דו"ח מהכינוס ה 14 של הועדה  הבינ"ל לוירוסים בגפן – ICVG
 (בארי, איטליה ספטמבר 2003).

ד"ר  תרצה זהבי – רפרנטית להגנת הצומח בגפן, שה"מ

הקבוצה העוסקת במחלות וירוס ופיטופלסמה בגפן החלה בפעילותה ב- 1962 במגמה לדון בבעיות משותפות, שיטות עבודה ותוצאות הקשורות ישירות לנושא זה. מפגישה ראשונה של 30 אנשים ב – 1964, תקופה בה עסקו בעיקר בתיאור הבעיות הנגרמות מגורמי מחלה אלה, התפתחה הקבוצה ל- 209 משתתפים בכינוס האחרון וכמות האינפורמציה המועברת בכינוס גדלה בהתאם. התפתחות זו קשורה קשר הדוק להתפתחות הביולוגיה המולקולרית ככלי המאפשר לזהות את גורמי המחלות ואת מנגנון הנזק שהן גורמות בגפן, ללמוד את התפשטותן בתוך הצמח ובין צמחים בכרם ולאחרונה גם לנסות לפתח דרכי התמודדות בשיטות שונות של הנדסה גנטית.
מטרת הדו"ח המצב לתת תמונה של הידע החדש בנושאים אלה בשפה שאינה ביולוגיה מולקולרית. למעונינים בדו"ח מיקצועי יותר – ניתן למצוא את תקצירי ההרצאות באתר של אוניברסיטת בארי: http://www.agr.uniba.it/ICVG2003/estended%20abstracts.htm

א.     וירוסים.

א.1. טקסונומיה.

השימוש בכלים מולקולריים מאפשר לזהות גורמי מחלה שונים גם כשתסמיני המחלה דומים. בשנים האחרונות הוגדרו 6 וירוסים חדשים ובסה"כ מוכרים היום 55 וירוסים התוקפים גפנים. הגדרה של וירוס חדש מתבססת בעיקר על מאפיינים מולקולריים אך גם על דרכי העברה אפשריות מצמח לצמח. כך בקבוצה של 9 וירוסים הגורמים למחלת קיפול העלים (leaf roll) שמונה שייכים לקבוצה אחת – מועברים ע"י כנימות רכות וקמחיות ואחד לקבוצה שניה המועברת ע"י כנימות עלה. דובר בשאלה של המשמעות של "וירוס חדש" ולכן בשאלה איך להגדיר שוירוס הוא חדש, אחר.

א.2. קבוצת Nepovirus (אצלנו - מחלת המניפה ומוזאיקה).

עבודה מעמיקה נעשית בגרמניה להבין את "התנהגות" וירוס המניפה בגפן. הוירוס ניצמד למערכת הממברנות התוך תאית ומתאים אותה לצרכיו (התרבות ומעבר בין תאים). בצרפת הראו שונות רבה  באוכלוסיית הוירוסים הגורמים למחלת המניפה. חלק מהשונות  נובע מרקומבינציה בין טיפוסי וירוס שונים, עובדה שצריכה להדליק נורת אזהרה בהקשר של שימוש בחלקים מוירוס מסוים זה בהנדסה גנטית.

א.3. מחלת קיפול עלים.

היום מוכרים 9 וירוסים הגורמים לתסמינים של קיפול עלים. כולם מאופיינים במבנה מולקולרי דומה, רובם מועברים ע"י כנימות קמחיות שונות ואחד ע"י כנימות עלה ובהעברה מכנית. בסקר שנערך בתוניס נמצא (כמו במקרים רבים אחרים) שסימני נזק קשורים בעיקר לשני טיפוסים של הוירוס ( 1 ו- 3). מסקרים נוספים עולה שטיפוס 1 מופיע יותר בארצות צפוניות ווירוס 3 בכל העולם (גם אצלנו, ידע אישי).  מאפיין נוסף של טיפוס 3 הוא המספר הגדול של מיני כנימות קמחיות המהווים וקטורים שלו.
בדיקה של התפשטות הוירוס ממקום ההדבקה (בניסוי – הדבקה בהרכבה) הראתה שאת טיפוס 3 ניתן למצוא בעיקר מתחת להרכבה ובהמשך גם בזמורות שלא הודבקו בעוד ההתפשטות של טיפוס 1 בגפן הייתה מועטה יחסית. כן נמצא הבדל בהתפשטות הוירוס בין זנים שונים, התפשטות מעטה במרלו לעומת סוביניון לבן.

א.4. מחלות ניקרון.

הרצף והתפקיד של הגנים השונים של וירוס GVA, אחד מגורמי הניקרון העיקריים פוענחו במעבדה לוירולוגיה במכון וולקני. מכאן נמשך בשנים האחרונות בכל העולם מחקר לגבי התרומה של המקטעים השונים ליכולת ההדבקה, התנועה בצמח וגרימת הנזק על ידי הוירוס.

