רבקה פומרנץ

"יקב זמורה" הוקם בשנת 2003 במושב בית זית, שבהרי ירושלים.

המגיעים למושב בית זית, לשווא יחפשו שלטי הכוונה ל"יקב זמורה"; אף על המבנה המשמש את היקב לא מתנוסס עדיין כל שלט. אכן, תופעה די יוצאת דופן בנוף הישראלי, בו  נראים - לא אחת - שלטים המתנוססים בראש-חוצות, ומבשרים חודשים מראש, על מפעל או עסק שעתיד לקום. כאן, כפי שיכולתי להתרשם, סדר העדיפויות שונה.

רציתי לטעום את יינות "זמורה". הייתי סקרנית לטעום את היין, ולא פחות – להכיר את היינן ואת הנפשות הפועלות ביקב.  לפיכך, קבעתי עם אחד מבעלי היקב, נקודת מפגש בבית-זית, ונסעתי בעקבותיו.

כשהגעתי ביום שישי לפני הצהריים ל"יקב זמורה", התכונה ביקב העידה על פעילות רבה במקום.

ביקב, המצויד היטב, ניתן היה לראות את המיכלים המבהיקים מחד ומאידך את החביות הצרפתיות החדשות, עדיין ארוזות, ומצופות בנייר שקוף נצמד - מצפות ליין שעוד מעט קט ימלא את מלוא נפחן ויתיישן בהן.

פגשתי את ברוך יוסף, היינן. כיצד הגעת ליין? שאלתי אותו.

לאחר שירותו הצבאי, הצטרף ברוך לצי הסוחר. שם עשה גם קורס קציני מכונות. יחד עמו, שרתו על האוניה יורדי-ים ספרדים ואיטלקים, שהיין היה חלק מתרבות השולחן שלהם. זה היה המפגש הראשון של ברוך עם יין. הספרדים והאיטלקים קרבו אותו לעולם היין; מהם למד לשתות יין ולהעריך יין, וכך תירגל את החך.

כשעזב את הים החל לעבוד בעירית ירושלים, כאיש אחזקה, היום - אחראי על התחזוקה של ככר ספרא. במרתף ביתו נהג  ברוך לעשות יין עבור משפחתו וגם חילק לחברים. במסגרת העבודה פגש את מאיר דויטש, שהיה אחראי על מערכות הבקרה. ברוך, שהחל לעשות יין כשני עשורים לפני שהשניים נפגשו, הדביק גם את מאיר בחיידק היין.  ובשנת 2000 הקימו השניים את "יקב נחל פרת".

את היין המשיך ברוך לייצר במרתף ביתו.

בשנת 2003  קישר צביקה אמיתי בין חבריו בעלי "יקב נחל פרת" - היינן ברוך יוסף, ומאיר דויטש - לבין, יובל גולן וד"ר מיקי גולן - הבעלים של חברת ההיי- טק A Online. ויחד הקימו את "יקב זמורה".

חלוקת התפקידים ביקב מוגדרת: תפעול: ברוך יוסף-יינן. מאיר דויטש- אחראי טכני. צביקה אמיתי  -שיווק, מכירות ויחסי ציבור ויובל גולן מנהל היקב.

וכמה מילים על צביקה אמיתי: צביקה נקשר לנושא היין עוד מתקופת עבודתו ב"יינות סגל", לאחר שהשתחרר מהצבא. אצל סגל שימש בתפקיד איש מכירות. מאז הוא שוחר יין, שותה יין ואף כותב רשמים על יין במקומון ירושלמי. הוא עוסק בביטוח ובין השאר גם משמש יו"ר מועצת סוכני הביטוח בישראל. 

מדוע יקב? אני שואלת את יובל גולן, מנהל היקב.

כי יקב הוא גילום המהות של היצירה, ויובל נמשך למלאכת היצירה - לדבר המוחשי.  המעניין הוא, שיובל אינו היחיד שנתן לי תשובה כזאת. מסתבר, שבתהליך הפיכת הענבים ליין, יש הרבה יצירתיות, מיסתורין וקסם המושכים אליהם אנשים.

ישנם היום כ – 150 יקבים בארץ, אני מקשה. מה מייחד את "יקב זמורה" מיקבים אחרים?

מילה אחת. איכות. ובזאת ניתנה, בעצם, תשובה לשאלה מדוע לא שווק היין של יקב זמורה, עד כה, בצורה מסחרית. ראשית לכל – השאיפה והמטרה היו להגיע לאיכות ללא פשרות. איכות, שתבלוט עם טעימת היין.

ובכל זאת, אני חוזרת לנושא, ושואלת את יובל, כלכלן במקצועו ובעל נסיון מוכח בניהול, יש 150 יקבים בישראל. האם כולם ישרדו?

כל חברה והדרך בה בוחרים אנשיה ללכת. כל יקב והאני מאמין של בעליו.

 ביקב זמורה האני מאמין מאד נחרץ:

א.      לייצר יין ברמת איכות כזו, שהלוגם ממנו יפטיר "וואו!"

ב.      למכור יין איכותי במחיר כזה, שהטועם, שישמע את מחירו, יאמר "אני לא מאמין."

