קטגוריות:
| >> שונות » השחר העולה בארץ המובטחת | |
טורטליני תרד וריקוטה לצד פליני של סוסון ים,לזניה ראגו לצד סירה של לה טרה פרומה וכבש צלוי בתנור לצד גרנד וין של קסטל – אם כך באמת נראית הארץ המובטחת - אז תנו לנו ממנה עוד ועוד. מאת: רבקה פומרנץ צילם: חגי פומרנץ חגיגות סיום בציר 2005 ביקב "לה טרה פרומה" שבמושב שחר מנו 20 אורחים, ארבעה ייננים ושמונה יינות. שורה ארוכה של אשכולות ענבי סירה מכרם יקב "רמים", שזורים בוורדים שהוסיפו צבע לאווירה, סודרו לאורכו של השולחן. שריגים ועלי גפן שימשו כמצע לסכו"ם. עיצוב השולחן אותו ערכה אירית, המארחת, בצורה מקורית זו, תוך שימוש בגפן ובענבים, הזכיר לאורחים שהם נמצאים ביקב. ההזמנה לאירוע כפי שפורסמה – הן בדיוור ללקוחות היקב והן בעיתונות היומית - עוררה עניין בקרב אלה שביקשו לזכות במפגש בלתי-אמצעי עם ארבע ייננים ויינותיהם: אלי בן זקן – יקב "קסטל", זאב דוניה – "סוסון ים", ד"ר ניצן אליהו - "רמים", סנדרו ואירית פליגריני – "לה טרה פרומסה", ובחוויה גסטרונומית מיוחדת. חובבי יין ואוכל אלה התקבצו ובאו מירושלים, תל אביב, רמת גן, הרצליה ורמת השרון. הם היו מוכנים לעשות דרך ארוכה ולשלם סכום של 250 ₪ לאדם, כדי לקחת חלק באירוע זה. גם אנחנו חשבנו שחוויה כזאת היא מעניינת ועשינו את פעמינו דרומה. התפריט כפי שפורסם כלל מבחר מנות כמו מנות פתיחה איטלקיות לצד אמרלד ריזלינג 2004 לה טרה פרומסה; סופלה שרימפס לצד שרדונה סי בלאנק דו קסטל 2002; טורטליני במילוי תרד וריקוטה לצד פליני 2003 סוסון ים; לזניה ראגו לצד סירה 2003 לה טרה פרומסה; אנטרקוט ביין אדום לצד רובינו 2002 לה טרה פרומסה; כבש צלוי בתנור לצד גרנד וין 2000 של יקב קסטל; וקינוחים שכללו קרם ברולה ומרנג ממולא מוס שוקולד לצד שרדונה קינוח וקברה פראן של יקב רמים. הארוחה נמשכה למעלה מחמש שעות, שפרחו להן מבלי דעת, והתאמת היין לאוכל הוכחה כמוצלחת ביותר. הערך המוסף בערב זה היו ההסברים שנתן כל אחד מהייננים על היין שלו שנמזג באותה עת לכוסות. מגיעות מחמאות למארחים שדאגו לכוסות מתאימות לכל יין, כך שניתן היה להפיק מהם את המרב. בעקבות ההסברים התפתח רב-שיח בין האורחים לבין הייננים, ובין הייננים לבין עצמם, והוספנו דעת. מאחר שביין עסקינן, ארחיב בנושא זה, ואזכיר חלק מהיינות ששתינו: אמרלד ריזלינג 2004 יבש מיקב "לה טרה פרומסה", עם ארומות של הזן, פריך, פרחוני, קצת ירוק ומתובל קלות, שימש פתיח הולם לארוחה, וליווה בכבוד את המתאבנים. בייחוד אהבתי את טעמו כששולב עם החטיף המסורתי הקוצ'יני המלווה אירועים חגיגיים, כפי שהסבירה אירית. שרדונה Blanc du Castel C 2002 של "קסטל" שיוצר מענבים שנבצרו מכרמים בגובה של פליני 2003 של יקב "סוסון ים" - בלנד המורכב מ 60% סירה ו 40% קברנה סוביניון יישון של 18 חודשים בחביות עץ "חבית הבורגונדי מתאימה לסירה", הסביר אלי בן זקן, "בעמק הרון הצפוני משתמשים בחביות בורגונדי, וחבית זו היא קצרה יותר ושמנמנה, ושריפת העץ איטית יותר ועמוקה יותר". זאב החל לפרט את האחוז של כל אחד מהזנים המרכיבים את היין. בדיון שהתעורר האם על היינן לפרסם ולהתחייב לגבי אחוז כל אחד מזני הענבים ביין, גרס בן זקן כי אין להתחייב על אחוזים, וגם לא צריך לדבר על אחוזים, משום שאלה יכולים להשתנות על פי היבול של כל שנה. "למה לי להתחייב שבכל שנה יהיה ביין 70% קברנה סוביניון?" תמה בן זקן, "אם בשנה מסוימת המרלו יצא כל כך טוב מדוע לא יהיה מרכיב הזן הזה ביין 40%?" קוריוז נוסף שמענו מזאב דוניה, שהתייחס ל"אלול" 2002. בשלב הראשון היה בלנד מורכב מקברנה סוביניון ומרלו. זאב הזמין תוויות ליין, ובינתיים ביקבק את הסירה. כשכבר לא הי הלו כוח להמשיך ולבקבק, נשאר לו דמיג'אן של סירה 2003 "לה טרה פרומסה" - היין מורכב מ-95% סירה שהם מגדלים בעצמם בגידול אורגני, ו – 5% קברנה. היבול קטן ומרוכז – רובינו 2002 - בלנד של קברנה ומרלו של היקב המארח. היין בצבע אדום כהה יפה, פירותי ומתובל קלות. Grand Vin 2000 של" קסטל" הוא יין עוצמתי בעל נוכחות רבה. הוא מורכב מטעמי פירות שחורים, והוא בעל גמר ארוך. היין מצוין, וכל האורחים שיבחו אותו. יתכן שהדברים שייאמרו מיד יקוממו חלק משוחרי היין, אך בכל זאת מצאתי לנכון להעלותם על הכתב: לדעתי השרדונה C של קסטל – בהכללה - הוא יין ברמה הרבה יותר גבוהה ואיכותית מהיינות האדומים המצוינים של היקב. מישהו לפני כבר אמר זאת, כך שאלי בן זקן לא הופתע. קינחנו בשרדונה קינוח ובקברנה פראן של יקב "רמים". יינות קרח אלה יוצרו בשיטה הייחודית שפותחה על ידי ד"ר ניצן אליהו, היינן והבעלים של היקב. שרדונה קינוח 2003 מיקב "רמים" הוא יין בצבע זהוב, עם גוף מלא, וטעמי דבש ופירות טרופיים. הקברנה פראן ליווה גם הוא את אחד הקינוחים. בילינו ערב מעניין ומהנה, הכרנו את הייננים ואת נשותיהם, שוחחנו, טעמנו, שתינו, ובעיקר למדנו על יין מפי מומחים. יקר? אולי. אבל קיבלנו תמורה הולמת ואף יותר עבור הכסף. תודה לאירית וסנדרו, לאלי בן זקן, לזאב דוניה ולד"ר ניצן אליהו, שעמל הבציר עוד ניכר עליהם, ועל שהקדישו מזמנם לארח אותנו. לחיי היין הישראלי! לחיים! ספטמבר 2005 |
