריו שני יינות כבדים, מורכבים, אחד מהם מבוגר מאוד, שניהם קוצרים קריאות התפעלות וצלילי עונג מהאורחים (בשלב זה חלקם כבר סמוקים ולא מהשרייה קצרה על הקליפות...) ולקינוח – יין מתוק, מאוזן, יפה, מענג שמשאיר את החיך פנוי לברנדי / יין בסגנון פורת שהוצע אחריהם. כל היינות – ישראלים! כולם לא רק ש"מספקים את הסחורה" אלא גוררים שיחה על היין, היקב, הייננים, אזורי היין בישראל ובכלל על החיים הטובים. אני גאה! היין הישראלי עשה זאת שוב ובגדול... מעבודתי באירועי יין שונים, מול קהל מגוון, יוצא שאני מנהל אי אילו שיחות יין, עם אנשים שחלקם "מבינים" וחלקם פחות, כולם, מן הסתם, מבינים ואוהבים מספיק בשביל לדבר על יין... מובאת פה שיחה שהתנהלה לא מזמן עם אחד מאותם אנשי עסקים שהתברר כפטריוט אמיתי של יין ישראלי. כמובן שאין השיחה מייצגת באופן מקיף את דעתי האישית ואינה אלה הבאת דעה מעניינת שנראית לי רלוונטית לאוחזים בכוס.. וכך נראים דבריו של אותו אדם (שהפגין ידע מרשים ביקבים, יינות ואף שנות בציר וכרמים מאזורי היין השונים בארץ): "אני לא מקנא ביינן הישראלי... איך שהוא הצלחתם ליצור גם בעולם היין שלכם דילמה קיומית שאין לה פיתרון החלטי או מהיר לעתיד הנראה לעין". הדילמה של הייננים בארץ: "מצד אחד נגישות לידע, שיטות גידול כרמים, בציר ו-ויניפיקציה וטכנולוגיה מהנחשבים בעולם. יש פה ייננים שעברו השתלמויות בטובי היקבים של העולם הישן והחדש, שלמדו במוקדי הידע של העולם המודרני והמסורתי. יש פה יכולת לייצר יינות אולטרה-מודרניים, עם ארומות פרי ואופי שיכולים לעמוד כתף אל כתף עם יינות אוסטרלים, קליפורניים ועוד. ישנה היכולת (המוכחת) לייצר יינות מורכבים, כבדים, מרתקי ומאתגרים בסגנון צרפתי לרוב. יינות שאנשי יין מהשורה הראשונה בעולם ימצאו מרתקים. חלקם בעלי אופי דומה לאזורי יין גדולים בעולם, חלקם בעלי אופי מקומי מובהק. מול כל אלה, ישנו קהל שוחרי יין לא גדול (יחסית לאוכלוסיה) וקהל צרכני יין (או בשפת העם "הקהל הרחב") שאין לו את הניסיון, החיך והמודעות לשתיית יינות מסדרי גודל כאלו. יש פה גם את היינות השולחניים לצריכה הרחבה. אך גם היא, עושה רושם, אינה בקנה מידה מספק בכדי לתת גב איתן לתעשייה. אתם עדיין נאבקים כדי לשרוד ולא הגעתם לנקודה של קיום שאינו מוטל בספק, שמאפשר הרפתקאות יינניות כאלו ואחרות. אולי אפילו פיתוח סגנון חדש של יין שיזוהה בלעדית עם האזור." יש פה נגישות לחומרי גלם ו"כלי עבודה" כדי לייצר יינות מהטובים בעולם, מצד שני קהל מקומי שלא צורך (מספיק) יינות מסדר גודל כזה. יש לכם את הרצון לעשות "יין גדול" והצורך הכלכלי ליצור "יין להמונים". ומסכם אותו אדם: "כמו הרבה דברים במדינה המקסימה והמורכבת שלכם, הפיתרון היחיד הוא מאמץ משותף לאורך זמן. אין ולא יהיה פה גוף אחד שיוכל לבצע את המשימה לבד. עם חלק מדבריו של אותו אדם אני מסכים, עם חלקם – פחות. (אני, כנראה, קצת יותר אופטימי). אך רעיונותיו אכן גורמים למחשבה בכיוון מסוים. אם זהו הכיוון וזו הגישה – ימים יגידו. ועד אז, כן ירבו פה הישגי היין הישראלי. הכותב הוא מרצה בנושאי יין ואלכוהול ויועץ לברים ומסעדות בתחום. ינואר 2007 |