בעלי היקב, דרים בתוך עמם. הם מודעים לויכוח המתנהל בקרב ציבור שוחרי היין בארץ, אודות המחירים הגבוהים שהם נדרשים לשלם עבור בקבוק יין ישראלי איכותי. הם שמעו את הטענות המופנות כנגד יקבים חדשים, שעוד בטרם ביססו את מקומם, כבר הם דורשים סכום מרקיע שחקים עבור היין הראשון שייצרו – ויהיה הוא איכותי ככל שיהיה. על פי דעת אנשי "זמורה", אין סיכוי שיקבים כאלה ישרדו.

ישנם יקבים שהם גם בעלים של כרמים. "יקב זמורה" אינו כזה.

הענבים לייצור היין - מרלו, קברנה-סוביניון, שרדונה ומעט ענבי סירה (עבור הבלנד) –ענבים מובחרים, שנבצרו בבציר ידני, מקורם מכרמים נבחרים בגליל ובהרי ירושלים.

היקף ייצור:

בשנת 2003 ייצרו ביקב זמורה  6000 בקבוקים.

בשנת 2004 הצפי הוא לייצר ביקב 50,000 בקבוקים. גידול עצום ומעורר סקרנות

החל מבציר 2004 היקב כשר.

טעמנו ממיכלים קברנה סוביניון, מרלו, ושרדונה 2004.

איזה אופי ישא השרדונה?  שאלתי את היינן. - 80% מהיין יועבר לחביות חדשות מעץ אלון צרפתי בנות 300 ליטר, ו – 20% מהיין יישאר במיכלי נירוסטה. לאחר שהיה של 8 – 10 חדשים, ייעשה הבלנד.

טעמנו בלנד "אדום" 2001 המורכב מ - 70% קברנה סוביניון ו - 30% מרלו. היין התיישן 24 חודשים בחביות חדשות מעץ אלון צרפתי. זה יין אלגנטי, בצבע אדום כהה, קטיפתי,  טעמי פירות יער ושוקולד.

ברוך היינן, גאה ביציר כפיו. ומזדרז לומר שהיין עוד טאני וחומצי והוא ימשיך להתיישן עוד שנים.

1050 בקבוקים בלבד יוצרו מיין זה. כשטעמתי את היין הזה התחלתי להבין את ה"אני מאמין" של הבעלים.

קברנה סוביניון 2002 מורכב מ – 97% קברנה ו – 3 % מרלו. התיישן שנתיים בחביות חדשות מעץ אלון צרפתי.

מרלו 2002 – 97% מרלו 3% קברנה סוביניון. התיישן 18 חדשים בחביות עץ אלון צרפתי חדשות. צבעו אדום סגול. 2000 בקבוקים יוצרו מיין זה.

יקב זמורה עדיין אינו ערוך לקבל מבקרים. כשתגיע השעה, ויוקם מרכז מבקרים, ושוחרי יין ומטיילים יגיעו למקום – מזומנת להם חוויה תלת מימדית: הן באשר ליין, הן בהקשר לאנשים והן בהקשר לטבע.

מיקום היקב במושב בית זית, הנוף הנשקף מחצר היקב, כשלמרגלותיו מאגר המים, הנראה כאגם, והנוף ההררי מסביב, יוצרים את התחושה שאתה נמצא בארץ אחרת – באיזה מקום באירופה. למראה הנוף יאמר אחד, שזה מזכיר לו את אגם קומו, ואחר יאמר,  שזה מזכיר לו כפר טיפוסי באיזור יין באיטליה – כל אחד כיד הדמיון הטובה עליו.

אך ביחס למספר דברים - הבולטות ניכרת:

אנשי היקב הם אוהבי אדם ומכניסי אורחים.

הנוף – עוצר נשימה.

היינן – דמות ציורית ולא שגרתית בעולם היין הישראלי.

והיין – איכותי, אלגנטי, מורכב, עם פוטנציאל להתיישנות ובמחירים הוגנים. וכמאמר השיר: "מה צריך יותר הבן אדם...?"

ומה באשר לאפשרות קנית היין?

היינות  אותם ניתן לרכוש מבציר 2001 ו – 2002 אינם כשרים. (רק מבציר 2004, כאמור, היין כשר).

היינות נמכרים לעת עתה ללקוחות פרטיים. כדי לרכשם, ניתן להתקשר לצביקה, בטלפון מס.2636850-052.

מחירים 

מחיר קברנה סוביניון 2002  - 80 ₪.

לקונה את הקברנה סוביניון 2002, יימכר גם הבלנד באותו מחיר.

ישנם ביקב עוד מספר מאות בקבוקי מרלו 2001 שלא התיישנו כלל בחבית, גם אותם ניתן לרכוש ב-80 ₪ לבקבוק.

על קניה גדולה תינתן הנחה.

ניסיתי להחליט ביני לביני איזה יין הוא הבחירה הראשונה שלי. התקשיתי להחליט בין הקברנה סוביניון 2002 לבין הבלנד האדום 2001. את שניהם אהבתי.

לו נעשה משאל אודות היין בקרב אנשים שונים, כל אחד היה מדרג את העדפותיו על פי טעמו האישי.

לטעמי -  קברנה סוביניון 2002 הוא ה"אס", הוא המלך. והמלכה שלצידו היא  הבלנד אדום 2001. שני יינות אלה יכולים בהחלט להוציא משוחרי יין את הקריאה "וואו!".

יקב זמורה, בית זית    טל. 2636850-052

צילם חגי פומרנץ

ינואר 2005