ישראל פרקר

השקות של יינות חדשים הם תמיד חגיגה ביקב המשיק. עבורי זו חגיגה כפולה, גם טעימת והכרת עוד יינות ישראלים וגם פגישה מלמדת ומועילה עם מנהלי היקבים והייננים שיצרו את היינות החדשים. ומה יותר חשוב ומעניין (בענף היין ) מלשמוע את הנחתום המעיד על עיסתו (יינו).

יקבי בנימינה השיקו בסוף אוקטובר 2004 ארבעה יינות חדשים:

ויונייה ספיישל רזרב 2003
 שרדונה ספיישל רזרב 2003
 יינות סדרת תלתן העשויים מבלנד 2001, 2002, 2003 קברנה סוביניון ומרלו.

הפתיחה כבר מבשרת על משהו לא שיגרתי ומקובל בארץ : ויונייה ??  תלתן 2001-2002-2003 ??

התכנסנו, מספר מצומצם מאוד של אנשי תקשורת, בקומה העליונה של מסעדת איסט בת"א, מסעדה עם תפריט מנות ממדינות מזרח אסיה עם קריצה רצינית ליפן.
היינו אורחיהם, לפגישה אינטימית ומיוחדת, של אילן חסון, מנכ"ל יקבי בנימינה, ששון בן אהרון, היינן, ותמנע שטרית מנהלת השיווק.

לכוסות נמזג יין לבן (ייחודי)  ויונייה ספיישל רזרב 2003, וששון, היינן, החל בסיפורו של היין:

הויונייה הראשון שלנו היה מבציר 2002 של ענבי כרם  הנטוע בוואדי במושב עלמה, צפונה לכרם בן זמרה, שבגליל העליון. זהו זן לבן שמקורו בעמק הרון שבצרפת. הוא זן  האוהב קור והינו מאוד מפונק ולא קל לגידול מבחינה חקלאית. בשנת 2002 יוצרו 1,400 בקבוקים בלבד. ב2003 הכמות גדלה ויוצרו כבר כ- 3000 בקבוקים. היין שהה בחביות 10 חדשים, שם תסס והתיישן על השמרים כולל בטונג'. המוצר הסופי הוא בלנד של יינות ששהו בחביות חדשות וחביות שהייה בהם יין שרדונה בשנה קודמת.  המטרה  בפעולה זו היא להגיע לאיזון בתכונות העץ ביין הסופי.

הצלחנו לשמר במידה טובה את עוצמת הפרי. הדגיש ששון. העץ לא השתלט על הטעם והריח בעיקר בזכות השימוש בחביות חביות שגיא מורו מבורגון שהיו חביות  מיוחדות  עם בקרה על עוצמת העץ הודות לקליה העדינה שגרמה שלא מקבלים השפעה מוגזמת של עץ על היין. היין בוקבק באוגוסט 2004.

 ששון ממליץ לפתוח את הבקבוק  לאוורור היין כשעה לפני הלגימה.

גיא המלצר החל להגיש על השולחן הארוך את המנות הרבות שהכינו השפים ניצן רז ורועי סופר.

במשך הערב הצלחנו לטעום מהמנות המשובחות הבאות, ויסלחו לי היפנים או שכניהם ממזרח אסיה אם שיבשתי מספר שמות, שהעברית שפה קשה להם:

סביצ'ה ילו טייל - דג נא, ברוטב יוזו וקלמנטינות.  גיוזה בטטה וכרשה - כיסונים אפיים ומטוגנים. טטקי טונה - פרוסות טונה דקות צרובות קלות על הגריל, עם סלט אצות ברוטב וסאובי.  כדור עוגה מסרטנים.  טטקי בקר בסלט פאפיה ומנגו. כיסון ממולא בשר בקר טחון, אפונה ועשבי תיבול.  קונפי אווז מגולגל בקרפים של עשבי טיבול. המבורגר, קבבונים בטחינה  יפנית, סינטה בגריל עם פירה בטטה וחזה אווז על מצע פירה סלרי וג'ינג'ר.

