קטגוריות:
| >> רשמי ביקור ביקבים » "וילה וילהלמה" בבני עטרות | |
ישראל פרקר על שני דברים אני משוכנע שוילהלם השני קיסר גרמניה לא חלם: 1. שבשנת 2005 יוקם במדינת ישראל יקב שיקרא על שמו. 2. שיין פורט וילהלם ייוצר במדינת ישראל. הקיסר לא חלם אבל אני גם ביקרתי ביקב החדש (מחודש) וילה וילהלמה וגם טעמתי את הפורט המתוק עתיר האלכוהול, ואהבתי אותו. מעגלים תמיד נסגרים. לעיתים הם קטנים ולפעמים הם גדולים, אך תכונת ההסגרות שלהם לעולם נשארת. במושב מרחביה שבעמק יזרעאל נולד עמרם סורסקי, וגם מוטי גולדמן נולד שם, לא מעט שנים אחריו. אבותיהם של השניים היו חברים טובים ולא ברור לי אם אהבו יין במיוחד. מה שכן ברור לי הוא שבניהם אוהבים מאוד יין והם גם רואים וחשים אותו מדי יום. כך נסגר לו מעגלנו. השניים יצאו לדרך משותפת והם משיקים את יינות בציר 2003 ביקבם החדש יקב וילה וילהלמה שבמושב בני עטרות - מושבה שהוקמה ע"י הטמפלרים בשנת 1902 ונקראה וילהלמה. היקב הוקם על יסודות יקב ארמו שאינו פעיל עוד. קשה לי להחליט במה להתחיל הפעם. אני שאוהב את ההיסטוריה של א"י, את היקבים, את היינות ואת הייננים, נמצא בדילמה. יש לי כאן מן סיפור מפוצל של יקב שמשולב בחתיכת היסטוריה של אנשים ומקומות. במה להתחיל? מה סדר החשיבות של פסיפסי הסיפור? ב- 1898 החליט הקיסר וילהלם השני לערוך סיור פוליטי בארץ-ישראל במסווה של עלייה לרגל לארץ הקודש. השאיפות הציוניות היו ידועות לו, והוא סבר כי חסות גרמנית על התיישבות יהודית בארץ-ישראל עשויה להגביר את ההשפעה הגרמנית באזור בעל החשיבות הגיאו-פוליטית, הסמוך לתעלת סואץ. כל זאת נוסף על הזדמנות להיפטר מיסודות לא-אהודים במדינתו. הרצל ניפגש עימו בארץ בעת ביקורם כאן. וילהלמה הייתה המושבה החמישית של הטמפלרים בארץ ישראל. הטמפלרים האמינו בקשר ישיר עם האלוהים ולא דרך הכנסייה. הם נולדו בגרמניה ובעקבות נידוי ואולי אף בהשפעת קיסרם, הם החליטו לעלות לארץ והקימו כאן מספר מושבות חקלאות וביניהם וילהמיה. וילהלמה נקראה גם חמדיה ככבוד לסולטאן התורכי חמיד. הטמפלרים היו אבות ההתיישבות המודרנית בארץ. הם נתנו את הבסיס להקמת חלאות משק מעורב בתקופה מאוחרת בארץ. במלחמת העולם הראשונה הם הוגלו למצרים, אך חזרו והקימו מחדש את ההתיישבות. בתקופת מלחמת העולם השנייה הם הוכנסו למחנות הסגר ואחר הוגלו לאוסטרליה. ב1948 עזבו כולם סופית את הארץ. מושב בני עטרות אוכלס ע"י פליטים של מלחמת העצמאות, אנשי היישובים שאר יישוב ועטרות. בשנת 1966 הגיע מוטי גולדמן (בעל עיטור העוז מהקרב על הבופור במלחמת שלום הגליל) עם הוריו למקום והם התיישבו בבית טמפלרים אופייני. סמוך למבנה ה"רפת" ההיסטורית בן ה104 שנים נמצא היקב ומאוחסנות חביות עץ האלון המלאות ביין ריחני, טעים וגם משכר – אם לוגמים ממנו יותר מדי. מוטי אהב יין, שתה יין ולמד יין עד שהחליט להקים במקום עם חבריו רן גוטליב ואילן גלבר את יקב ארמו שהפך כבר לחלק מדפי ההיסטוריה... עמרם סורסקי שיחגוג השנה את הבציר ה47 בו הוא משתתף, למד בטכניון במסגרת העתודה האקדמאית, טכנולוגיה של מזון. בשנת 1959 בסיום לימודי השנה השלישית, הרקטור, פרופסור ברוורמן, הודיע שהסטודנטים חייבים לעבוד שלושה חודשים בחופש בבית חרושת למזון. עמרם הגיע במקריות ליקב כרמל מזרחי בזיכרון יעקב, שמנהלו היה מר אבני. אבני היה מורו ורבו הראשון בענף היין. אחת המטלות