רבקה פומרנץ

נסענו לביקור בן שבוע בגרמניה, כדי לערוך סיור בשני יקבים ולטעום מן הזהב הלבן – הריזלינג. כי אנו, אודה על האמת, אוהבים יין לבן בכלל, ונמנים על "מועדון המכורים לריזלינג". אך כשאתה נמצא כל כך קרוב לחבל אלזס, שבצרפת, וטעם נקטר האלים המיוצר שם אינו מרפה ממך – אינך יכול לפסוח על ביקור בשניים שלושה יקבים מן המיטב, לפחות. וכך בהבזק של רגע, שינינו תכניות, חצינו את הריין ובילינו יומיים של שכרון חושים באלזס, בטעימת  ריזלינג, פינו גרי, וגוורצטרמינר אצל Marcel Deiss, Hugel et Fils,  ו –Zind- Humbrecht.

כבר למעלה מעשור ומחצה, שהיינות הלבנים חוזרים ותופסים מקום של כבוד,  בשאיפה להגיע לצמרת ובעיקר הריזלינג, שהצמרת הייתה מקומו הטבעי עוד בתחילת המאה העשרים.

סיבות רבות לגילוי מחדש של היין הלבן. אמנה כמה מהן:

• חזרה לשורשים ולמסורת - כתוצר לוואי של גל הפונדמנטליזם ששטף את העולם. דבקות זו במורשת הביאה עימה תיקון טעויות העבר: בגרמניה – החזרה הדרגתית של  גפני הריזלינג לכרמים בהם נטעו בשנות השישים  Mueller Thurgau.
• טיפול בכרמים בשיטת הביודינמיקה - שיטה שפותחה בשנת 1924, שאינה מסתפקת רק בטיפול אורגני בכרם, כלומר אי-שימוש בחומרי הדברה ובחומרים כימיים, אלא היא תורה שלמה, שאפרט את תמציתה בכתבת ההמשך. שימוש בשיטת הביודינמיקה בכרם מדגיש את ה"טרואר" בארומות, בטעמים ובאיזון שביין. התוצאה יין משובח.
• הכנסת שינויים בהגדרות ובתקינה, ביניהם הקטנת היבול. שינויים אלה העלו את איכות היין הלבן והחזירו את קהל האוהדים.
• פרסום והפצת מפות מן המאה ה – 18 המציינות את חלקות הגרנד קרו – Grand Cru העלו את הדרישה ליינות מחלקות אלה בקרב מביני ואספני יין מחד, ומשכו כלפי מעלה את איכות היין בכלל.
• פתיחת השווקים של אסיה כתוצאה מהגילוי שיין לבן מתאים ללוות אוכל אסייתי. גילוי זה יחד עם השיפור הכלכלי והעליה ברמת החיים בחלק מארצות אסיה, והפתיחות למערב,  עוררו  ביקוש ליינות הלבנים, והזמנות ליין לבן (במיוחד ריזלינג - אך לא רק) החלו להגיע מיפן, מהונג-קונג, ומסין.
• גלי מחאה כנגד שרדונה כמו- ABC  Anything But Chardonay .

·        התחממות כדור הארץ וגלי החום שפוקדים ארצות רבות, הביאה להכרה שיין לבן מתאים יותר לשתיה, במזג אויר חם, מאשר יין אדום.

• בחינה מחדש של כל נושא "הפרדוקס הצרפתי";  בשנים האחרונות פורסמו מחקרים שונים לגבי השפעת יין אדום על מחלות לב. המסקנות ממחקרים אלה היא, שלא ניתן להוכיח, חד משמעית,  כי הסיבה לכך שצרפתים לוקים פחות מעמים אחרים במחלות לב קשורה ליין האדום שהם צורכים. יתכן שהסיבה לכך היא גנטית. עדיין יש לחקור ולבדוק.
• העובדה שיינות לבנים מסוימים הם בעלי רמת אלכוהול נמוכה, וניתן ליהנות משתית היין מבלי להשתכר.
• הארומות, הבשומות והמורכבות של היינות הלבנים בגרמניה ובאלזס,  יחד עם העובדה שאלה אינם תוצאה של שימוש בחבית.
• יכולתם של היינות הלבנים הללו להשתמר במשך עשרות שנים.

אז היום, כפי שקראתי לכתבה זו, היין הלבן עושה קמבק. היום, גם שוחרי יין, שרק לפני מספר שנים ראו ביין לבן "מוקצה" וכשדברו על יין גדול ו/או יין איכותי התכוונו ליין אדום, ויין לבן גרמני או אלזסי לא "נחשב" – גם אלה, לשמחת הכל מגלים את היין הלבן.

בכתבה הבאה – אתאר את רשמי הביקור ביקבים האלזסיים שהוזכרו לעיל, פירוט היינות שנטעמו, מחיריהם, וקצת על התיאוריות ששמעתי בכל אחד מן היקבים – מה עושה את היין שלהם למה שהם באמת.

צילם: חגי פומרנץ