היו שם מבחר טעמים וריחות אין ספור וגם מקלות לאכילה. סכין, שהוא כנראה מוצר מערבי בלבד, לא ניראה על השולחן. כתחליף לו שימשו הידיים...

אכלנו , הרחנו ולגמנו את יין הויונייה.  היו לו ריח מיוחד וטעם טרופי לא מקובל, עדין וטעים.
השאלה המתבקשת הייתה למה דווקא ויונייה, ומדוע רק 3,000 בקבוקים?
את התשובה קיבלנו מהמנכ"ל אילן חסון:

הויונייה התחיל להגיע לארץ לצורך ניסיונות דרך משרד החקלאות ומכון היין. יקבי בנימינה בחרו לנסות זן זה  (בהמלצת ערן הרכבי ממשרד החקלאות) ודאגו שתהייה חלקה של הזן המיועדת לבנימינה בלבד. את מימון השתילים עשה היקב ולא הכורם.  הכרם הוא בבעלות הכורם שמחייב לכל אורך חיי הכרם לספק את הענבים רק ליקבי בנימינה.

מתברר שהבחירה הייתה מצוינת בזכות האזור הקר בו נמצא הכרם, היובש באוויר והאדמה המאווררת בה נטוע הכרם.
בבנימינה הגיעו למסקנה שלקהל שותי היין  נמאס קצת מרק מרלו וקברנה והוא מחפש עוד משהו חדשני. הויונייה מספק זאת. הוא בא בנישה מעניינת בין יין הסוביניון לשרדונה, במורכבות, באופי ובעוצמה. יש לו אפיונים מיוחדים שמי שאוהב יין יכול ליהנות ממנו במיוחד מפני שהוא מביא לכיוונים קצת שונים מהמקובל.  היין מתפתח בכוס יפה ובצורה מעניינת. יש  לו אופי לא של עוד יין לבן אלא של משהו שונה.

אילן הוסיף ואמר שהשאיפה לא לעצור ב3,000 בקבוקים, אך בשלב ראשון קיימת השגחה צמודה של משרד החקלאות שהסכים לתת את האישור להפוך את החלקה הניסיונית לחלקה מסחרית. יקבי בנימינה  חתמו על מסמך האוסר עליהם לקחת רכב מהגפנים ולהגדיל בשלב זה את החלקה, שגודלה 7 דונם. אם יתברר שלא התפתח שום וירוס מזיק בגפנים יינתן כנראה האישור בעתיד להגדיל את הכרם.

כדי שהיין לא יגמר מהר, הויונייה  לא יימכר ברשתות השיווק  אלא רק בחנויות יין ובמסעדות.
מהמחיר בחנויות יהיה כ 70 ₪ לבקבוק.

ששון סיפר לנו שאת הויונייה הלבן גם מוסיפים ביקבי בנימינה לשירז האדום, כ- 2-3 אחוז. היין הלבן נותן רכיב ארומאטי מעניין לשירז. הושארו שתי שורות ויונייה בכרם שנבצרו  ביחד עם השירז. שני זני הענבים תססו יחד באותם מכלים.

לכוסות נמזג היין הלבן שרדונה ספיישל רזרב 2003  שבוקבק לפני כחודש. שרדונה זה אמנם ניקרא  גליל אך יש בו 15 אחוז של יין מכרם נווה אילן, הנמצא ליד הדרך העולה לירושלים.  השרדונה הוא בלנד של יין שתסס בחביות ויין ששהה במיכלי נירוסטה. הרצון הוא לשמור על טעם הפרי הטבעי ביין, ולכן משתמשים בחביות חדשות וישנות. כל היין עבר תסיסה מלולקטית.