השונות המולקולרית הגדולה בוירוסים מקבוצה זו מקשה על פיתוח שיטת אבחון אחת ונראה שמומלץ להשתמש במספר שיטות לאבחון ודאי של ניקיון מוירוסים אלה. השונות הרבה בסימני הנזק קשורה ככל הנראה בעובדה שבמקרים רבים מוצאים בגפן יותר מטיפוס אחד של הוירוסים גורמי הניקרון. לא נמצא קשר בין אזור גיאוגרפי לוירוס מסוים.
באוסטרליה הוכח קשר בין GVA לאי התאם של הרכבות במספר זנים אדומים.

א.5. מחלות חדשות.

שינויים בהרכב הכרמים (כנות וזנים) במספר אזורי גידול בעולם גרמו להופעה של תופעות ויראליות שלא היו מוכרות קודם באותם אזורים. בצילה, שם אין בעיה של פילוקסרה הורחב לאחרונה השימוש בכנות עמידות לנמטודות, בעיקר פרידום והרמוני. מתברר שהרכבה של תומפסון, שהתפתח ללא בעיות כשניטע על שורשיו, על כנות אלה גרם להתנוונות של גפנים ובבדיקות מעבדה נמצאו וירוסים ממספר קבוצות מוכרות. בקליפורניה גרם המעבר לכנות אלה בענבי יין לתופעה דומה ובניסוי שנערך נמצא שההתנוונות תלויה במין הכנה.
עם הרחבת הנטיעות של הזן רד גלוב נמצא שהחומר שהוגדר בעבר כנקי נושא טיפוס חדש של וירוס מקבוצת "קיפול העלים". גם במקרה זה נמצאו הבדלים גדולים בהתבטאות הבעיה בהתאם לכנה בה השתמשו.

בצרפת בזן סירה (שירז) בכרמים בני 10 שנים ופחות התגלתה תופעה הכוללת התנפחות של אזור ההרכבה, ניקרונות והאדמה מוקדמת של עלים. לא נמצא קשר לכנה מסוימת או קלון ספציפי ועדיין לא הצליחו לזהות את הגורם.  

ב.     מחלות צהבון (פיטופלסמה).

ב.1. תפוצה.

מוכרים שלושה טיפוסים של פיטופלסמות הגורמים למחלות צהבון בגפן. לא ניתן להבחין בין הטיפוסים על סמך הסימנים בגפן והן מוגדרות על סמך רצפים מולקולריים ועל סמך החרק המעביר את המחלה לגפנים. FD, המחלה הראשונה שהוגדרה קשורה קשר הדוק לחרק מסוים אחד וזוהתה בצרפת, ספרד, פורטוגל, גרמניה, איטליה וסרביה. נוכחות של BN, המחלה הנפוצה בגפנים בארץ, דווחה בעבר מגרמניה, צרפת ואיטליה ובכינוס דווח על נוכחותה גם בספרד, קרואטיה, הונגריה, סלובניה ולבנון. נוכחות של טיפוס דומה דווחה מאןסטרליה. פיטופלסמה שלישית גורמת להופעת המחלה במזרח ארצות הברית.

 ב.2. וקטורים.

בסלובניה, גרמניה צרפת ואיטליה מצאו בכרמים נגועים את הציקדה (plant hopper) שהוכחה כמעבירה את המחלה לגפנים ונמצאת גם בארץ - Hyalesthes obsoletus. בצפון איטליה, שעור הנשאות של המחלה בציקדות נמוך בשבועיים הראשונים של יולי ומתקרב למאה אחוז לקראת סוף החודש. 

ב.3. שיטות מולקולריות.

שרון מלמד, דוקטורנט בפקולטה לחקלאות עובד על זיהוי גנים שונים של פיטופלסמה. כן דווח על מספר שיטות מולקולריות משופרות לגילוי וזיהוי פיטופלסמות גם כשריכוזן בצמח נמוך.

ב.4. אפידמיולוגיה.

שתי עבודות הציגו הראו צדדים שונים  של טיפול במים חמים בחומר הריבוי. בצרפת הראו שקלונים שונים של מרלו מגיבים שונה (מבחינת שעור הצלחת ההרכבות) לטיפול במים חמים. באוסטרליה בדקו את ההשפעה של מועד איסוף החומר, של השקיה בסתיו ושל דרגת המיום של הזמורות על התרומה של טיפול במים חמים. נמצא שבעוד טבילה במים רגילים (מיום) למשך שעה עד שמונה שעות תרם להשתרשות טובה יותר הרי  טיפול במים חמים הפחית את שעורי ההשתרשות, בעיקר בזמורות שעברו את טיפול המיום.
מעקב רב שנתי באיטליה הוכיח שבגפנים שהבריאו מצהבון לא מצאו את גורם המחלה בארבע השנים העוקבות. המסקנה האופרטיבית ממצא זה היא שאין היגיון לעקור גפן נגועה בכרמים בהם שעור ההבראה גבוה.

מישראל דווח על ההשפעה של כנות גפן (ריכטר ו 3-216) על הנגיעות בצהבון ועל אוכלוסיית הוקטורים בחלקות.