הראשונות הייתה להביא דוגמאות של יין מהמכלים ולבדקם במעבדה. המיכלים היו מבטון. הוכנס בהם צינור ארוך מלמעלה ונעשתה שאיבת יין בעזרת הפה למילוי הכוסות. עמרם סיפר לי בחלחלה שזה היה נורא. הוא שנא את העבודה. הטעם בפה היה חמוץ ומר. ריח המרתפים היה נורא אף הוא. היה שם ריחות עובש, טחב וריח של מקלט לא מאוורר. הוא קילל את הרגע בו הגיע ליקב זיכרון במקום להגיע למפעל מזון המייצר שוקולד או דברי מאפה. חצי שנה מאוחר יותר, הגיעה כל הכיתה לסיור ביקב. אבני, המנהל, היה עסוק ועמרם הפך להיות המדריך של הקבוצה. פתאום כשטעם את היין המוכר לו הוא אהב אותו מאוד. הריח נשאר וגם הטעם המקורי לא השתנה אך הכל הפך לחיובי בעיניו של סורסקי הצעיר... אבני הסביר שזו תופעה מוכרת של אנשים שלא נולדו בין החביות. לתופעה קוראים אהבה ממבט שני של יין. עמרם התאהב ביין וביקב ואת כל החופשות מהצבא כולל החופשות מיוחדות בילה בעבודה ביקב. הוא המשיך לעבוד בזיכרון גם לאחר השרות הצבאי וכשאבני יצא לפנסיה, ב1973, הפך עמרם להיות מנכ"ל היקב והיינן הראשי למשך 8 השנים הבאות. השלב הבא בקריירה המקצועית שלו היה היותו היינן הראשי של יקבי ברקן מ1984. זה היה עדיין יקב סטוק- ווסט בפתח תקווה. ב1988 עבר היקב לברקן, ב1989 פשטו שם את הרגל. בוקסר ולרנר קנו מכונס הנכסים בזול מאוד את היקב וקראו לו יקב ברקן. יינות ברקן התחילו להתפרסם בעולם ולקבל הכרה ומדליות רבות. יום אחד מנכ"ל ברקן החליט שיקבי ברקן זקוקים לעוד יינן. נקשר קשר עם יינן יקבי בנימינה אד זלצברג שהודיע שהוא עוזב בסיום החודש את בנימינה לטובת יקב ברקן. באותו יום קיבל עמרם טלפון מאילן חסון, מנכ"ל בנימינה, שהציע לו לעבור לבנימינה. תוך שבוע החליט עמרם לעבור מהיקב המשוכלל עם הציוד החדיש ליקב בנימינה המיושן יותר באותה עת. הוא עבד ביקב עד שנת 2002 , ויצא לפנסיה. זוכרים עדיין את תחילת הסיפור: מרחביה, הורים חברים, אהבת יין. זהו, מעתה עמרם סורסקי שותף פעיל ביקב וילה וילהלמה ומשקיע בו את כל ידיעותיו והשכלתו בייצור יינות משובחים. ישבתי עם עמרם ומוטי בקומה השנייה של הבית הטמפלרי של משפחת גולדמן וינקתי בצמא את סיפורי ההיסטוריה שהפיצו השניים ומדי פעם לגמתי בהנאה את יינות היקב. "מיקב חובבני הפכנו להיות יקב מקצועי." אמר לי מוטי. "עמרם נכנס לפעילות כאן ב2003 . הבציר היה אז מאוד קטן, כ3,500 בקבוקים. ב2004 כבר ייצרנו קרוב ל15 אלף בקבוקים. ב2005 נייצר כ22 אלף בקבוקים. השאיפה להגיע ולהתייצב על 35,000 בקבוקים בשנה. אנחנו עושים יינות מהרבה זנים: סוביניון בלאן, ריזלינג, שרדונה, מרלו, קברנה, בלנד מרלו וקברנה הנקרא מדוקברנה - בנוסח מדוק-בורדו קלאסי, פורט אדום מתוק, מוסקט אלכסנדרוני, ליקרים (תות שדה, פסיפלורה ומנדרינות), וברנדי. מבציר 2005 ייוצר גם יין מזן הפינוטאג' שמקורו בדרום אפריקה והוא הכלאה בן פינו נואר והרמיטג'. היין נמכר ביקב בבני עטרות בלבד. הכוונה ליצור במקום מיזם תיירותי משולב ביקב. שליש מהיין שייוצר בעתיד הקרוב יוקדש לחשיפה בתערוכות. קצת מחירים לידיעת חובבי היין. האדום יבש יעלה 85-95 ₪. שרדונה 55 ₪. פורט 65. מוסקט אלכסנדרוני- 35 ₪ עמרם שינן באוזני במשך הפגישה באדיקות את עיקרי תורתו: "עצם העובדה שאתה זוכר יין על מנת לדבר עליו זאת ההגדרה של יין טוב. אנשי שיווק אומרים שיין טוב הוא יין שאתה יכול למכור במחיר טוב וזה ממש מרגיז. יין