היין  תסס והתיישן בחביות כולל בעת תהליך הבטונג'. גם פעולת ההצללה נעשתה בחבית. היין הנקי נשאב בעדינות מהחבית ע"י מערכת שדוחסת גז חנקן שדחף את היין החוצה. ללא כניסת אוויר מזיק לתהליך. אשכולות שלמים של השרדונה נזרקו לפרס הפנאומטי ונסחטו.
ליין ארומה נעימה המורכבת מניחוחות  של תפוחים, ומלון, גם טעמו העדין שונה מטעמם של יינות שרדונה אחרים שטעמתי לאחרונה.

תופעה מעניינת היא שכל יינן מצליח להוציא תחת שרביטו יין בעל טעם וריח שונים מאותו זן ענבים.

מארחנו סיפרו לנו שקרוב למצפה רמון , סמוך לכלא נפחא, יש להם כרמים של זני הענבים פטיט וורדו, שירז,  שרדונה, פינו נואר ומלבק. כורם פרטי, ישי אדלר מבנימינה, הקים שם חווה בגודל 400 דונם מתוך זה 100 דונם גפן.  גדלים שם גם זיתים, רימונים ותאנים.

באזור הנמצא במרכז הנגב יש מצוקת מים כידוע. המים בהם משקים את הכרמים הם מי שופכין שמגיעים מהכלא. מתברר שהאסירים הביטחוניים מבזבזים מים רבים בכוונה, והם משאירים ברזים פתוחים כ24 שעות ביממה. אלה הם חלק מזכויות היסוד של האסירים להשתמש במים כרצונם. לכן ריכוז הפסולת במים הוא נמוך מאוד. המים עוברים טיהור ומגיעים לחווה לצרכי השקיה.

הגיע זמנם של היינות האדומים שנמזגו לכוסות ממש לפני שהתחלנו לאכול את המנות העיקריות הבשריות, הכל כך מתאימות ליין אדום (או אולי להפך, השאלה מאיזה כיוון מסתכלים). גם כאן הגיעה הפתעה של מוצר חדש ולא מקובל:

סדרת יינות תלתן קברנה סוביניון ומרלו. זהו יין תלת שנתי שנוצר מערבוב כמות של שתי חביות מכל שנת בציר 2001 2002 2003.  הרעיון הבסיסי  היה להדגיש את מה שיש לחלקת הכרם להביע.
ששון היינן מספר שבבלנד שהתקבל  נכנסת השונות  של כל שנה שהתקבלה מהשינוי האקלימי בין שלושת השנים.  גם כאן יוצרה כמות קטנה  של פחות מ2,000 בקבוק כל מוצר.

כדי לרכך את היינות  הוסיפו להם חלבון ביצה  שספח  את הטאנינים.

מכל שנת בציר משאירים כמה חביות בצד מחלקות ספציפיות בלבד. כך יכול היה ששון לעשות בלנד ניסיוני בין החביות השונות. עשה וראה כי טוב. התוצאה בדרך לחנויות היין.

זהו שוב ניסיון של יקבי בנימינה להוציא לשוק מוצר חדשני ומיוחד. מסקרן איך יהיה היין בעוד שנתיים שלוש. האם התפתחותו תהייה  לטובה או שמצבו ידרדר.

מחיר בקבוק 125 ש"ח בגלל עלות ייצור גבוהה ומורכבת של הכמויות הקטנות.

לסיום הערב המהנה שהיה כמין אירוע חברתי קטן, גסטרונומי, סיפר לנו אילן חסון שיקבי בנימינה מקבלים ענבים מכרמים הפרושים כמעט בכל רחבי המדינה:

בקדמת צבי שברמת הגולן, בגליל עליון, בגליל תחתון, באזור הכרמל, בגזר ובסיידון, בנווה אילן, בהרי ירושלים, באזור קריית גת ולכיש, ובמצפה רמון.

ברכות  ליקבי בנימינה המציעים הפעם לנו, חובבי היין הישראלי, יינות ייחודיים, מעניינים. אני כבר מחכה להפתעה הבאה שבטח אילן וששון שומרים בליבם.

לחיים לחיי היין הישראלי !!

אוקטובר 2004