יש בו משהו השונה ממשקה קל כמו קולה. כששותים אותו אז אחרי כוסית אחת או שתיים אתה נמצא בהיי, לא שיכור אבל שמח וטוב לב." לכוסי נמזג השרדונה 2004 מכרמי בן זמרה שבגליל העליון. בהיר וצלול. יש לו ריח מענג וטעם שיורי ארוך של דבש. בשביל עמרם זה היה פשוט מאוד לייצר אותו: " הענבים אחרי הבציר עמדו 18 שעות בקור כדי להצטנן. תמיסת מיץ הענבים הקרה עמדה 21 שעות במגע עם הקליפות בטמפרטורה של 18מעלות. מהניסיון שלי זה האופטימום להוציא את הארומה מהקליפות. בשלב הבא נעשתה הפרדה בין המיץ לקליפות. מעיכה קלה של הקליפות להוציא שאריות מיץ. המיץ עמד 24 שעות כדי לשקע את ה"בשר" שלו ולאחר 24 שעות נוספות הוצא המיץ הנקי מלמעלה. הוספו שמרים והיין תסס כשבועיים בטמפרטורה של 15-16 מעלות. בגמר התסיסה הנוזל הזדכך והועבר ממיכל למיכל עד שהיין היה נקי מאוד וצלול. משם ליישון בחביות עץ מינואר עד יולי בו נעשה הביקבוק." עמרם ממשיך בסיפורי בית הספר שלו ליצרן יין מתקדם תאורטית, כמוני.... ומוטי טורח ומוזג את היין האדום המיוחד מדוקברנה 2003 . 75 אחוז קברנה ו 25 אחוז מרלו. מכרם בן זמרה. נבחרו אשכולות הקטנים ביותר בהם מקסימום קליפות ומינימום בשר. היין כהה מאוד וסמיך. הוא יהיה טוב גם עוד 8 שנים ואז גם יגיע למיטיבו. מסביר עמרם. זהו יין בסגנון בורדו אמיתי בנוסח אזור מדוק, ומכאן אף שמו מדוק + קברנה. זהו יין מורכב מאוד ורב טעמים, עם אפיצות קצת גבוהה שתתרכך במשך השנים. ביקב וילה וילהלמה הוא בוחר את הקלונים והענבים שהוא מעדיף בשיתוף עם מוטי בסיורם בכרמים השונים. עמרם מכיר את כל הכרמים ואזורי הגידול בארץ הודות לניסיונו הרב ולכן הם מגיעים לכרמים הטובים וקונים את הענבים הטובים ביותר לדעת השניים, דבר המשפיע חיובית מאוד על התוצאות. "יש בארץ יקבי בוטיק מצוינים כמו קסטל למשל." אומר עמרם, "אך רוב יקבי הבוטיק דורשים מחירים גבוהים ליינות בלי קשר בין טיב למחיר. ליקבים אחדים כדאי להוריד 0 מהמחיר שהם מוכרים..." "יקב רמת הגולן הוא יקב מצוין. אם הייתי צריך לבחור איזה יין לתת לנשיא כשי, הייתי בוחר יין מיקבי רמת הגולן." לכוסי נמזג יין הקינוח מוסקט אלכסנדרוני 2003 "לעמרם בבית יש קיר העמוס במדליות שקיבל עבור יינות מוסקט שייצר. הוא מומחה למוסקט." לא שוכח השותף הצעיר מוטי לציין באוזניי. הבציר היה בסוף העונה היין הותסס עם הקליפות שלו והוסף לו ברנדי באמצע תהליך התסיסה כדי לעצור אותה לפני שהסוכר נגמר. הקליפות הושארו מספר ימים למיצוי הצבע והטעמים. ובאמת הריחות הטרופיים חזקים ומעולים הטעם עדין, פירותי ומשכר (לא רק האלכוהול). קינוח אחד לא הספיק למארחי הנכבדים. הכוס נשטפה ונמזג אליה וילהלם פורט 2003. יין קינוח אדום אלוהי (כמו שעמרם מכנה אותו בלי להיות שומר מסורת או מאמין באלוהים). היין נעשה מענבי מרלו משובחים שנבצרו בסוף הבציר כשהענבים מתוקים מאוד מתהליך ההצמקה. אחוז המיץ קטן מאחוז הקליפה. מתסיסים תסיסה איטית למיצוי מכסימלי של צבע וטעמים .אחרי כ10 ימים בערך מוסיפים ברנדי ענבים לעצירת התסיסה. אחרי זמן נוסף מפרידים בין המיץ לקליפות והיין מוכנס לחבית העץ. מי שלא אוהב פורט, לא יודע מה זה יין קינוח כיפי. גם לי היה מאוד כיף לטעמו בסיומו של הערב המהנה והמלמד. זהו יין עם מסורת פורטוגזית אך מענבי ישראל הבשלים. לחיים ובהצלחה, לחיי היין הישראלי !!! לפרטים נוספים: 054-4564526 |
